שערי אורה | 1

חכמי ישראל שנראה בהמשך דרכנו – כגון האר"י והרמח"ל – יונקים מתורת הנסתר, מהקבלה. ראינו זאת מעט כבר אצל המהר"ל, אף שהוא מנסח את דבריו בשפת הנגלה. לכן כדאי כבר עכשיו, עוד לפני שנגיע לאר"י, לגעת מעט בשורשיה של התפילה בתורת הקבלה. נחזור מהמהר"ל מעט אחורה, לרבי יוסף ג'יקטיליא, שחי כ-250 שנה לפני המהר"ל. ספרו, שערי אורה, נחשב לאחד מספרי היסוד לנכנסים בשערי הקבלה.

 

פנימיות התורה ושמותיו של ה'

המושג הבסיסי הרווח ביותר בתורת הקבלה הוא הספירות. עולם הקבלה מושתת על עשר הספירות: הכתר החכמה והבינה, החסד הגבורה והתפארת, הנצח וההוד היסוד והמלכות. ספירות אלו מהוות את עולם הגילויים הא-לוהיים, והן הדרכים שבהן הקב"ה מתגלה במציאות.

במבט פשוט גם ספר שערי אורה בנוי לפי מבנה זה, ומורכב מעשרה שערים לפי עשר הספירות, מהתחתונה ועד לעליונה.

בעניין הספירות יש פער בין הנסתר לנגלה. בתורת הנגלה איננו מוצאים את המושגים האלה, ובתור מכלול הם מופיעים רק בפסוק אחד בדברי הימים – "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת..." (דברי הימים א כ"ט, י"א). גם באותו פסוק לא כל השמות של עשר הספירות מופיעים במפורש. תורת הספירות אינה נשענת באופן בולט על הכתוב בנגלה, אלא מבוססת על מסורת קבלית.

אולם, אחד המאפיינים המיוחדים של ספר שערי אורה נוגע בנקודה שבה הקבלה דווקא נושקת לפשט. הספר עוסק אמנם בכל פרק באחת הספירות, אך הוא אינו בנוי על בסיס הפסוק הנ"ל שבו שמותיהם הידועים של הספירות, אלא לפי שמותיו של הקב"ה. לכל ספירה מהספירות הא-לוהיות מקביל אחד משמות הקדש של הקב"ה, ושערי אורה בונה את הפרקים על השמות, ורק מתוכם מגיע אל הספירות. בניגוד לספירות, שמותיו של הקב"ה אינם מצויים בפסוקים בודדים שרק בהם מוצאת אותם הקבלה מופיעים בגלוי. שמותיו של הקב"ה מוזכרים לאורך המקרא באופן גלוי ומהווים סוגיה מרכזית ובולטת.

למרות זאת, זה נושא שאי אפשר להסביר אותו באופן פשוט אלא מעורר שאלות יסודיות. מדוע יש בתורה כמה שמות שונים לקב"ה? מה ההבדל בין ה' לא-להים? מה בין אדנות להוי"ה? הרי כולם מייצגים את אותו א-ל אחד, אז מה משמעותו של כל שם?

בעניין זה הפשט זקוק לקבלה. העיסוק בשמות ה' על דרך הקבלה שמבחין באופן עקבי בין השמות השונים, הוא הפשט, לא במובן של לימוד פשוט וקל – שהרי מדובר בדברים קשים ועמוקים – אלא במובן של התאמה לתופעות הגלויות שבכתובים. אם לימוד הפשט עניינו ידיעת הכוונה הבסיסית של התורה, הכוונה הזו שולחת אותנו להעמיק במשמעותו של כל שם וגילוי א-לוהי, ולפיה להבין את האמור בפרשה שבה הוא מופיע. אין דרך אחרת להסביר את השוני בין השמות.

אם זהו פשט המקרא, מדוע תורת הנגלה אינה עוסקת בהרחבה בהבחנה בין שמות ה'? יש לכך שתי סיבות עיקריות: מפני שהנושא קשה לקליטה, ומפני שהוא מועד לסכנה. אדם שייתקל בשמות שונים של ה', אם הוא אינו ניגש לכתובים בגישה האמונית הנכונה, עשוי ח"ו להגיע למסקנה שיש כמה אלים. עיסוק גלוי בנושא עלול להתקרב לתפיסה אלילית, ולכן ההבנה הפשוטה ופרשני הפשט מחזירים אותנו ל'קדוש ברוך הוא' כמושג כללי. את כל השמות נפרש באותו אופן. בתרגום אונקלוס, למשל, שמות ה' שונים מתורגמים באופן מקביל. הפנימיות היא זו שיכולה לעסוק בגילויים הא-לוהיים השונים, ולממש בזה את כוונתה הפשוטה של התורה.

 

נושא הספר: כיצד להתפלל

על פניו, הנושא המרכזי של שערי אורה הוא אכן שמותיו של ה'. אולם המתבונן היטב בספר יראה שמטרתו העיקרית היא – ללמד כיצד להתפלל. רבים וטובים כתבו על שערי אורה אך לא עמדו על המרכזיות של התפילה בספר, ומי שעשה זאת היה מניטו, במסגרת שיעורים שלימד בשערי אורה (עד כה יצאו שני כרכים משיעוריו אלה), שהצביע על הקשר העמוק בין הספר לבין התפילה (ראה בספר סוד לשון הקודש א עמ' 53 והלאה).

רמז לעיסוק בתפילה אפשר למצוא כבר בתחילת הספר, שעוסקת בשם אדנות, ואף תפילת העמידה פותחת ב"אֲ-דֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהילים נ"א, י"ז). אולם כדי להיווכח בבירור שהתפילה היא הנושא המרכזי של הספר, נתבונן בהקדמה לספר ובפתיחתו של כל שער.

כל שער בשערי אורה פותח בפסוק, שבו מופיע שם ה' שנידון באותו שער. כמעט כל אחד מהפסוקים הללו קשור לתפילה. הזכרנו את "אֲ-דֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", ובהמשך אנו מוצאים את "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵא-לֹהִים לְאֵ-ל חָי" (תהילים מ"ב, ג'), "ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי" (תהילים פ"ד, ט'), "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה" (תהילים ל"ט, י"ג) וכן הלאה. כל שער נפתח בפסוק של תפילה, כי זהו הנושא. הפסוק אמנם בא לעסוק באחד מהשמות הקדושים, כאמור, אבל הסיבה לעיסוק בכל שם היא מפני שהוא חלק מהתפילה. כשאנו פונים אל ה' עלינו לדעת למי אנו פונים. הקב"ה הוא כמובן אחד יחיד ומיוחד, אך השאלה היא מול איזו הופעה שלו אנו עומדים. יכול להיות אדם שעבד שלו יפנה אליו בצורה אחת, הבן שלו יפנה אליו בצורה אחרת ואשתו תפנה אליו באופן שונה לחלוטין. גם אנחנו צריכים לדעת בכל פעם מאיזה צד אנו ניגשים אל הקב"ה. השם מציין את אופן ההופעה שלו, כפי שבדרך כלל כשאנו רוצים להכיר מישהו, אנו מבררים תחילה מה שמו. בגמרא נאמר: "דעו לפני מי אתם מתפללים", ואפשר לומר ששערי אורה בא ליישם את ההדרכה הזו, ולאפשר לנו לדעת לפני מי אנו מתפללים בכל פעם.

 

התפילה ושמות ה'

נעבור עכשיו להתבונן בהקדמה, ונראה כיצד היא מציבה את התפילה במוקד הספר.

"שאלת ממני אחי ידיד נפשי להאיר לפניך נתיב בעניין שמותיו של הקב"ה יתעלה ויתברך, להפיק בהם רצונך ולהגיע בהם למחוז חפצך. ולפי שראיתי כוונתך ישרה וטובה יותר משאלתך, הוצרכתי להודיעך איזה דרך יחלק אור ומה הוא הדרך שהשם יתברך חפץ או אינו חפץ. וכשתגיע לידיעת דבר זה אז תקרא וי"י יענה, ותהיה מן הקרובים אליו ותאהב אותו בכל נפשך, ותתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:"

מה פירוש המשפט "כוונתך ישרה וטובה יותר משאלתך"? אפשר אולי לומר שזה שבח לכוונתו של השואל, שטובה אפילו יותר מכוונתו, אך נראה יותר שיש פה נימה של ביקורת. הכוונה טובה, אבל השאלה אינה טובה. מה לא טוב בשאלה, ולמה זה משנה – לכאורה העיקר הוא שהכוונה טובה? רבי יוסף ג'יקטיליא מזהה אצל השואל רצון להשיג את מבוקשו האישי. כוונותיו טהורות, אבל הוא עסוק ברצון שלו במקום ברצון הא-לוהי. תפילה, לדבריו, היא קודם כל מה שרוצה ה'. הקבלה אינה שורה של קודים סודיים, שאם אומרים אותם משיגים את מבוקשנו. היא אמורה לפתוח אצלנו שערים פנימיים. כשמגיעים על ידה לקשר עם הקב"ה – נוצר דו שיח, ומתוכה יכול לבוא גם מענה א-לוהי לשאלותינו.

אנו רואים תופעה זו בתורה, בפרשת שלוש עשרה המידות. הקב"ה מגלה למשה את מידותיו, אבל אין זה מספיק – בעקבות גילוי זה משה מתפלל אל ה', "וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות ל"ד, ט'). לא די בהזכרת השמות או הכינויים, הם רק פותחים פתח לתפילה. הם מורים לנו איך ומאיזה צד לפנות אל ה'. אם כן, בתחילת ההקדמה, רבי יוסף ג'יקטיליא מבקש לעורר אצל התלמיד מהפכה תפיסתית. "כשתגיע לידיעת דבר זה – אז תקרא וה' יענה". להגיע לידיעת דבר זה – זו מטרת כל ספר שערי אורה, ועל ידי הידיעה תתאפשר לבסוף הפנייה אל ה'.

ממשיך השערי אורה ואומר:

"הלא ידעת אם לא שמעת א-להי עולם י"י, מפניו יחילו עליונים ותחתונים, מפחדו תרעש הארץ ו"לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ" (נחום א', ו'). "הֵן בקדשו בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו: אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה" (איוב ט"ו, ט"ו-ט"ז). והיאך ישתמש ילוד אשה בשמותיו הקדושים ויעשה מהם גרזן לחתוך בו. ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן לשלוח יד בכתר מלכות ולהשתמש בו? והנה אמרו רז"ל: כל ההוגה את י"י באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. והנה קדוש עליון ר' חנינא בן תרדיון שלא היה הוגה את י"י דרך חול ודרך תשמיש, זולתי דרך כבוד כדי ללמוד ולהבין דרכי י"י יתברך ועם כל זה נענש, אנו העניים והחסרים קל וחומר. הלא תראה מה שכתב י"י יתברך בתורתו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ', ז'). ואף על פי שבא להזהיר על שבועת שקר הוציא הדבר בלשון שיש משמעות שלא תשא את שמו על שפתיך לבטלה; שהיה יכול לומר לא תישבע בשם י"י א-להיך לשקר, אבל כשכתב לא תשא וגו' שמע מינה תרתי. ומשה רבינו עליו השלום כשעלה למרום למד ממלאכי השרת סוד הזכרת י"י יתברך, והזהיר את ישראל על זה ואמר: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ" (דברים ל"ב, ג'). ואם מלאכי מעלה מוזהרים בהזכרת י"י יתברך, על אחת כמה וכמה רימה ותולעה, וכל שכן המתפתה בדעתו להשתמש בכתר קונו. קל וחומר שאין בזמן הזה בקיאין בהזכרת שמותיו ובשימושיו על דרך הפעולה. ואם כן לא יעלה ביד המזכירו רק איבוד עולמו ומעלה חרס בידו, ועל כיוצא בו אמרו רז"ל: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם."

כאן נראה שהביקורת מחריפה יותר, וכל השאלה מאבדת את הלגיטימיות שלה. איך אפשר בכלל לפנות אל שמותיו של ה', כשאנו רחוקים כל כך מהשגתם? זה בלתי ראוי, וזה גם לא יצליח, מי שינסה להשתמש בשמותיו של ה' יעלה חרס בידו. השערי אורה ממשיך בדבריו התקיפים, אך לאחר מכן אומר:

"וגדר האמת ומסורת הברית כי הרוצה להשיג חפציו בעניין שמותיו של הקב"ה הוא שישתדל אדם בכל כוחו בתורה להשיג כוונת כל שם ושם מאותן שמות הקודש הנזכרים בתורה."

כאן נראה שהשערי אורה חוזר לאמירה שאפשר ללמוד את שמות ה'. מה היא אם כן הגישה הנכונה לשמות ה', האם אפשר ללמוד אותם, או שזה לא יעלה על הדעת?

כדי להבין את העניין, יש לדייק במילותיו, ולהבחין בין "שמות הקודש הנזכרים בתורה" ובין שמות קדושים אחרים המצויים בתורת הסוד. חז"ל בכמה מקומות מזכירים את קיומם של שמות קדושים. מזה מורה השערי אורה להיזהר – רק יחידי סגולה מסוגלים להשתמש בשמות אלה. העיסוק בשמות הקדושים הוא כמו פירוק האטומים של החומר – מה האדם כבר עשה, הרי הוא רק עסק בגרגרים קטנים? ברגע שמפרקים את היסודות היסודיים ביותר לגורמים, משתחררת אנרגיה שיכולה לשמש אנשים אחראיים שמבינים בה, אבל לגרום אסונות אם לא משתמשים בה מתוך ידע ואחריות.

גם העיסוק בשמות ה' חייב להיות מכוון לגילוי רצון הא-לוהי, ולא להשגת הרצון האישי. רק אם המגמה היא מילוי רצון ה' – יש בתורת הפנימיות כלים לממש אותה. בזה יעסוק הספר, ורק בשמות הקודש הנזכרים בתורה ולא בשמות נוספים.

מפסקה זו עולה שכדי להצליח בתפילה, צריך להעמיק בלימוד התורה. בתורה מתבארים שמותיו של ה'. המתרחש בכל פרשה בתורה הוא הסתעפות של הופעה א-לוהית מסוימת. ספר שערי אורה בא לעסוק בהבנת ההופעות הללו, ולכן הוא לא ידבר על התפילה לאורך השערים, אלא על שמות ה'; אבל המגמה היא להגיע בסוף לתפילה האמתית.

אין זו התפילה התמימה והפשוטה שאנו מתפללים ביום יום. יש ערך לתפילה התמימה, אבל אפשר לשאוף לתפילה עמוקה יותר, ובשבילה צריך להיכנס למרחב שמות ה' הטמונים בתורה. לימוד תורה פנימית זו הוא שיפתח בפנינו את שערי התפילה, ובסופו של דבר גם משאלות הלב תתקבלנה. "אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך".