טעם הבחירה החופשית במשנת הרב דסלר

 

רקע – תנועת המוסר

אנו עוברים לעסוק בסוגיית הבחירה אצל הרב אליהו אליעזר דסלר, מהדמויות הבולטות בתנועת המוסר.

תנועת המוסר התחילה מרבי ישראל סלנטר (תק"ע-תרמ"ג), תלמידו של ר' איסר זונדל מסלנט, שהיה תלמיד של רבי חיים מוולוז'ין. בעקבות ישיבת וולוז'ין קם עולם שלם של ישיבות, ולר' ישראל סלנטר הייתה ביקורת על מאפיינים רבים שלהן, ועל ניהול החיים הדתיים בכלל. הייתה לו ביקורת על המשקל הרב שניתן למצוות שבין אדם למקום על פני מצוות בין אדם לחברו, ועל הזנחת תיקון המידות. הוא הוטרד גם מאופן קיום המצוות – הקפדה על הפרטים המעשיים ללא תביעה לשלמות אישיותית, וכן מאופי לימוד התורה – שקדנות ואינטנסיביות מבלי לחולל שינוי בנפש האדם ובמידותיו.

ר' ישראל סלנטר יצא למסע בקהילות אירופה, בהתחלה במזרח אירופה ובהמשך גם במערבה, כדי להפיץ את בשורת המוסר. מספרים שהוא היה צריך להפגין ולהוכיח בישיבות שבהן עבר את גדולתו התורנית המיוחדת בגמרא, כדי שיינתן לו פתחון פה לפרסם את הבשורה שלו בתחום המוסר. בין השאר מסופר שבאחת הישיבות חמדו לצון, והחליפו את המקורות שהוא רשם לשיעור, כך שהתלמידים התכוננו לשיעור בנושא אחר עם מקורות אחרים, והוא מצא לפניו על הסטנדר את דף המקורות החלופי בתחילת השיעור. ר' ישראל התלבט אם להעביר שיעור בנושא הרשום מבלי שהתכונן אליו, מה שיראה מצד אחד את גדולתו בתורה, אך מצד שני עלול להביא אותו לתחושת גאווה. לבסוף הוא אכן בחר להעביר שיעור בנושא שניתן לו, מתוך כוונה לשמש שליח של האמת שבשמה הוא בא, ולא לשם עצמו. השיעור שנתן עורר התפעלות בבית המדרש ופתח את הלבבות לבשורת המוסר. כתביו של ר' ישראל סלנטר כונסו בספר "אור ישראל".

תורת המוסר עוררה פולמוס גדול בישיבות ליטא. כמו כל תנועה בעולם היהודי ששמה דגש על היבטים מסוימים (לעיתים על חשבון היבטים אחרים), גם תנועת המוסר עוררה חשד, והיו שזיהו בה סכנה. למשל, סכנה לפגיעה בלימוד התורה לשמה, וכן סכנה שהתביעה המוסרית תחליף את עולם ההלכה. כך טען החזון אי"ש, שאין לנו מוסר מלבד ההלכה. עם הזמן תנועת המוסר הלכה והתעדנה, ובמקביל גם הפולמוס בעולם הישיבות שכך.

הסוגיות שעסק בהן ר' ישראל סלנטר נושקות לסוגיית הבחירה. הוא העלה את השאלה כיצד מחוללים שינוי באדם, באופן שיעצב אישיות שמקיימת גם מצוות שבין אדם לחברו, ולומדת תורה עם חשבון נפש ובניין אישי. שאלה זו מובילה לשאלה כיצד בנויה הנפש, וכיצד משפיעים על המעשים ומשנים אותן, שאלות שקשורות באופן הדוק לנושא הבחירה.

בעקבות ר' ישראל סלנטר הוקמו ישיבות המוסר, שפיתחו כלים, טכניקות והדרכות מעשיות קפדניות לעיצוב האישיות. הבולטות ביניהן הן ישיבת סלבודקה, שהדגישה את מעלת האדם כמנוף לצמיחתו, וישיבת נובהרדוק, שהדגישה דווקא את שפלות האדם, וראתה בתודעת השפלות את הדבר שיחולל צמיחה מוסרית. בין תלמידיו המובהקים של ר' ישראל סלנטר היה הסבא מקלם, הראשון שפיתח בעמקות את תורת המוסר. בין השאר הוא חינך לשליטה עצמית, שהאדם יעשה כל פעולה ופעולה מתוך מחשבה, ולא מתוך הרגל או ספונטאניות. למסורת של הסבא מקלם משתייך גם הרב דסלר, שאביו היה מתלמידי הסבא מקלם, ואמו הייתה נכדה של ר' ישראל סלנטר. הוא צמח על ברכי תנועת המוסר.

הרב דסלר (תרנ"ב-תשי"ד) היה משגיח בכמה ישיבות באנגליה, ולאחר קום המדינה, הרב כהנמן הזמין אותו להיות משגיח בפוניבז'. לאחר שנים אחדות הוא נפטר, בגיל 62. תלמידיו החלו להוציא לאט לאט את שיחותיו, והן נאספו בספר "מכתב מאליהו". אחת הסוגיות המפורסמות בספר היא סוגיית הבחירה, שבה מעלה הרב דסלר שאלות יסוד, ודן בהן בצורה מסודרת ומובנית. הסוגיה מופיעה במאמר שנקרא 'קונטרס הבחירה', ובדבריה יש בוודאי תרומה משמעותית לעיוננו בטעם הבחירה.

 

נקודת הבחירה

אחת הסוגיות שמעלה הרב דסלר היא מיקומה של נקודת הבחירה. היכן באדם מתרחשת הבחירה? בין מה למה בוחרים? מהם הכוחות שביניהם בוחרים, ומהו הכוח שבוחר ומכריע? שאלות אלו עלו אצל כמה מחכמי ישראל שראינו, במישרין או בעקיפין, אך הרב דסלר מכניס אותנו ממש למה שמתרחש בתוך האדם במצבי הבחירה.

קורה שאדם חווה כאב. הוא מפעיל את מחשבתו, ומאתר את סיבת הכאב. לאחר מכן הוא ממשיך לחשוב, ומסיק שאם ימשיך לנהוג כפי שהוא נוהג עכשיו, הכאב יימשך ואף יחמיר. לדוגמה, אדם מרגיש כאב בחזה בלילה, ומגיע למסקנה שהעישון מזיק לו. לאור מסקנתו, הוא צריך לבחור אם להמשיך לעשן או לא, ומחליט להפסיק לעשן החל ממחר בבוקר. זהו השלב הראשון של הבחירה.

למחרת הוא קם בבוקר, ומתעורר בו שוב רצון לעשן. מולו ניצבת הבחירה: מצד אחד כוח ההרגל דוחף אותו לעשן, ומצד שני יש בשכלו תובנה שהעישון יגרום לו לסבל. הרצון להמשיך לפי ההרגל עומד מול הרצון לא לסבול. לבסוף הוא מוצא פתרון – לקחת רק סיגריה אחת. כך הרצון לסיגריה יתמלא, והסבל לא יגדל באופן משמעותי. זהו השלב השני של הבחירה.

בשלב השלישי, לאחר שהאדם סיים סיגריה אחת, הוא רוצה עוד אחת. ההתלבטות נשארה אותו דבר, בין הרצון להמשיך את ההרגל ובין הרצון למנוע סבל. אלא שהפעם, לצד שמעוניין למנוע סבל, מצטרף גם זיכרון טרי – זה עתה הוא אמר שייקח רק סיגריה אחת, והנה הוא רוצה עוד אחת. כעת הבחירה קשה יותר, ובכל זאת הוא בוחר לקחת סיגריה.

האדם הולך לישון בלילה וחש כאב. למחרת בבוקר עולה שוב אותה התלבטות, והפעם מצטרף גם זיכרון הפער בין הלילה ליום. הוא זוכר איך בלילה היה ברור לו שהוא מפסיק לעשן, ובבוקר הוא רצה שוב סיגריה.

שואל הרב דסלר: איזה משני הצדדים מפחיד יותר? בצד אחד המחיר הוא ויתור על סיגריה, ובצד השני המחיר הוא כאב לב. ברור שהרצון למנוע כאב לב חזק יותר. אם כן, מדוע האדם אינו עושה את מה שהוא רוצה?

את השאלה הזאת לא המציא הרב דסלר. זו שאלה עתיקה שדנו בה כבר הפילוסופים היוונים – איך יכול להיות שאדם חושב דבר אחד ועושה אדם אחר. מדוע אדם עושה את מה שרע בעיניו? הפילוסופים התווכחו אם זו בעיה בהבנה, או בעיה ברצון. האם הוא אינו מבין שזה באמת רע, או שהרצון שלו ליישם את הבנתו הוא חלש. הרב דסלר טוען כי הרצון אינו חלש, להפך. העובדה שהאדם מטעה את עצמו, ומשכנע את עצמו שהוא ייקח רק עוד סיגריה אחת ודי, מעידה כי רצונו למנוע כאב הוא חזק. נדרש מהאדם מאמץ תודעתי כדי להתגבר עליו. אם כן, הבעיה אינה ברצון, אלא בכך שהאדם נותן לעצמו להטעות את עצמו.

הבחירה האמיתית אינה בין רצונות, אלא בין האמת לעזיבת האמת. נקודת הבחירה היא אם ללכת אחר האמת או אחר הדמיון. ה'אני' הוא הבוחר בין האמת ובין הסחת הדעת ממנה, והבחירה תלויה רק בו.

 

שטח ההפקר של הבחירה

הרב דסלר נכנס גם לשאלה שראינו אצל חלק מחכמי ישראל (הרמב"ם, מי השילוח, ר' צדוק) אך לא אצל רבים: מה בידי אדם, ומה כפוי על האדם.

הרמב"ם כתב שיש תכונות מולדות ומצד שני יש בחירה חופשית. מי השילוח הולך עד הקצה, ואומר שהכל בידי שמים כולל יראת שמים. הרב דסלר נכנס גם הוא לשאלה, ומציג תמונה מרתקת ומשמעותית.

יש הרבה מן האמת שהאדם מחונך לעשותו, ולא יעלה את דעתו לעשות ההפך, וכן הרבה יעשה מן הרע והשקר שלא יבחין כלל שאין ראוי לעשותו. אין הבחירה שייכת אלא במקום שבין צבאו של יצר הטוב לצבאו של יצר הרע. 

(מכתב מאליהו א, עמוד 113)

לדברי הרב דסלר, יש מרחבים רבים שבהם ההרגלים והדפוסים הטובים או הרעים שלנו מנהלים אותנו וכופים אותנו לגמרי. יש לאדם רק שטח צר שבו הבחירה מלאה. השטח הצר הוא מעין קו גבול. מדינה אחת כבשה קרקע עד נקודה מסוימת, והקרקע משם ואילך כבושה בידי מדינה אחרת. בין שתי המדינות יש שטח הפקר ושם מתנהלת המלחמה, לא באזורים שכבר כבושים בצורה מבוססת. גם אצל האדם יש שטחים נרחבים שבהם כבר אין לו בחירה, הם נכבשו. יש כוחות שהוא אינו מסוגל להתמודד איתם, ומנגד יש כוחות שבאים לו בקלות ללא צורך בהתמודדות. בשני הצדדים ה"כבושים" אין בחירה. הבחירה מצויה היכן שיש התמודדות – ובכוחו של האדם לעמוד בה. שם מתנהלת הבחירה האמורה לעיל, בין האחיזה באמת ובין הכניעה לדמיון.

נקודת הבחירה נמצאת בתנועה כל הזמן, ועם זאת היא עצמה, ברמה המהותית, אינה משתנה. השטחים בכל צד יכולים להתרחב, אך תמיד יש קטע צר שבו הוא עדיין בוחר, והבחירה היא אותה בחירה – בין האמת לדמיון. לכן ייתכן בהחלט שאדם ירגיש בתחומים רבים בחייו שאין לו בחירה, וזה אכן נכון; אך לא נכון להסיק מזה שאין בחירה חופשית כלל. באמצע, ברווח שבין התחומים שאינם נתונים לבחירה, עומדת תמיד הבחירה החופשית.

הרב דסלר מקבל את הטענה שגורמים רבים משפיעים על האדם. הבית שבו גדל, החברה שבה חי, המחנכים שחינכו אותו, כל אלה עיצבו אותו עדי כדי כך שבתחומים רבים בחייו התנהגותו כבר מוכתבת. אך הכוחות הללו רק משרטטים היכן שדה הקרב של האדם, ושם הוא עדיין נאבק ומכריע.

 

האחריות על מה שכבר לא בבחירה

נקודה נוספת שמעלה הרב דסלר, על פי העיקרון שהתבאר עתה, היא ההבחנה בין בחירה לאחריות:

יש הפרש גדול בין מקום נקודת הבחירה שקבעוהו מן השמים ובין אשר קבעו האדם עצמו על ידי בחירותיו הקודמות. עבור מקום הנקודה שקבעו בעצמו – הנה הוא אחראי עליו (...) מכל מקום הוא אחראי על עברו בפעמים הראשונות, שזה גרם לו לאבד רגש האיסור, ויענש על אשר עשה לעצמו העבירה כהיתר, שעל ידי זה עובר עליה אחר כך בלי בחירה (...) וכל בחירה שבוחר האדם עושה רושם בכל מצבו לכל ימי חייו.

נכון שלאדם יש בחירה רק בנקודות מסוימות, אך האדם אחראי לא רק עליהן, אלא גם על הקביעה היכן תהיה לו בחירה. אם האדם עשה בידיו החלטות ופעולות שגרמו לכוחות מסוימים לכבוש אותו, וכך צמצם את תחומי בחירתו, בזאת הוא משפיע על בחירותיו מכאן ואילך. אם כן, הוא נושא באחריות על החלטותיו בעתיד. אם אדם בחר להשתייך לחברה מסוימת, וכעת החברה הזאת משפיעה על התנהגותו וגורמת לו ללכת לפיה, הוא הולך אחר החברה ללא בחירה – אך הוא נותן את הדין על עצם הבחירה בחברה זו.

רעיון זה מזכיר את דברי הרב אשלג, שראינו בשיעור שעבר. הרב דסלר טוען כי האדם מחליט החלטות שיש להן השלכות מרובות; בשלב ההשלכות כבר אין לו בחירה, אך בכל זאת יש לו אחריות על מעשיו, כיוון שהבחירה שלו בהתחלה הובילה אותו למעשים אלו. הרב אשלג אומר זאת על בחירת הסביבה – כל מעשיו של האדם בהמשך יהיו מושפעים מנקודת בחירה זו, ולכן הוא ייתן עליהם את הדין, גם כשכבר לא תהיה לו בחירה על כל מעשה ומעשה.

אחת ההשלכות לתפיסה זו של הבחירה, לדברי הרב דסלר, היא משקלו של קיום מצוות מתוך הרגל. אדם המקיים את המצוות מתוך מצוות אנשים מלומדה, ללא מחשבה ומאמץ, למעשה אינו בוחר בחירה משמעותית. הוא גדל בתוך תנאים מסוימים, ועושה את המעשים הנכונים ממילא. עיקר שכרו של האדם ניתן על המקומות שבהם הוא מתאמץ ובוחר.

אלו נקודות עיקריות מתוך העיסוק הנרחב של הרב דסלר בסוגיית הבחירה. תפיסתו קוראת לאדם לזהות את נקודת הבחירה שלו, להבחין מהו המרחב שבו אכן יש לו בחירה, ולאחר מכן לכבוש מרחבים נוספים כדי שיהיו נתונים לבחירתו.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אוריאל עיטם.

עורך: חיים אקשטיין, תשפ"ג