העוז, הענווה והמּורכבות

דברים שכתב הרב פרופ' רון קליינמן, פורסם בעלון שבתון, גיליון 121

הטלפון הציבורי (היו זמנים!) מתחת לבית המדרש של ישיבת הר עציון באלון שבות, "הגוש", מצלצל. ראש הישיבה, מו"ר הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, או כפי שכינוהו: ר' אהרן – שהשבוע נציין שלושים יום לפטירתו – עובר באקראי ושומע את הצלצול. בטבעיות רבה וללא שמץ היסוס הוא מרים את השפופרת ואומר: "מדבר אהרן", שואל את מי מבקשים ומיד עולה לבית המדרש וקורא לתלמיד הנבוך (במיוחד אם מדּובר בענייני "דייטים"...). סיפור זה ראינו בעינינו לא אחת. ענווה פשוטה, לא כדי שיראו תלמידיו וילמדו ממנו, אלא פשוט כי כך היה.

וסיפור נוסף. בחור בישיבה קרא לחברו בשמו, "אהרן", אולם למרבה הפתעתו הרב ליכטנשטיין, שעמד בסמוך, היה משוכנע שהבחור קורא לו והשיב "כן". סיפור דומה אירע גם לרש"ז אוירבך (התורה המשמחת, עמ' 181) .בברית מילה שבה נכח הכריזו: "ר' שלמה זלמן אוירבך מכובד ב'חֵ יקֵ ה' (החזקת התינוק קודם הברית, כיבוד זוטר יחסית)". הכוונה הייתה לקרוב משפחתו שנקרא בשם זהה ולכן לא הוסיפו לשמו תארי כבוד, אולם הרש"ז היה בטוח שקראו לו והתייצב לכיבוד. לא מפליא אפוא שהרב ליכטנשטיין הפך את רש"ז אוירבך למורו ורבו וה רבה להתייעץ עמו. שני ענקים אלו שילבו במזיגה מופלאה גדלות בתורה יחד עם ענווה ואנושיות נדירות.

דוגמא אחת לאנושיות. בוקר אחד התעכב הרב ליכטנשטיין בביתו, שלא כדרכו, ובמקום ללכת לתפילת שחרית שוחח בטלפון כשלושת רבעי שעה. כשסיים סיפר לבנו כי התקשרה אליו אישה שכלל לא הכיר, אשר שכלה את בנה יום קודם לכן בפיגוע טרור, והוסיף: "הדבר הנורא ביותר הוא לאבד בן!". ג

דלותו של הרב ליכטנשטיין בתורה הייתה מן המפורסמות. בקיאותו וזכרונו היו מדהימים. פעם שאלתיו בעניין מסוים ומיד השיב: "בבבלי זה לא נזכר, אבל במקום אחד בירושלמי...". ראש ישיבה חשוב סיפר שכל אימת שהיו נפגשים ועסקו בדברי תורה, היה הרב ליכטנשטיין מצוי בסוגיא הנידונה על בוריה, עם כל שיטות הפרשנים, כאילו זה עתה סיים ללומדה. אולם מלבד כשרונו, כל הווייתו התמזגה במילים שבפתח פרשתנו: "א ם בְּ חֻ קֹּתַ י תֵ לֵכּו", וברש"י: "שתהיו עמלים בתורה". הרב עמל בהתמדה אין קץ על לימודו, על שיעוריו בגמרא ובהלכה ועל שיחותיו, כ"נר תמיד" שמאיר בבית המדרש. נאה לדרוש על ר' אהרן שלנו את דברי הספרי: "ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (רש"י, במדבר ח, ג).

ענוותנותו הגדולה של הרב לא פגעה בנחרצותו בנושאים שבהם מצא לנכון להשמיע דעתו ברמה. עוז לצד ענווה! הוא היה תמיד נאמן לאמת שלו ולא נמנע מלבטא עמדות הלכתיות, מוסריות וחברתיות, גם כשאלו לא היו מקובלות בקרב הציבור הציוני-דתי ורבניו.

הרב לימדנו את המּורכבות בתורה ובחיים. בניגוד לגישה ההרמונית המאחדת מבית מדרשו של הרוא"ה הגדול, הראי"ה קוק, הרב דבק – כרבו וחותנו הדגול, הגרי"ד סולוביצ'יק – בראייה מורכבת שיש בה מאבק מתמיד בין ערכים מתנגשים. המורכבות והרגישות האנושית חודדו אצל הרב גם באמצעות ידיעותיו הרחבות בפילוסופיה, בשירה ובספרות (להרב היה דוקטורט בספרות אנגלית מאוניברסיטת הארוורד). למורכבות יש יתרונות אך גם סיכונים. 2 בניגוד לדבקות בערך מרכזי אחד, מחויבות לכמה ערכים יחד עלולה להביא לחוסר החלטיות וליחס אינטלקטואלי ומרוחק לעבודת ה' במקום להתלהבות ולדבקות. אולם, כל מי שהכיר את הרב מקרוב ידע כי כל ישותו אמרה "עמידה לפני השם" ודבקות בתורתו ובמצוותו, וכי כך חינך למעלה מיובל שנים את תלמידיו הרבים בארה"ב ובמדינת ישראל.

אשרינו שזכינו לחיות בצלו של גדול תורה עצום, מחנך ומנהיג שכזה!