שיר | אֱלוּלָהּ שֶׁל גְּאֻלָּה

שׁוּב נוֹשְׁבָה הָרוּחַ, מִתַּמֵּר חָצָב,
קול שׁוֹפָר מַתְרִיעַ, אֱלוּלוֹ שֶׁל סְתָו.
זוֹ לֹא אוֹתָהּ הָרוּחַ, לֹא אוֹתוֹ שׁוֹפָר,
לֹא פְּשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ, לְפָנֶיהָ הַר וְנָהָר.

מִקְּצֵה הָאָרֶץ בַּעֲטֹף נְתִיבָתִי תַּעַל שַׁוְעָתִי, 
נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלִי,
תָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי כִּי שָׁם בֵּיתִי, 
בְּאֹפֶק אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַּח לִי.

אֶת הַשֵּׁם זָכַרְתִּי לֹא שָׁכַחְתִּי, 
בְּצוּר יָרוּם יַנְחֵנִי,
בְּאַנְחָתִי יָגַעְתִּי וְלֹא נַחְתִּי, 
מִסַּעַר הַר נָהָר וְיָם יִמְשֵׁנִי.

שׁוּב חָלְפָה שָׁנָה, כָּךְ מַרְאֶה הַלּוּחַ,
שׁוּב נוֹשְׁבָה הָרוּחַ לִתְשׁוּבַת שָׁנָה.
זוֹ לֹא אוֹתָהּ שָׁנָה, לֹא אוֹתוֹ הַלּוּחַ,
לֹא עוֹד זְרִימָה, לֹא סְתָם עוֹד תַּחֲנָה.

מֵרֵאשִׁית שָׁנָה עַד אַחֲרִית שָׁנָה,
כְּמוֹ לֹא חָלְפוּ לָהֶן כְּבָר חֲמִשִּׁים שָׁנָה.
מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַהוּא וְעַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת,
כְּמוֹ מִלְחָמָה אַחַת דּוֹרֶסֶת, לֹא נֶעֱצֶרֶת.

אֹפֶק וּנְתִיבָה, יָגוֹן וְתִקְוָה, אֵבֶל וּמָחוֹל זֶה בָּזֶה נָגָעוּ,
תּוֹךְ וַעֲטִיפָה, טֶרֶף וַחֲטִיפָה, שְׂמֹאל וְיָמִין יַחְדָּיו נָעוּ,
וְעַם אֶחָד אֶל מַעְיַן חַיָּיו הִגִּיעַ, הִרְגִּיעַ, שׁוֹפָר מַתְרִיעַ,
שְׁכוֹל, אַלְמוֹן, יַתְמוּת וִילָלָה שֶׁל צוֹפָרִים.

רְאֵה אֵ־לִי, כִּי בְךָ בָּטַחְתִּי,
שְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר בֶּאֱלוּלוֹ פָּתַחְתִּי,
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילָה גְּדוֹלָה,
הַשְׁמִיעֵנוּ סָלַחְתִּי וְהַצְמַח גְּאֻלָּה.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ,
תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ,
בִּרְכַּת שָׁלוֹם וְאַהֲבָה,
כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה.                                    

יעקב וצפורה פישר
ערב ראש השנה תשפ"ה
אלון שבות