שיר | הותר לפרסום

נִסֵּי נִיסָן אוֹחִילָה בְּנִיחוֹחוֹת אָבִיב 
כְּאָז שִׁבְּחוּ גְּאוּלִים וְחִדְּשׁוּ שִׁירָה; 
מֵרִבְבוֹת עַם אֲשֶׁר שָׁתוּ עָלַי סָבִיב 
ד' לִי לֹא אִירָא.

שְׂאוּ מַבָּט וְלֵב, הִתְבּוֹנְנוּ סָבִיב –
הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים 
בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב;
הַבִּיטוּ וּרְאוּ – 
הַנִּצָּנִים בָּאָרֶץ כְּבָר נִרְאוּ;
יְמֵי רֵאשִׁית שָׁנָה, 
הַגֶּשֶׁם כְּבָר הָלַךְ, פָּנָה.

וּכְשֶׁהָאוֹר זוֹרֵחַ וְהָאֲוִיר בָּסוּם
גְּדוֹלָה שִׂמְחָה לָנוּ 
שֶׁרַק זֶה הֻתַּר לְפִרְסוּם:
שֶׁכָּאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו
מַה נִּשְׁתַּנָּה וּמַה יִּהְיֶה,
וְאָב עוֹנֶה מַה שֶּׁהָיָה 
וְהָא לַחְמָא עָנְיָא וְחַד גַּדְיָא.

פְּרָחִים פּוֹרְחִים, הֵנֵצוּ הָעֵצִים,
רְעָדָה אָחֲזָה אוֹיְבֵנוּ, כַּיּוֹלֵדָה חִיל;
עֵת זָמִיר הִגִּיעַ, זְמִיר עָרִיצִים,
וְקוֹל שׁוֹפָר יַשְׁמִיעַ: מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ מַתְחִיל.

לְיִשְׂרָאֵל הִגִּיעָה עֵת רִפּוּי 
וְהוּא בָּזוּז וְשָׁסוּי,
הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם 
מָזוֹר לְעַם עוֹלָם,
מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ בָּאוּ
וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ.

בּוֹאוּ נָא אַחִים יַחְדָּיו אֶל חֵרוּתֵנוּ
לְבַל תָּבוֹא כָּלָה,
שֶׁ'לֹּא אֶחָד' בִּלְבַד עוֹמֵד לְכַלּוֹתֵנוּ
וּבְאַחְדוּת - הַגְּאֻלָּה.

בּוֹאוּ נָא אַחִים אֶל הַסֵּדֶר כֻּלָּנוּ
כִּי לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ 
שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ,
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁאסַיִךְ 
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱ־לֹהָיִךְ.

שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְעוֹד רִבּוֹא שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת בְּאוֹר
וְעַם יוֹצֵא חוֹצֶה מִדְבָּר וְיָם בְּעֹז לְלֹא מָגוֹר.
אֶל אֶרֶץ צְבִי כְּמֵהָה אֻמָּה עָנָן וְאֵשׁ פּוֹעֵל פֹּה אֵ־ל
לָבוֹא בְהַר ד' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל.
בְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג יִהְיֶה לָכֶם הַשִּׁיר קָרְבָּן כָּלִיל
וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל.

לֹא עֶבֶד יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְלִיד בַּיִת
עֶבֶד ד' הוּא לְבַדּוֹ חָפְשִׁי,
שִׁעְבּוּד אוֹ חֹפֶשׁ – בִּשְׁאֵלָתִי נַפְשִׁי.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת 
נִשְׁמַע קוֹל בְּרָמָה
וְהִגָּאֲלוּ מְהֵרָה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה.