ספר | י"ג מידות של רחמים

עשרה שיעורים על קיום האדם.

לאחר חטא העגל משה עולה להר-סיני לקבל את הלוחות השניים. שם, בנקרת הצור, הקב"ה מלמד אותו את י"ג מידות של רחמים ומבטיח מחילה שאינה ניתנת לביטול. במסכת ראש השנה נאמר, שיסודן של י"ג מידות של רחמים הוא בהתעטפותו של הקב"ה כשליח ציבור ובאמירתן למשה. מהי משמעות מאמר חז"ל זה, וממה נוסע הכוח המיוחד שניתן לי"ג מידות? מהו ההבדל בין רחמים לחנינה, ואיזו מידת רחמים טמונה בשמו של הקב"ה? מהי המשמעות הפנימית של מידת ארך אפיים, וכיצד נושא הקב"ה את חטאיהם של בני ישראל? שאלות אלה ואחרות מתבררות בספר י"ג מידות של רחמים - קובץ שיעורים אשר הועברו שנים רבות בחודשי אלול לתלמידים בישיבת הר עציון. מתוך עיון נרחב ומעמיק שנעשה בלימוד משותף עם תלמידים, מתגלים סודות של י"ג מידות של רחמים ושל עניין אמירת הסליחות.

תוכן העניינים

מבוא
שיעור 1: פתיחה
שיעור 2: ה' ה'
שיעור 3: א-ל
שיעור 4: רחום וחנון
שיעור 5: ארך אפים
שיעור 6: רב חסד
שיעור 7: אמת
שיעור 8: נוצר חסד לאלפים
שיעור 9: נושא עוון ופשע וחטאה
שיעור 10: ונקה
נספח א: י"ג המידות ודבר שבקדושה
נספח ב: הברית המחודשת

עליזה קהן, נולדה בהמבורג שבגרמניה בערב שביעי של פסח תרפ"ט (1929) לדוד וגוסטל גליקשטדט.

לאחר ליל הבדולח, בהיותה כבת תשע, נשלחה עם אחיה ב"קינדרטרנספורט" לאנגליה. כעבור חודשים אחדים שבו לגרמניה והמשפחה עלתה ארצה, והשתקעה בתל אביב.

בשל היותם משפחת עולים חסרת אמצעים, נאלצה עליזה לעזור בפרנסת המשפחה, כבר מגיל חמש עשרה. למרות זאת, היא השלימה לימודים תיכוניים בבית ספר ערב ובסמינר למורות, ואף לא ויתרה על פעילות אינטנסיבית בתנועת הנוער "עזרא" ובמחתרת "ההגנה". מחויבויות הפרנסה מעולם לא מנעו ממנה לרכוש השכלה ולפתח חיים תורניים וערכיים עמוקים, ואף קשרים חברתיים ושמחת נעורים לא נפקדו מחייה העמוסים. עליזה הייתה מחברי הנהגת ה"עזרא" שייסדו עם הרב מפוניבז' את "ירחי כלה" ובהמשך את ישיבת "עזרא" בבאר יעקב.

אחיה הבכור של עליזה - מרדכי אריה גליקשטדט - התנדב במסגרת פלוגות החי"ש הדתיות של ההגנה. הוא נפל בקרב האחרון בכפר עציון ערב הקמת המדינה. שברון הלב השפיע קשות על אבי המשפחה - דוד - אשר נפטר זמן קצר לאחר מכן ממחלה. מות האב העצים את קשיי המשפחה הקטנה והותיר את עליזה מפרנסת יחידה.

עם סיום לימודיה בסמינר למורות החלה לעבוד עם עולים קשי-יום ביפו ובהרצליה. עול היום-יום הקשה לא פגע בשאיפותיה להתפתח ולהגיע רחוק. בראשית שנות העשרים לחייה נסעה למכון טוויסטוק בלונדון שם למדה מגדולי התיאורטיקנים ואנשי הטיפול לימודים גבוהים שלימים הפכו למקצוע העבודה הסוציאלית. עליזה ידעה שרצונה להקדיש את חייה לטפול ולעזרה לזולת, אך היא האמינה, כי גם עבודה בתחום זה צריכה להיעשות במקצועיות ועל בסיס ידע והשכלה. כשחזרה ארצה, הייתה מחלוצות הקמת המערכות הסוציאליות והחברתיות של המדינה הצעירה, על בסיס אמונה בשילוב בין ערכים, מסירות ומקצועיות. את לימודיה האקדמיים השלימה באוניברסיטה העברית.

בתשי"ד נישאה לחיים קהן - עורך דין ואיש ציבור. חיים ועליזה השלימו איש את רעהו, בעבודתם המקצועית והציבורית. חיים היה איש ירושלים, ושם קבעו את ביתם. נולדו להם שני ילדים - בתם שלמית (אומן-להמן) ובנם שלמה. אליהם התווספו הנכדים, שהיו גאוותה, ובחדשי חייה האחרונים אף זכתה לחבוק נינה. עליזה הפכה ל-"בת ירושלים" בכל מאודה, ובערוב ימיה אף קיבלה את התואר "יקירת ירושלים" הודות לתרומתה הענפה למען העיר ותושביה במשך כיובל שנים.

לאורך שנות עבודתה ביצעה עליזה תפקידי מפתח בשירותי הרווחה של ירושלים; היא שימשה כקצינת מבחן לנוער וכעובדת סוציאלית ב"מפתן", העובדת הסוציאלית האחראית ברשות לשיקום האסיר, ומנהלת שירות המבחן למבוגרים של אזור ירושלים והדרום. בהמשך פנתה לעבודה עם חבורות רחוב ונוער מנותק, כמנהלת ביחידה לקידום נוער בעיריית ירושלים.

בכל שנות עבודתה שקדה על הכשרת צוות עובדיה והעשרתו. דורות של סטודנטים לעבודה סוציאלית הוכשרו בהדרכתה. דרך גישות הטיפול והעבודה המיוחדות לה היא הטביעה את חותמה בכל מקום בו עבדה.

בנוסף לעבודתה יישמה את הידע והניסיון שלה בפעילות ציבורית. בין היתר פעלה ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובמועצה לשלום הילד.

לאחר פרישתה לגמלאות שילבה בין לימוד תורה בהתמדה בבית מדרש מת"ן, לבין פעילות ציבורית והתנדבותית; היא ניהלה את עמותת "עמית" למען הזקן, התנדבה במוזיאון ישראל, נתנה ייעוץ זוגי בויצ"ו ושימשה כחברה בהנהלת בית הספר לאחיות שליד המרכז הרפואי שערי צדק.

עליזה הייתה אשת ספר דעתנית ויצירתית, בעלת כושר ביטוי בתורה ובחכמה. כל שנותיה האמינה בשילוב אמיתי של תורה עם דרך ארץ, ויישמה אותו בפועל. היא ידעה לשלב בין מסירות לזולת, לבין התפתחות והתקדמות אישית. גם האיזון בין תרומה לכלל ומסירות למשפחה היו מהעקרונות שהנחילה לצאצאיה. תמיד תמכה והייתה שותפה לפעילות הציבורית של חיים בעלה. פעילותה המקצועית והציבורית לא באו על חשבון היותה אשת משפחה, אמא וסבתא למופת, בעלת בית מטופח ומכניס אורחים.

על סף שנת השמונים לחייה חלתה במחלה קשה. מיום שלא יכלה להמשיך לחיות את חייה מלאי התוכן והמשמעות נדם קולה, והיא נלב"ע ביום טוב ראשון של סוכות תשס"ט.

יהי זכרה ברוך