הלילה שלפני הברית, ה'קוואטער', כיסא של אליהו והסנדק

בשיעור הקודם התחלנו להרחיב אודות ההכנות השונות שנדרשות לשם קיום טקס ברית המילה של הרך הנולד.

למדנו שביום השבת שחל לפני ברית המילה, נהוג בקהילות אשכנז לקיים סעודת ערב שבת צנועה עם כיבוד קל ומיני ממתקים הידועה בשם 'סעודת שלום זכר'. למרות שכבר התלמוד (בבא קמא פ:) מרמז על קיום של מאורע חגיגי הנסוב סביב ברית המילה של הבן ('שבוע הבן'), המנהג להתאסף בערב השבת שלפני ברית המילה מופיע לראשונה בראשית המאה ה-14 ('אורחות חיים') ומאוחר יותר קיום המנהג הנ"ל מוזכר בשנית ע"י הרמ"א (יו"ד, סימן רס"ה, סעיף י"ב).

יש המסבירים (תרומת הדשן רס"ט, ים של שלמה ב"ק ל"ז.) שהתאספות זו הינה הזדמנות לפרסם בציבור את נס הלידה. הט"ז (יו"ד, רס"ה, י"ג בהתבסס על ה'דרישה') מסביר כי הקהילה מתאספת על מנת לנחם את הרך הנולד ש'מתאבל' על כך שהוא שכח את כל התורה אותה הוא למד טרם הולדתו (ראה נידה ל:). בנוסף, הט"ז מייחס התאספות זו למדרש (מדרש רבה, פרשת אמור, כ"ז, ב') שמסביר שכמו חיה ,היכולה להיות מוקרבת רק לאחר שעברה עליה שבת אחת (שכן מותר להקריב בהמה לקרבן רק החל מהיום השמיני ללידתה), כך באופן דומה אדם שנולד חייב לחוות שבת אחת לפני שהוא נימול. הט"ז מציע שמעין 'חגיגה' זו מציינת את השבת שהילד חווה לפני שהוא נימול.

בשבוע זה, נדון בלילה שלפני הברית ולאחר מכן נתחיל ללמוד את פרטי טקס ברית המילה וכן את מרכיביו השונים.

 

 

הזהר (פרשת לך-לך דף צ"ג ע"א) מתאר קבוצת אנשים הלומדת תורה במהלך כל הלילה שלפני ברית המילה:

"בההוא ליליא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוי, וכל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא, ולא הוה מאן דניים, א"ל ההוא גברא במטו מנייכו כל חד וחד לימא מלה חדתא דאורייתא".

(תרגום: בלילה, בעל הבית קיבץ את כל חבריו ביחד. הם למדו תורה כל הלילה ואף אחד מהם לא ישן. הוא אמר להם: 'אני מבקש מכולכם שכל אחד מכם ייתן פירוש חדש למילות התורה).

מסתבר כי פסקה זו הינה אחד מן המקורות למנהג העתיק שנפוץ בקהילות רבות ללמוד תורה במהלך כל הלילה שלפני ברית המילה.

מספר סיבות ניתנו לקיומו של נהג זה. הרב משה בן אברהם מפשמישל שבפולין (1550-1606) כותב בספרו 'מטה משה' (ז':ד'):

'נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני. ומצאתי כתוב טעם מנהג זה, שהשטן מכוון להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה, לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנם. וסמך לדבר (בראשית י"ז, ט'): "ואתה את בריתי תשמור"- שבשעת הברית צריכין שמירה'. 

מקור זה הוא גם המקור למנהג לאסוף ילדים לביתו של הרך הנולד כדי לקרוא ביחד את 'קריאת שמע'. השינון והחזרה של 'קריאת שמע' בידי ילדים קטנים הנקיים מעוון וחפים מפשע שומרת על התינוק מכל נזק (מטעמים, יולדת ו').

בקהילות רבות נהוג לקיים ערב של לימוד תורה בלילה שלפני הברית. בקהילות ספרדיות לילה זה ידוע בשם 'ברית יצחק' בעוד שבקהילות האשכנזיות שמו של לילה זה הוא 'ליל משמר'. לימוד התורה לא נועד רק להגן על התינוק בלילה שלפני הברית ובמהלכה; הלימוד נועד גם לייצר את ההקשר הדתי וסגנון החיים של ברית המילה, המהווה את נקודת הפתיחה של חיי תורה ומצוות.

 

לפני ברית המילה הילד ראשית כל מובא אל ולתוך מקום עריכת ברית המילה (שפעמים רבות נערך בבית הכנסת). המהר"ם מרוטנבורג (מצוטט ע"י המהרי"ל, הלכות מילה כ"ב) מתאר כיצד אישה מהקהל לוקחת את התינוק מאימו ומובילה אותו עד הכניסה לבית הכנסת, שם הוא נלקח ממנה על ידי אחד מן הגברים ונכנס לתוך בית הכנסת על מנת לקיים את מצוות המילה. הלקט יוסף (המאה ה-15, עמ' 52) כותב שהאמא נותנת את התינוק לקוואטער שהוא זה אשר מביא את התינוק לברית המילה.

ספר אוצר טעמי המנהגים מציע מספר פירושים שונים למילה 'קוואטער'. חלק אומרים שמכיוון שה'קוואטער' משמש כסוכן ושליחו של האב, הוא 'כ-פאת'ר' ובעברית 'כ-אב'. אחרים אומרים שהמילה 'קוואטער' נובעת מן המילה 'קוטר' שמשמעותה היא אותו האחד שמציע את מנחת הקטורת (ראה לקמן). במשך השנים השתרש ההרגל לבטא את המילה 'קוטר' הנוכחית- 'קוואטער'.

נהוג לתת את הכבוד הזה לזוג נשוי. חלק מכבדים בתפקיד זה זוגות מחוסרי ילדים מתוך אמונה כי השתתפות פעילה של הזוג בברית המילה הינה 'סגולה' לפריון. סיטואציה זו יכולה ליצור אי נוחות מסוימת בקרב הזוג חסר הילדים ובעקבות כך צריך להתייחס ברגישות יתר כלפי הזוג המדובר. הילד נלקח וממוקם בכיסאו של אליהו. לאחר מכן הילד נלקח מן הכיסא וממוקם על ברכי הסנדק.

 

הרמ"א (יו"ד רס"ה, א') כותב כי: 'נוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו...'. מנהג זה מופיע לראשונה בהגהות מיימוניות פרק ג' בהלכות מילה שכותב את הדברים הבאים:

'זה שחומדין ומתאוין לאחוז התינוק בשעה שנימול על הברכים ולהיות בעל ברית יש לזה סמך לדבר במדרש שוחר טוב בפסוק "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים ל"ה, י') אמר דוד לפני הקב"ה: אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם מצות וכו' עד ברכי, אני נעשה בהן סנדק לילדים בשעת מילה...'.

הסנדק מחזיק את הילד על ברכיו בזמן שהמוהל מבצע את המילה.

נראה כי הסנדק איננו רק המשטח שעליו מתבצעת ברית המילה. אכן, הרמ"א (שם) מדגיש כי תפקיד הסנדק חשוב אף יותר מזה של המוהל ('יפה כח הסנדק מכח המוהל') ולכן הוא זה אשר מקבל את העדיפות לקבל את העלייה לתורה.

במה התפקיד של הסנדק באמת יותר חשוב מאשר זה של המוהל? הרמ"א (שם) מצטט את המהרי"ל (הלכות מילה) שמסביר שמצוות הסנדקות גדולה ממצוותו של המוהל מכיוון שברכיו של הסנדק, שעליהן מתבצעת מצוות המילה, הן כמו המזבח. הוא משווה את הסנדק לכהן המציע את הקטורת בבית המקדש. הנודע ביהודה (יו"ד פ"ו) מעיר כי ההשוואה הזו להקטרת הקטורת על גבי המזבח מקורה במדרש (ילקוט שמעוני, לך-לך) שמתייחס לכך שכשאברהם מל את בני ביתו, כשהשמש זרחה על ערמות העורלות, 'ניחוחם עלה לפני אלוקים כמו מנחת הקטורת וקרבן העולה שנאכלו כליל'.

הרב יצחק חבר (1789-1852), בספרו בנין עולם (יו"ד נ"ג) מבהיר כי בוודאי שעבודת המוהל חשובה יותר מזו של הסנדק. הרמ"א מתכוון לכך שהסנדק מקבל את העלייה לתורה כדי שיודגש שגם לו יש חלק חשוב במהלכו של טקס ברית המילה.

אחרונים אחרים לעומת זאת חולקים על כך. החתם סופר (או"ח קנ"ט) לדוגמא מציע שבזמן שהמוהל מל את התינוק, הסנדק מבצע שתי פעולות חיוניות: הוא עוזר במילה עצמה וגם משמש כמזבח שעליו מתבצע הטקס כולו. 

 

יש המציעים (ראה לקט יושר, עמ' 52; ראה גם דברי מלכיאל ד':פ"ו) שאבי הילד צריך להיות הסנדק. זה הדבר הראוי מכיוון שאבי הילד הוא זה שמצווה לעשות את ברית המילה. לכן, למרות שהוא לא ימול את בנו בפועל, הוא צריך 'לסייע' במילה עצמה בכך שהוא ישמש כסנדק. אחרים אומרים (אור זרוע, הלכות מילה צ"ז) ש'יהודי טוב' או אפילו 'צדיק' (רמ"א שם, לבוש רס"ד) צריך לשמש כסנדק. יש שכותבים שנהוג לכבד את אבי האב בסנדקות של הבן הראשון ואת אבי האם בסנדקות הבן השני. כשמתאפשר, יש כאלה המציעים שעל הסבא רבא להתכבד בכך, בהתבסס על האמירה כי 'מי שמשמש כסנדק לנינו לא יראה את אש הגיהנום' (לקט יושר, שם).

האם אישה יכולה לשמש כסנדק(ית)?

ר' שמעון בן צדוק בספרו תשבץ קטן (שט"ז) מצטט את תשובת מורו המהר"ם (גרמניה המאה ה-13) המספר שהיה נהוג ברוב המקומות שבמהלך ברית המילה הנשים היו יושבות בין הגברים כאשר אשה מחזיקה את התינוק בידיה. המהר"ם מציין כיצד מחאתו כנגד הנהגה זו ('צעקתי ימים רבים') לא נשמעה.

המהר"ם מתנגד למנהג זה משתי סיבות. הראשונה, הוא סבר כי לא ראוי ('לאו אורחא') שאשה מעוטרת ונאה תסתובב בין גברים בפני האלוקים. הסיבה השנייה היא, כי לא ראוי למוהל למול את הילד בזמן שהוא מונח בידיהן של נשים.

המהרי"ל (הלכות מילה כ"ב) גם כן מצטט את המהר"ם מרוטנבורג שמתאר את תחילתו של הטקס:

'אמר מהר"י סג"ל דכתב מהר"ם האשה שהיא בעלת ברית ליטול הילד מהיולדת להוליכו לב"ה להמול תוליכנו עד פתח ב"ה. ולא תכנס אל תוכו להיות ג"כ סנדק לשם להמול הילד על ברכיה משום פריצות שתלך אשה בין אנשים...'

נראה מדבריו של המהרי"ל כי הוא מתייחס לסיבה הראשונה בלבד דהיינו לנוכחותה של אישה בבית הכנסת במהלך הטקס.

הרמ"א (שם) מצטט החמרה זו:

'ואין לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר באיש, משום דהוי כפריצות. ומכל מקום היא עוזרת לבעלה ומביאה התינוק עד בית הכנסת, ואז לוקח האיש ממנה ונעשה סנדק (שם בשם מוהר"ם)'.

בעוד שהרמ"א מצטט את סיבת 'חוסר הצניעות', הוא לא מבחין במדויק איזה הבט של השתתפות האשה בטקס ברית המילה איננו ראוי.

אחרים מציעים סיבות בסיסיות יותר למנוע מאשה לשמש כסנדקית, אשר מבוססות על מספר פירושים שונים של תפקיד הסנדק כפי שהוצג לעיל. לדוגמא, הרב מלכיאל טננבאום, בספרו דברי מלכיאל (ד', פ"ו), כותב שמכיוון, שעל פי הרמ"א, אסור לאשה לבצע את הברית עצמה (כפי שדנו במקום אחר), היא צריכה גם כן שלא להשתתף בטקס ברית המילה בתפקיד הסנדק. באופן דומה, ר' יוסף חיים מבגדאד (רב פעלים, ד': י"א) כותב שמכיוון שהסנדק דומה למי שמביא את מנחת הקטורת, אשה איננה צריכה לבצע את הפעולה הזו בבית הכנסת.

למרות שנשים רבות נכנסות לבית הכנסת כדי לצפות בברית המילה, נראה כי ראוי שלא ישמשו בתפקיד הסנדק, מתוך היענות לטעמו של הרמ"א על חוסר הצניעות שבדבר וכן על מנת שלא לגרום לאי נעימות למוהל.

האם אדם רשאי לשמש כסנדק מספר פעמים?

המהרי"ל, בהתבסס על הרעיון כי הסנדק משמש כמזבח, מצטט את רבינו פרץ הטוען שאסור שאותו האדם ישמש כסנדק לאחיו ואחיותיו. חומרה זו מבוססת על הפסקה התלמודית (יומא, כ"ו., ראה גם עירובין ס"ג.) המלמדת כי מהרגע שבו הכהן מעלה את הקטורת הוא לעולם לא יעלה את הקטורת בשנית, במטרה שגם כהנים אחרים יזכו לקבל את סגולת העשירות שבהקטרת קטורת זו. דבר זה מובא על ידי הרמ"א (שם).

מספר אחרונים מנסים לפסוק בנושא הזה. ר' יחזקאל לנדאו, בספרו הנודע ביהודה (שם), מטפל באי רצון בסוגיה זו וכותב כך: 'הנה אין דעתי נוחה להשיב בדבר שאין לו שורש מן הש"ס...'. הוא מסיק כי למנהג זה אין בסיס איתן ובוודאי שאין זה מנהג נפוץ. הוא מתייחס לכך שבכל פולין וסביבותיה ('כל מדינות פולין') מנהג זה איננו נשמר ובמקומות רבים הרב תמיד משמש כסנדק.

הגאון מוילנא גם כן איננו מסכים וטוען כי לפי חשיבה מעין זו, אדם לא ישמש כסנדק יותר מאשר פעם אחת בכל מהלך חייו וזה בהחלט דבר שאיננו מתקבל על הדעת. הוא מציע אמנם כי שורש המנהג הוא בצוואת רבי יהודה החסיד (40), שכתב כי לשמש כסנדק לשני אחים עלול לגרום לעין הרע. ערוך השולחן (יו"ד רס"ה, ל"ד) טוען שמנהג זה מקורו בנימוקים מיסטיים ולכן זה לא ראוי שהוא ייעשה ('אינו מהראוי') כנגד פסיקת הרמ"א.

כפי שצוין לעיל, נהוג לכבד את הרבנים בתפקיד הסנדק מספר רב של פעמים. נראה כי רוב האחרונים מקלים בנושא זה ומתירים שאותו הסנדק ישמש בתפקיד זה מספר פעמים עבור בני משפחתו ממדרגה ראשונה.

 

הזוהר (לך-לך, י"ב ע"ב) מביא אמירה, לפיה אליהו הנביא משתתף בכל ברית מילה:

'...אמר ר' אבא: בזמנא דבר נש אסיק בריה לאעליה להאי ברית, קרי קודשא בריך הוא לפמליא דיליה ואמר: "חמו מאי בריה עבדית בעלמא". ביה שעתא אזדמן (ליה) אליהו וטאס עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן.

 ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה ויימא "דא כרסייא דאליהו", ואי לאו-לא שרי תמן, והוא סליק ואסהיד קמי קודשא בריך הוא...'.

(בתרגום חופשי: אמר ר' אבא: בזמן שאדם לוקח את בנו לקרבו בזו הברית, קורא הקב"ה לפמליא שלו ואומר: "ראו איזו בריה בראתי בעולם". באותו הזמן בא אליהו, התעופף מעל כל העולם כולו בארבע פסיעות והופיע שם.

מזה אנו לומדים שעל האדם להכין כיסא לכבודו של אליהו ויאמר: "זה כיסא של אליהו". אם הוא לא אומר זאת - אליהו לא יופיע במקום זה ולא יעיד לפני האלוקים ב"ה על ברית זו').

הזהר ממשיך ומסביר מדוע אליהו אמור לנכוח בכל ברית מילה:

'תא חזי: בקדמיתא כתיב: (מלכים א' י"ט) "מה לך פה אליהו וגו'", וכתיב: "קנא קנאתי ליי' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'".

א"ל: "חייך, בכל אתר דהאי רשימא קדישא ירשמון ליה בני בבשרהון אנת תזדמן תמן ופומא דאסהיד דישראל עזבו הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא. והא תנינן: על מה אתענש אליהו קמי קודשא בריך הוא? על דאמר דלטורא על בנוי'.

(בתרגום חופשי: בוא וראה, כתוב בראשונה: "מה לך פה אליהו וגו'". וכתוב: "קנא קנאתי לה' אלוקי צבקות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'".

אמר לו (הקב"ה): חייך, בכל מקום שבו שבני ירשמו בבשרם את שמי הקדוש אתה תזדמן לשם, והפה שהעיד על ישראל שעזבו הוא זה שיעיד שישראל שומרים. וזה ששנינו: "מדוע נענש אליהו לפני האלוקים?" על שהאשים את בני ישראל שעזבו את הברית'.

הקב"ה נוזף באליהו על שהאשים לשווא את העם היהודי בכך שהם נטשו את הברית ולכן נפסק שהוא חייב להשתתף ולהעיד בכל פעם שאדם מישראל מקיים את הברית. מסיבה זו נהוג שהמוהל מייעד כיסא מיוחד לאליהו שידוע גם בשם 'מלאך הברית' בברית המילה. הרמ"א (יו"ד רס"ה, י"א) מציין פעולה זו גם כן.

בשלב זה הילד נלקח מן הכיסא של אליהו הנביא וממוקם על גבי ברכיו של הסנדק לפני שהברית מתחילה.

בשבוע הבא נדון בברכות שנאמרות בברית המילה.