עולם שלם של הלכה

הספד מפי הרב שמואל דוד, רב העיר עפולה

א. הקדמה

כאשר נפטר מורנו ראש הישיבה - הרב עמיטל ז"ל מררתי בבכי, הרגשתי שחץ פגע בלבי. התנחמתי בכך שהרב ליכטנשטיין נמצא עמנו. בראש חודש אייר השנה לא יכולתי להרגע, הרגשתי שנשארתי יתום גם מאב וגם מאם.

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שכיוון את דרכי ללמוד בישיבת הר עציון, להכיר את שני המאורות הגדולים, תלמידי חכמים עצומים, מגדולי הדור, הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין, זכר צדיקים לברכה. הרב ליכטנשטיין בלימוד הגמרא, בהיקף הסוגיה, בסידור של הסוגיה, עם כל מחלוקות הראשונים, באר היטב. והרב עמיטל עם הידע העצום בספרות השו"ת, עם מסורת פסיקה, עם הלכה למעשה סדורה ולא מחמירה. הרב ליכטנשטיין עם המטען העצום של תרבות כללית, ספרות עברית ואנגלית, חובק עולם ומלואו. והרב עמיטל עם תורת ארץ ישראל המסורתית. ושניהם יחד עם חידושים מפליגים כמו לימוד תנ"ך, לימוד תורה לנשים, ליברליות מחשבתית והכלה של רעיונות שונים משלהם.

כשהגענו לישיבה עסקתי הרבה בלימוד הלכה, והקדשתי מעט יחסית ללימוד הגמרא. ידעתי כי זה נגד הקו של הישיבה, ולא היה לי נעים בכך, ואף חששתי מהתגובות של ראשי הישיבה. שניהם הפתיעו אותי. בהיותי בשנה ב לקח אותי הרב עמיטל טרמפ לירושלים, ובנסיעה הוא שאל אותי מה אני לומד כעת בהלכה, ושוחחנו על כך, מבלי שיתן לי שמץ של הרגשה, שעלי להקדיש את זמני יותר ללימוד גמרא. בשנה השלישית, בעצתו של חבר, פניתי אל הרב ליכטנשטיין לשאול אותו על חלוקת הלימוד, חששתי מאד לפני שניגשתי אליו. והוא הפתיע אותי, וכך אמר לי: פחות מסדר שלם של לימוד גמרא, לא בא בחשבון. אתה גם צריך ללמוד סדר שלם הלכה, כי אתה אוהב לימוד זה, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. שאלתי אותו לגבי הסדר השלישי, אם ללמוד בקיאות, מחשבה או תנ"ך, והוא השיב: על זה עליך להחליט לבד. ובדיעבד למדתי שגם בתשובה זו יש עומק וחינוך. (זכיתי ששני ראשי הישיבה קירבו אותי. שניהם היו בחתונתי, ושניהם היו בברית של בני בכורי שהתקיימה בקיבוץ ראש צורים.) אני מבקש כאן לספר כי כאשר זכינו להריון הראשון לאחר שנים רבות של ציפיה וטיפולים, סיפרתי זאת לרב ליכטנשטיין. למחרת, הרב טלפן אלינו הביתה, בקש את אשתי – אריאלה ז"ל ואמר לה כמה הוא שמח לשמוע את הבשורה הטובה, ואיחל לה בהצלחה וכו'. ראש הישיבה שעסוק עם ארבע מאות תלמידים בישיבה, עם שיעורים רבים, עם פעילות ציבורית ענפה, ועם משפחתו, אינו שוכח גם לשמח אשת בוגר הישיבה!

2 הייתי מגיע לכל אחד מהם, לקבל פניהם בחול המועד ולשאול שאלות בהלכה. זכיתי שכל אחד מהם קרא לי במיוחד בעת שימשתי כרב קיבוץ ראש צורים, ואמר לי כי הוא מבקש להמליץ עלי לרבנות עיר, ולא היתה מחמאה גדולה מזו עבורי. וכאשר נבחרתי לרב העיר עפולה, שניהם באו במיוחד להכתרה. נדמה לי שזה היה טבעי שהרב עמיטל ימליץ עלי, כי הוא היה נראה כיותר מעשי. אבל גיליתי כי הרב ליכטנשטיין בקי בהוויות העולם, ואדם מעשי לא פחות. אני מבקש כאן ועכשיו להזכיר על קצה המזלג את דקדקנותו בהלכה של הרב ליכטנשטיין, את הבקיאות המדהימה בכל הש"ס, כאשר כל שיטות הראשונים מסודרות ומאורגנות בקפידה, ואת הפסיקה הלכה למעשה בכל חלקי השולחן ערוך, עם הבאת ראיות ממחוזות רחוקים, שרק מי שמכיר את הסוגיות, ואת השיטות לעומק רואה את ההקשר בין הסוגיות ובין הנושאים. וכמה שהוא היה בריסקר, ולא היה מקל בהלכה, נוכחתי הרבה פעמים ביכולת המדהימה להכריע בנושאים קשים, העומדים ברומו של עולם, גם להקל וגם להחמיר. שאלתי אותו פעם לגבי דבר שהיתה בו גם שאלה על הברכה. הרב השיב שיש לברך. שאלתי: והרי ספק ברכות להקל? והרב השיב: למי שאצלו זה ספק!

כמה מילים המכילות עולם שלם של הלכה. שאלתי על טלטול חיות בית בשבת. אקדים ואומר כי הגר"ע יוסף אסר, משום שהרא"ש שהוא אחד מעמודי ההלכה החמיר. הרב מרדכי אליהו הקל, משום שזה ספק במוקצה שהוא אסור מדרבנן. ומורנו הרב זצ"ל השיב כי זו מחלוקת ראשונים, והסברא נוטה להקל, לכן לקטנים מגיל מצוות אפשר להקל! מצד אחד הכניס את הסברא, ומצד שני חשש להקל, אלא לילדים!

כתבתי חוברת תשובות בהלכות יחוד. כששאלתי את הרב עמיטל על כמה מהדברים הוא הגיב שיש למשוך להקל עד כמה שניתן. כששאלתי את הרב ליכטנשטיין, במקום תשובה הוא סיפר כי בעת היותו בחתונתו של תלמיד בקיבוץ לביא, בקשו ממנו כמה בנות טרמפ חזרה לירושלים. הרב התלבט מאד, אף שהוא נסע בכבישים לא צדדיים, ואף שמדובר בארבע בנות, ואף, לא צריך לומר, שמדובר באדם כשר. בסוף הרב הכריע להקל מחמת גמילות החסד הרבה שיש בטרמפ כזה מקיבוץ לביא שבגליל לירושלים!

אני מבקש להודות כאן לרב זצ"ל על הקדשת הזמן לשאלותי, על כתיבת ההסכמה לספר, על כתיבת מכתב ההמלצה לגוף הבוחר בעפולה, ועל עצם זה שהוא קירב אותי, עודד אותי, תמך בי והאמין בי.

אספר כי כאשר הוקם המאגר הממשלתי למח עצם (לפני כעשרים שנה) שעפולה היתה אחד המאיצים הראשיים בהקמתו, שאלו אותי אם מותר לתרום מח עצם לגוי. אני חשבתי להתיר מאותו טעם שמתירים לרופא לטפל בחולה גוי בחו"ל, כדי שהרופאים הנכרים יתנו טיפול לחולים היהודים. שאלתי את הרב, והוא השיב בשאלה: מה אתה חושב שאברהם אבינו היה עושה? עניתי כי מי שהכניס אורחים גויים, הציל את אנשי סדום וכדומה, ודאי היה תומך בתרומת מח עצם לגוי. ואז הרב אמר: אם כן, ברורה גם התשובה לשאלתך: "יש לעשות את אותו דבר שאתה חושב שאברהם אבינו היה עושה".

כמה אנושיות, כמה רגישות, כמה חמלה. זו תשובה של גדול הדור! אני מבקש כאן להודות גם לרבנית, לטובה, על קבלת הפנים החמה בכל פעם שטלפנתי והיא השיבה, בכל פעם שבאתי אל הרב, תמיד תמיד היא התייחסה, תמיד שאלה על שלום הילדים והמשפחה, וכשהייתי מגיע עם בני או עם בתי, תמיד התייחסה גם אליהם בהרבה חיבה ותשומת לב. תהיה נשמתו של הרב צרורה בצרור החיים, יהי זכרו ברוך, ונתפלל כי המשפחה תנוחם בבנין ציון וירושלים, ובהמשך בניית בית המדרש הזה, פיתוחו ושגשוגו, מקום בו הרב שקד על תלמודו במשך עשרות שנים.

הרב שמואל דוד הרב הראשי לעפולה