ערב יום ירושלים | אחדות ירושלים

ירושלים לא נתחלקה לשבטים. בירושלים, מנורה אחת שדולקת. אש אחת שדולקת. זוהי משמעותה הייחודית של ירושלים. השאיפה צריכה להיות למצב בו יש נר אחד שדולק - אותו נר שמכוון כלפי מעלה, כלפי השכינה ששורה בישראל. כל שבט מיוצג באבן אחת באבני החושן, אבל החושן זורח על לב אהרן, וכולם לפני ה' תמיד.

ימי ספירת העומר הם 49 ימים, מיציאת מצרים ועד יום מתן תורה. ובני ישראל בתקופה הזו עוברים תהליך של יציאה מבית עבדים עד שהם מסוגלים לעמוד תחת ההר ולקבל תורה. כבר נתחלקו ימים אלה על ידי הקדמונים לשתי תקופות, ל"ב הימים הראשונים וטו"ב הימים האחרונים.

התקופה הראשונה נועדה לעצב את הלב. מדובר בעם של עבדים. עם שלא הורגל בחירות, בקביעת סדר יום, על זה שהוא שולט בסדר יומו. לוקח זמן לעכל, לבנות את הלב, כך שיהיה לו יחס שמבין ומפנים את המשמעות הזו של החירות. התהליך הזה מסומל תחת השם הזה לב. לבנות את לב האדם.

השלב הבא, הוא שלב בו הפנים קדימה אל העתיד: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". הטוב הזה, מתוך ההבנה שאין משמעות לחירות אלא אם יוצקים לתוכה תוכן רוחני. תוכן של משמעות, תקווה וייעוד. מן היום הל"ג מתחילים לצעוד קדימה. אל תחתית ההר. ובתוך המסע הזה של ה'טוב', פוגשים את חירותה של ירושלים.

ירושלים יוצרת את החיבור הזה, החיבור אל הלב הפועם של העם, ובמסע הזה, מל"ג ועד מ"ט חולפים דרך אותו מבט על ירושלים. השבוע האחרון של הספירה הוא השבוע של ספירת מלכות. במהותה של ספירת מלכות היא גילוי השכינה בעולמות התחתונים, מלכות ה' בארץ. כביכול, יורד ה' לשכן שמו בתחתונים. וביום זה עצמו, היום הראשון של השבוע האחרון, חסד שבמלכות. סגולתה של ירושלים מאירה את האור המיוחד שיש בכל אחד ואחד מישראל, מאחדת ומחברת אותם במבט של חסד. נותנת מקום לכל אחד ואחד. ויש לדייק, כנגד ההר. דווקא כשעם ישראל נושא את עיניו אל ההר, בין אם זה הר סיני, ובין אם זה הר ה' - הר המוריה, כשנושאים עיניים אל השכינה כל ישראל חברים. כאיש אחד בלב אחד.

והשאלה הגדולה, עד כמה אנחנו מוכנים היום לאותה הקשבה, לאותה סלילת נתיב שיאפשר את ירושלים המאוחדת ככל שרק אפשר. אנחנו עדים בתקופה האחרונה, כל אחד יעריך את ארכה כפי הבנתו, למתחים ושסעים רבים. המשבר הפוליטי שאנחנו שרויים בו כבר שנתיים ומעלה נותן את אותותיו. המצב בירושלים בימים אלו, ממש בשבועות אלו, נפיץ במיוחד.

הבעיה בעיניי היא כפולה. יש צד מסוים לחשוב בשכל טוב, בהיגיון, מה היא הדרך הנכונה לשמירה על מרקם יחסים בין האוכלוסיות השונות בירושלים כדי למנוע פיצוץ שיהיה קשה לשלוט אחר כך בגובה הלהבות שלו. אבל, עד כמה שהנקודה הזו מטרידה, ומטרידה מאוד, אותי מטרידה שאלה אחרת שבעיניי היא הרבה יותר אקוטית.

מה שמטריד אותי יותר זו המציאות שלנו בתוך עם ישראל. איך אנחנו כעם חווים את המתח הזה. עד כמה אנחנו כעם שירושלים חשובה לו, גם במשמעויותיה הרוחניות, מותחים את החבל בתוך העם באופן כזה, שחלילה, אם הוא יקרע, אזי ייפרם מרכיב בלכידות הלאומית שלנו. מה יהיה אם מה שיקרה בירושלים יהיה נחלת קבוצה אחת, ואם עם ישראל ירגיש שמה שקורה בירושלים זה אינטרס של דתיים כאלה או אחרים? יש מי שכבר מרגישים כך ובמידה מסוימת טוענים – אין לנו חלק ונחלה בירושלים.

ירושלים פנים רבות לה. מחויבים אנחנו, מושבעים אנחנו, לעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. ירושלים שאנחנו רוצים להעלות על ראש שמחתנו היא ירושלים של שכינה, ירושלים של תורה, ירושלים של מלכות ומדינאות, וירושלים של חברה. וחשוב מכל, שעל כל הגוונים האלו, ועל כל המוקדים הללו של ירושלים, צריך לשאוף לכך שלכל אחד ואחד תהיה הירושלים שלו. שלכל אחד ואחד תהיה זיקה לירושלים, קשר לירושלים מסוג כלשהו. הסיכוי למצוא נקודת חיבור, אותה נקודה שתחבר בסופו של דבר את כל העם, הסיכוי לזה קיים רק אם כל אחד ואחד מעם ישראל ירגיש שייכות לנקודה מסוימת בירושלים.

זו אחריותנו. אנחנו, שמתחברים לירושלים בכל נימי נפשנו, אנו צריכים לטכס עצה ולחשוב כיצד ממשיכים לאהוב, להיות מחוברים לירושלים, ולא על חשבון זה שחלקים אחרים יאבדו עניין בירושלים.

אם מבקשים אנו ש"יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך" אזי שני תנאים לכך: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" – המחויבות שלנו לכל אח ולכל רע, בכנסת ישראל, ובעם ישראל. לכל אדם ואדם. שירגיש שותפות, שייכות, שירגיש שהוא רוצה להיות חלק מהעיר הזו.

אבל שומה עלינו גם: "למען בית ה' אלוקינו אבקשה טוב לך" - שאיפה של עבודת ה', של המפגש עם ה'. ולאט לאט, כנשגיע לנקודה הזו שכולם ירצו את בית ה', אותו רצון של הגעה לבית ה' לא ישאר רק נחלת עם ישראל אלא נחלת האנושות כולה – " וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם"