ראש חודש תמוז וימי בין המצרים מתקרבים

ראש חודש תמוז וימי בין המצרים מתקרבים, זוהי עונת הצער היהודית.. ומה היא יכולה לחדש בנו השנה? הרי הצער איתנו כבר הרבה זמן, תשעת חודשי צער.

'בין המצרים' זה ביטוי חזק, דורש מחשבה, מה זה להיות בין מיצרים. מדמיינת איזו דרך חתחתים מדברית, בכל כמה דקות מתברר שאחרי העיקול החד והצר הזה ישנו אחד נוסף. קושי רודף קושי, האתגר גדל גם בשל השחיקה והעייפות, הנשימה מתקצרת ושטוחה. המרחב קטן בכל מובן, הבחירה מצטמצמת, לרגעים נסתרת מן העין בכלל. האם הדרך עוד פתוחה בפנינו? מובילה אל הזדמנות, נושאת איזה אופק? כרגע נראה שלא בטוח. ההצרה הזו קשה ומכבידה, עלולה לייאש. ניתן להתבונן בזה גם כצירי לידה, הצרה גדולה בדרך לבקיעה ולמרחב. אמנם חלק גדול של היכולת לשאת את כאב הצירים הוא הידיעה שיש בסופם מתנת חיים גדולה ויחד עם זה הכאב גדול ואתו לפעמים ייאוש. נשתהה הפעם בתחושת סוף הדרך הזו, מן המיצר קראתי י-ה.

אנחנו חיים בתרבות שמקדשת את תנועת ההתקדמות, התכלית, היצירה, את זקיפות הקומה שמביאה לשמחה ולסיפוק. רצון עז לבוא לידי ביטוי, לפלס דרך. אבל לעיתים הקיום שלנו מחייב לעמוד במקום, להתפזר לצדדים  ולפעמים לסגת אחורה. את הכוח שאנחנו מייחסים להליכה קדימה צריך לתת גם להשתהות, לטשטוש ולהליכה אחורה. גם על השביל הזה קורים דברים חשובים שהם חלק מקיומנו ואפילו מהתפתחותנו. התכחשות לו היא התכחשות למחזוריות של הטבע. הלילה שבא אחרי יום, הקמילה שאחרי הפריחה, זקנה שאחרי נעורים, זה הכרח והשאלה היא כמה מקום אנחנו נותנים לזה.

מצבים של עייפות, חולשה, חוסר אונים שמובילים אל מנוחה, הרפיה וויתור. צורך שמוביל להזדקקות, חסר שמוביל אל חסד. ישנה תנועה גדולה על השביל הזה, תנועה של רכות ושחרור, תנועה של חלום שמתאפשר רק מתוך הרפיה ומוכנות להיות בחושך. הניסיון לנצח את המציאות, למתוח את עצמנו ואותה עד הקצה הוא ניסיון עם כוח ועוצמה שמביאה להישגים גדולים. אבל ישנם גם המחירים.

מרגישה שבין המצרים שולח אותנו אל השביל החשוך הזה באופן מכוון, לגשש בו דרך באפלה, ללמוד את עצמנו ואת גבולות הכוח שלנו מחדש. להיות מוכנים להיות בפחד, בצער, בכאב עוד בלי לראות את האור בקצה המנהרה, בלי לדחוק בו שיבוא כבר.

והשנה זה קשה אולי אפילו יותר להסכים להיות בזה, להניח שאנחנו בתוכו בלי לדעת מה יבוא. מרגישה את הפחד מלהיסדק, לסדוק את קיר הברזל שאנחנו מנסים להיות. זו כמעט תנועה הפוכה לתנועת הניצחון שדורשת כוח רב. יש פה אימון אל תנועה של רכות, של תפילה, של אמונה. תנועה של חברות, של נתינת אמון, של יחד.

כפי שאומר רבי נחמן, בשביל תשובה צריך להיות בקי ברצוא ובקי בשוב, אנחנו בשוב עכשיו.

ועוד יבואו ימים אחרים, בקרוב בע"ה, ימי נחמה.

כרמית