עלון שבות 156-157

בשוב העלון

"ר' חנניה בשם ר' פנחס: כל הפרשה כתיב 'י-י צבאות', וכאן כתיב 'א-להי ישראל' - ללמדך שלא ייחד הקב"ה שמו בגירושין אלא בישראל בלבד"   (ירושלמי קידושין פ"א ה"א).

דברי הירושלמי תמוהים ביותר. האם באמצעות מוסד הגירושין מייחד הקב"ה את שמו בישראל? אילו היו נאמרים הדברים לגבי קידושין, הדבר היה מובן:

" קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק... מכניסה לביתו, ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה"   (רמב"ם הלכות אישות פ"א ה"א).

התורה העניקה חותם דתי, חותם של קדושה, למעמד הנפלא של יצירת הקשר בין שני אוהבים. האם גם בתהליך המכוער והטרגי של הגירושין מתייחד שמו של הקב"ה?

רבי פנחס מחדש שאמנם כן. הקב"ה מייחד את שמו בישראל באמצעות מוסד הגירושין המשפטי והפורמלי. תביעתה של התורה מהיהודי להכפיף את כל רגשותיו וחוויותיו למערכות ההלכתיות, היא שמעידה על הקשר המוחלט והבלתי מסויג של הקב"ה עם עמו.

*   *   *

כמו באירועים טרגיים אישיים, כך גם ברגעי אבל לאומיים, התורה אומרת את דברה. ימי בין-המצרים, שבהם אנו נתונים, משופעים בהלכות המשפיעות על התנהגותנו בהם וקובעות את אופיים. אולם, דומה שיש הבדל בין פעולתה של ההלכה בתחום הגירושין לפעולתה בתחום האבל הלאומי. במצב של גירושין, רגשותיו של האדם הם הדבר הנתון, וההלכה קובעת את הכללים שעל פיהם יש להתייחס לרגשות אלו. ברגעי האבל הלאומי, לדאבוננו, הרגש אצל רבים מאִתָּנו קהה מדי, וההלכה באה להגביר את הרגש, ולא רק לקבוע את גדריו.

*   *   *

בבית הישיבה מתקשרים ימי האבל של בין המצרים עם האבל הפרטי שלנו, האבל על חברנו נתן ז"ל. המכה אשר ספגנו באובדנו לפני שנה עדיין מכאיבה לכולנו. ישנם אנשים אשר תופסים את המשבצת הייחודית שלהם בחברה, והתחושה, שברמה מסוימת נכונה כלפי כל אדם, שאין להם תחליף, חדה במקרה שלהם שבעתיים. נתן היה אחד מאותם אנשים, ועל כן גדול הכאב עד מאד.

באבל פרטי קיימים שני אופני הפעולה של ההלכה שהזכרנו. בתקופה הראשונה, עיקר תפקידה של ההלכה הוא בהצבת כללים לרגשות הקיימים באופן טבעי. בהמשך הדרך, קיימת סכנה שהשִגְרָה והחיים יִשְחָקוּ את זכר המת ואת הכאב על אובדנו. תפקידה של ההלכה - ימי זכרון, קדיש, אזכרות וכדומה - הוא לעורר את זכרו, ולא להניח לו למוש מתודעתנו. תקוותנו היא שגיליון כפול זה יהווה אף הוא להבה נוספת בשלהבת הזיכרון הבוערת בלב כל אחד מאתנו.

*   *   *

נסקור   בקצרה את המאמרים המופיעים בגיליון זה:

דין לשמה בגט ובתחומים נוספים

שער העיון בעלון עוסק במסכת גיטין, שנלמדה בבית מדרשנו בחורף האחרון. את השער פותח מאמרו של מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א, העוסק בטיב דין 'לשמה' בגירושין ובתחומים אחרים. הרב מחלק בין 'לשמה' כדין בתהליך הכתיבה והגירושין, ל'לשמה' כחלות בחפצא של הגט, ומיישם זאת בהקשרים שונים.

בעיית הגט הכפוי על פי ה"עונג יום טוב"

הרב אליקים קרומביין דן בגירושין בכפייה. הרב מלבן את הבעיות שתיתכנה בגירושין אלו, ואת הפתרונות האפשריים. שיטת הרמב"ם (הלכות גירושין פ"ב ה"כ) הידועה זוכה כאן לביאור חדש, בעקבות דברי ה'עונג יום טוב'.

מצבי ביניים בגירושין

עמיחי גורדין (שיעור ט') וחיים נבון (שיעור ט') דנים ברבדָיו השונים של תהליך הגירושין - רובד משפטי-קנייני ורובד מציאותי-קיומי. הכותבים מחדשים שייתכנו מצבי ביניים, שבהם התבצע החלק המשפטי בלבד, ומסבירים מספר סוגיות עמומות בעזרת יסוד זה.

טלי גטך מעל גבי קרקע

מעיסוק ביסודות הגירושין אנו עוברים לעסוק בתהליך מסירת הגט לאישה. ערן פרינס (שיעור ז') ודב דניאל (שיעור ה') בוחנים את המקרה של "טלי גיטך מעל גבי קרקע". הכותבים דנים בהבנה המקובלת בראשונים, התולה את הבעייתיות במקרה זה בחסרון בנתינה, ומציעים הבנה חדשה בנושא זה.

נתינת הגט והקנאתו

יואב שחם (שיעור ה') דן במחלוקת האחרונים במשמעות המלה "ונתן" בפרשת הגירושין. ככל הנראה, כולם מסכימים שיש צורך בנתינה מציאותית של הגט ביד האישה. הכותב מבאר את דעת הדורשים הקנאה של הגט מעבר לנתינתו הפיסית - מהו יסוד הצורך הכפול.

מעשה אבות סימן לבנים - עלייתו השנייה של אברהם אבינו

את שער התנ"ך שבעלון פותח אדיר שאולוב (שיעור ה') בהשוואה בין כניסתו הראשונה של אברהם אבינו לארץ לכניסתו השנייה, ומצביע על הניסיון במצרים כנקודת המפנה בפרשה.

בין "נביא" ל"איש א-לוהים"

אהד זקבך (שיעור ה') עוסק ביחס בין שני מונחים המופיעים פעמים רבות בספרים שמואל ומלכים - "נביא" ו"איש א-לוהים". הכותב מוכיח שמדובר בשני תפקידים שונים בעלי דרכי פעולה שונות, ומראה זאת במספר פרשות בספרים אלו.

פרסום הקבצים

בגיליון זה נפתח שער חדש - ביקורת ספרים. אודי אברמוביץ' (שיעור ה') סוקר ומנתח את כתבי הרב קוק שנחשפו לעיני הציבור בשנים האחרונות, בעיקר במסגרת פרסום מחברותיו המקוריות תחת השם "שמונה קבצים". הכותב עומד על נקודות חדשות שעולות מכתבים אלו בנוגע להשקפת הרב קוק בנושאים שונים.

הגיליון נחתם בשער הזיכרון לחברנו נתן אקסלרוד ז"ל. נתייחדו בו דברים לזכרו, ומובאים כתבים מפרי עטוֹ. ברצוננו להודות לפנחס רוט (שיעור ה') שטרח בהבאת הדברים לידי דפוס.

קובי, שמואל ואליצור

בגיליון זה אני מסיים את תפקידי כעורך. את עיקר העבודה בגיליון זה עשו עמיתי קובי ושמואל, וסמוך ובטוח אני שימשיכו בעבודתם המוצלחת בגליונות הבאים. ברצוני להודות להם על תקופה זו, ולמתן גלידאי שחנך אותי בתפקיד זה, ולשאר עורכי העלון לדורותיו, שייעצו ועזרו להוצאת העלונים על הדרך המוצלחת ביותר.

קודמי לתפקיד, חיים נבון, בדברי פרידתו העלה את אחת הבעיות המטרידות כל עורך, והיא דווקא הליך דחיית המאמרים. על עורך העלון לקבוע את הקריטריונים, וליישמם, לחוש ליוהרה ולשמור על עקיבות.

בתקופת כהונתי למדנו על קריטריון נוסף - התאמה לבית הישיבה. מי שאין תורתו תואמת את "רוח בית המדרש", אל לה לזו להתפרסם בשעריו.

זאת לדעת, שבשעה שמונעים מ"חבר" בית המדרש לפרסם את תורתו בין כתליו של בית המדרש הרי שהוא מוּצָא ממנו, שכן מרכיב בסיסי בשותפות בבית המדרש הוא היכולת שתורתך לא תהיה פרטית, ושתשמע. זהו המבדיל בין בית המדרש לכל מקום לימוד אחר.  

פעם אחת מנעו אנשים מלהיכלל בבית המדרש. השומר מנע מאותם "שאין תוכם כברם" מלעבור את פתחו של בית המדרש. לעניות דעתי, לו קיימת אמת מִדָּה שעל פיה אין לאפשר כניסה לבית המדרש, אזי אכן זהו הקריטריון היחידי שסביר: המחויבות לאמת, יושר ואותנטיות. אין תפארתו של בית המדרש במה שהוא מונע, כי אם ביושרו ובמחויבותו לתורת אמת.

אליצור

הקרן על שם ר' אברהם בוכמן מעניקה מלגות לכותבי מאמרים בישיבה. השנה קיבל חיים נבון שמשתתף בגיליון זה את המענק.