שיחת חיזוק ועצרת תפילה

אנו מצויים בימים מאוד קשים, ימי אבל בהם אנחנו נעים בין לויות לבין ניחומי אבלים, ימים של דאגה גדולה מאוד לבנים, חתנים, נכדים ובני משפחה המגוייסים, לשבויים החטופים, לנעדרים ולבני משפחותיהם, לפצועים בבתי החולים ולבני משפחותיהם.

1. מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע

הרמב"ם פותח את הלכות תעניות בהלכות הבאות:

א. מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

ב. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב "עוונותיכם הטו" וגו', וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

ג. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה "והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי", כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.

א. תפילה

מדברי הרמב"ם,מצוה מדאורייתא לזעוק ולהריע [הרב גורן זצ"ל בספרו תורת השבת והמועד במאמרו התרועה והזעקה בעת מלחמה וצרה דן בכמה עקרונות ויסודות בדברי הרמב"ם הוא מבין שעיקר המצוה היא להריע בחצוצרות והוא דן בשאלת היחס בין צרה למלחמה ואכמ"ל]. ננסה לתרגם את דברי הרמב"ם למציאות שלנו היום: ייתכן כי לזעוק הוא בפה וזעקה היא אחת מלשונות התפילה ואילו להריע זה בחצוצרות. בכל אופן, מבחינתנו מצוה לזעוק להתפלל ולהתחנן לפני הקב"ה שירחם על עמו ישראל ויושיענו. תפילה גם פרטית גם ציבורית, תפילה פרטית יכולה להיות גם במלים שלך, במקום שלך, במנגינה שלך, חשוב שהתפילה תבקע ממעמקי הלב.

ככל שנצליח לחוש כי כל אחד מחיילי צה"ל הוא כבן שלנו ממש והוא אכן עומד בסכנה ממשית בין חיים למוות כן יש סיכוי שנצליח להתכוון שלא תהיה תפילת קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום, וחשוב להשקיע בזה, אנחנו צפויים למערכה שיכולה להתארך חודשים רבים מאוד. ויש עניין גדול שהתפילה לא תהיה מצות אנשים מלומדה ולא תאמר מתוך שגרה.

ב. תשובה.

הענין השני הוא תשובה וזה נוגע לפרט ולכלל כאחד.

אנחנו ממש מתקשים להבין איך לאחר כל חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, הושענא רבה, יום חיתום הדין, איך לאחר שנסינו לחזור בתשובה שלימה וכנה תוך כדי אמירת סליחות ותפילות וצום יום הכיפורים, איך מיום שמחת תורה יש לנו כל כך הרבה מה לתקן (ועל פניו, מהיקף, עצמת ואכזריות המכה אנחנו מבינים כי יש לנו עוונות רבים).הבנה זאת, לפיה המכה שנחתה עלינו היא בגלל מעשינו הרעים דורשת ענוה גדולה וחשבון נפש נוקב. לבחון עד כמה אנחנו מקובעים בהשקפת עולמנו, בהתנהגותנו, בדפוסי המחשבה שלנו.

חיוני להתמקד בעצמנו בלבד ולא בשום זולת או קבוצת אנשים אחרת אלא רק בחטאים שלנו, ועל כך יש לבחון את רגשותינו, מחשבותנו, דיבורינו ומעשינו בכל מעגלי החיים שלנו האישי, הזוגי,המשפחתי המצומצם והמורחב, הקהילתי, הציבורי והכלל ישראלי.

לפי הרמב"ם, דווקא ההפנמה וההרגשה כי בגלל מעשינו הרעים הורע לנו הן חלק מדרכי התשובה וזה עצמו מה שיסיר את הצרה מעלינו (בעת הזאת יש להיזהר מחשבונות כלליים שעלולים להחליש את רוח העם).

2. הכל מכוון מלמעלה ואין כאן כל מקריות

אסור לנו לחשוב שכל מה שקרה קרה במקרה. אם נתייחס כך חס ושלום, הקב"ה יוסיף לנו חמת אותו קרי. במילים אחרות, עלינו להבין שהקב"ה נתן לנו את המכה הזאת בגלל מעשינו הרעים ועל מנת שהמציאות תשתנה עלינו להכיר בכך ולקחת אחריות ולתקן את מעשינו בהבנה כי הכל מכוון מלמעלה.

ציפיה לישועה

על פניו,הציפיה לישועה היא חלק מובנה מן התפילה עצמה.

ועל כן בתפילת שמונה עשרה בכל יום אנחנו פונים להקב"ה כמצמיח קרן ישועה. כמו כן הציפיה לישועה הינה אחת השאלות שנישאל בתום החיים שלנו ציפית לישועה (שבת לא.) ככלל התפילה היא אחד משלושת העמודים המקיימים בפועל את העולם, כדברי המשנה באבות (א, ב) "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

אכן, תפילה מקיימת את העולם והיא אחד הדברים שצריכים חיזוק כל הזמן וכך לשון הגמרא בברכות לב: "ואם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'".

על כן הציפיה לישועה יכולה להיחשב בפשטות כחלק מהתפילה. אך ייתכן להסתכל עליה כענין בפני עצמו.

וכך לשון הסמ"ק במצוה א':כשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'... כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם וכן יושיענו ברחמיו שנית כדכתיב |ושב וקבצך מכל העמים" וגומר. לפי הסמ"ק, הציפיה לישועה היא מצות עשה דאורייתא בפני עצמה, והיא מבוססת על אמונתנו בהקב"ה שהוציא אותנו ממצרים והוא יקיים את הבטחתו לקבץ אותנו לארץ ישראל ולהושיענו, וברור מעל כל ספק כי הקב"ה הוא מקור הישועה ואליו נשואות עינינו.

הרב קוק באורות הקודש ג, ע'-עא בקטע שכותרתו "צפית הישועה היוצרת" כותב כך: "אין שום ישועה שלמה באמת כי אם אותה שהנושע פועל להופעתה בפועל ידיו וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם..".

לפי הרב קוק, ישועה שלמה מחייבת שותפות פעילה של האדם, עשייה, במובן זה הציפיה, והצפיה כוללת עשיה לתיקון העולם והיא יסוד הצדק – הקב"ה הוא המושיע אך מצופה מן האדם שיפעל מלמטה מצידו במלוא כוחותיו ויכולותיו לקדם את הישועה.

מהם המעשים הרעים.

אין לנו כל ידיעה והבנה "על מה עוללת כה לעמך" (על פי איכה ב, כ).מהם העוונות הקשים כל כך בגללם נשחטו נכון להיום 1400 איש: זקנים, נשים, ילדים, הותקפו 20 יישובים, 11 בסיסי צבא, ובחלקם נשרפו הרבה מן הבתים והיישוב כולו נחרב, נישבו נכון להיום מעל ל220 איש זקנים נשים וילדים,ישנם עוד נעדרים רבים מאוד.אין לנו שום אפשרות, ואין אנחנו רשאים לתת איזו שהיא תשובה לשאלה הזו הנוקבת עד התהום, אין לנו שום הבנה בזה (ומי שנוהג כך ככל הנראה עובר על אונאת דברים ופוגע ברוח העם היוצא למלחמה). הדבר היחידי שאולי אנחנו רשאים לשער הוא כי המחיר הנורא ששילמנו תוך השחטה מוחלטת של כל צלם אנוש מצביע מבחינתו של הקב"ה על מעשים חמורים וקשים מאוד בעיניו.

החטאים של כל עם ישראל

כשעכן מעל בחרם בו הוחרמה העיר יריחו לאחר כיבושה אמר הכתוב (יהושע ז,יא) "וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל", וכן בהמשך (יהושע, ז, יא) מפורש "חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם". הקב"ה מאשים את כל בני ישראל במעילה אף על פי שרק עכן מעל בחרם.

מבאר יפה הרב רמר בספרו מעבור הארץ על ספר יהושע בפרק ערבות הדדית ע' 78-82, כי בארץ ישראל מעשהו של יחיד נחשב מעשה לאומי "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל ב, ז, כג). בארץ ישראל נעשה העם לגוף אחד מגובש כאיש אחד וכשחטא היחיד, הואשמה האומה כולה.

החטאים שנעשו במדבר בחטאי יחיד המקושש והמקלל, העונש עליהם היה רק על החוטאים. בחטאי העם חטא העגל וחטא המרגלים,העונש הוטל עליהם ועל הנוהים אחריהם ולא על כלל ישראל.משעה שעברו בני ישראל את הירדן, נחשב כל העם אחראי אף על עבירות שעשה היחיד בסתר (כך רבי יהודה בסנהדרין מג: שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן). כך גם ביחס למכה האכזרית בה נפגענו כל כך, אני מציע לא לנסות לתלות את מה שקרה בחטאים של אלו ואחרים, יחיד או ציבור כזה או אחר אלא להפנים שזהו חטא של כל ישראל כולו. [חקירה מעמיקה ויסודית של הכשלים ברמות השונות ובמעגלים השונים תיעשה בעזרת ה' בצורה מקיפה בתום המלחמה כולה].

האחדות המופלאה תיקון של הפילוג

בכל המעשים שנעשו מפרוץ המלחמה ועד היום התגלה עם ישראל בכל יופיו פארו ואחדותו

מן הגבורים ,אזרחים וחיילים,כיתות הכוננות ביישובים השונים שמתוך מסירות נפש וערבות הדדית עליונה הצילו רבים מאוד ממוות ומחטיפה ושבי

דרך האחוזים המופלאים של המתגייסים (מעל 120%) הרוצים לקיים עזרת ישראל מיד צר (כולל כל השבים מחו"ל במהירות האפשרית)

דרך ההתנדבות המופלאה בכל הציבורים החרדי והחילוני, הדתי והמסורתי, בארץ ובחוץ לארץ לשלוח כסף ועזרה,ביגוד ואוכל בכמויות בלתי נתפסות לחיילים ולאזרחים.

בחסדי ה' הוקמה ממשלת חירום לאומית דבר שיחזק מאוד את עמידתנו מבפנים ואת כוחנו כלפי חוץ.

בכל אחד מן הנושאים הללו, אין כל הפרדה בין דתי לחילוני, בין ימין לשמאל, בין פריפריה למרכז, בין מבוגרים לצעירים, בין נשים לגברים, כל ישראל חברים כאיש אחד בלב אחד.מתגלה האחדות המופלאה של עם ישראל, האיכפתיות, המסירות, רוממות הרוח, וההקרבה. הצרה הנוראה חשפה את עומק שייכותנו זה לזה כולם, כולם ללא יוצא מן הכלל.בבואו של משיח מתגלה עם ישראל בהדרו בטוב הפנימי שלו.מכח ברית הגורל נחשפה במלוא הדרה ברית הייעוד, לא רק כורח המציאות אלא רצון כן לבטא את היחד המאחד אותנו. אנחנו מתפללים שהאחדות המופלאה המתגלה בשבועות אלו תהיה תיקון לפילוג הקשה כל כך שעם ישראל היה בו לפני שבת שמחת תורה.

כמו כן, אנחנו מתפללים שאחדות זו תישאר בעוצמה גם בימים שלאחר תום המלחמה.שעם ישראל ימצא את הדרך לאורך זמן להדגיש את המאחד והמשותף, להתרחק מכל קיצוניות, להציב לעצמו לאורך ימים ושנים את אחדות עם ישראל כערך מרכזי שהוא הרבה יותר יקר וחשוב מן ההשקפות של ציבור כזה או אחר או יחיד כזה או אחר.

מדוע בחר הקב"ה בארץ ישראל עבור עם ישראל

פר' יהודה אליצור ז"ל במאמרו "ארץ ישראל על שום מה" (הגות במקרא כרך שני ע' 23-34) מנסה לענות על השאלה מדוע הקב"ה בחר למקם את העם שלו במקום הכי רגיש ומבוקש בעולם. הוא מעיין בפסוקי התורה בדברים יא, י-יב בהם נאמר: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" ארץ ישראל זקוקה למטר ובכך היא נתונה לחסדי ה' וכלשון הזהב של הרמב"ן שם "כי החולה צריך זכות ותפילה שיירפאהו ה' יותר מן הבריא שלא יבוא עליו החולי".

על פי הבנה זאת, ארץ ישראל נבחרה כדי שישראל יהיו יודעים שהם זקוקים לרחמים ולהשגחת הבורא בכל עת, הפסוקים בספר דברים המתייחסים אל משטר המים של ארץ ישראל לעומת מצרים משמעותה הרבה יותר רחבה וכוללת והיא שארץ ישראל הינה מקום מאוד רגיש גם מבחינה גיאו פוליטית.

היא מקום שכולם רוצים אותו ולכן כבר מתקופות קדומות, המעצמות השכנות מצרים וכוש בדרום, וארם אשור בבל ופרס מצפון תמיד רצו אותה כראש גשר על מנת להילחם במעצמה השניה. ארץ ישראל הינה במקום מאוד רגיש, במקום מאוד תלוי, במקום מאוד מושגח והשגחה זאת גלויה. המשמעות של התלות הזאת היא כי עצם הקיום של עם ישראל בארץ ישראל תלוי בקשר של עם ישראל עם הקב"ה. התלות שהתורה מתארת ביחס למטר השמים היא תלות קיומית בסיסית בהשגחה האלוהית על עמו בארצו. לא מקרה הוא שמדינת ישראל מיום הקמתה ועד היום הזה מצויה ברוב שנותיה במלחמות בלתי פוסקות כנגד כל אויביה מסביב מצפון ממזרח ומדרום, מקרוב ומרחוק.

על פי הבנה זו, תכלית המלחמות שעם ישראל היושב בארץ ישראל יבין לעומק את תלותו בהקב"ה יתפלל אליו ויבקש ממנו את ישועתו.

וכך גם בעת הזאת המלחמה מזמינה אותנו להתפלל לקב"ה מתוך הכרה שרק הוא המושיע אותנו אז והיום. תובנה יקרה זו ראוי גם היא שתלווה את עם ישראל בארצו לאורך ימים ושנים וגם לאחר תום המלחמה. העשיה שלנו שהיא ביטוי לציפיה לישועה כוללת דברים שראוי שנימנע לעשות ודברים שראוי מאוד לעשות. נתחיל לעיין במה שראוי לנו להימנע ממנו.

ממה ראוי להימנע בימים אלו

א. חטאים שלי ולא של הזולת – דבר ראשון שהזכרנו זה לחזור בתשובה על החטאים שלנו באופן אישי, לא על חזה הזולת, לא על חזה קבוצה כזו או אחרת שהיא לא אתה בעצמך.

ב. בין ייאוש ודכאון לצער ומכאוב – ראוי לעשות הבחנה חדה וברורה בין ייאוש ודכאון לצער וכאב.יש להתרחק מייאוש ומדכאון כמו מאש כי הם מחלישים, מייאשים ומדכאים, מצמיתים את כוחות החיים שיש בנו, וצובעים את כל המציאות כולה בצבעים שחורים בלבד שפעמים יותר שחורים מן המציאות השחורה עצמה. ואילו צער וכאב על אבדן נשמות טהורות באכזריות נוראה, צער וכאב על אחינו החטופים ושבויים תינוקות, נשים וזקנים, צער וכאב על מות קדושים וגבורים, צער וכאב עם משפחות הנופלים ולהציל החטופים והפצועים, זהו דבר טבעי מובן ראוי ומוסרי.

ג. זה לא הזמן לעסוק בכשלון הנורא. ישנן שאלות רבות הנוגעות הן לאופן ההתייחסות לחמאס בעשרות השנים האחרונות, הן לפהתעה הגדולה והמוחלטת של כלל הצבא ומערכת הביטחון, והן לשעות הרבות שלקח לצה"ל להגיע לעשרות היישובים אליהם נכנס החמאס. אלו שאלות אמיתיות ונוקבות שחייבות להגיע לבירור נוקב רק לאחר תום המלחמה וממש לא עכשיו.

כל עיסוק בשאלות הללו כעת הן מחלישות והיה מאוד ראוי שכל אמצעי התקשורת ללא יוצא מן הכלל יאמצו כלל זה כי מגמת העל של כולנו, בעת הזאת היא לחזק ולא להחליש, לאחד ולא להפריד, להעצים את הכוחות של כולם (כולל של המנהיגים והמפקדים הנוכחיים) ולא לפגום בכהוא זה ברוממות הרוח, בערבות ההדדית הגדולה מאוד ובגבורת הלוחמים בחזית והאזרחים והאזרחיות בחזית ובעורף.

ד. לא לעסוק בלא טוב בכלל. קנה המידה לעיסוקים שלנו בימים אלו ראוי שיהיה האם הדבר מחזק או מחליש. מובן, אם ישנם לקחים צבאיים חברתיים ואחרים שיכולים להועיל עתה בחזית ובעורף מצוה גדולה לעסוק בהם ולתקן על מנת להיטיב, אך אם אין כאלו, מצוה גדולה לעסוק בטוב להעצים ולהגדיל אותו ככל שניתן בכל המעגלים כולם.

במה ראוי לעסוק בימים אלו

א. העצמת צלם אלהים. במלחמה הנוראה בשמחת תורה הושחת צלם אלהים באופן קיצוני.

חלק מתיקון החושך הנורא הוא להרבות באור, המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים. ביטוי משמעותי לכך הוא העצמת צלם אלהים שבנו, בכל אחד מאיתנו ובכל אחד מן הזולת. הבנות שונות במפרשים מהו צלם אלהים. האם השגה שכלית כדעת הרמב"ם ורבנו בחיי או חופש הבחירה כדעת המשך חכמה והרב קוק או היצירתיות האנושית כדעת הרב סולובייצ'יק

עלינו להוסיף אור על פי כל ההבנות הללו ולהביא באופן מעשי לידי ביטוי את החלקים הנעלים שבנו, העליונים הנשגבים באישיותינו ובחיינו. אם נצליח בכך, אולי יהיה בזה תיקון מה להשחתה הנוראה שהייתה, וחשוב מאוד, גם בענין זה שדבר זה ימשיך להעצים את חיינו לאורך ימים ושנים גם לאחר תום המלחמה.

יש שביקשו להבין כי צלם אלהים הוא מימד מתווך כלשהו ביישותנו בין הגוף לנשמה. הרב יהודה עמיטל זצ"ל (בספרו והארץ נתן לבני אדם בפרק על מוסר טבעי עמ' 35 ואילן) כותב כך: הקב"ה ברא את האדם בצלם אלהים וחנן אותו ברגישות מוסרית ומצפונית מוסר טבע. רגישות זו מאפיינת את האדם מאז בריאת העולם גם כשלא נבעה מתוך ציווי אלוקי ישיר, הקב"ה פונה לאדם דרך המצפון והמוסר.

מתוך גישה זו של הרב עמיטל זצ"ל אולי ניתן להבין איך הקב"ה בא בטענה אל קין על כך שרצח את הבל הרי ה' לא ציווה אותו ואסר עליו לרצוח, אלא ייתכן להצביע כי צלם אלוהים שבו הוא שתובע ממנו לא לרצוח וקין לא הקשיב לכך ורצח את הבל.

צלם אלהים שבנו מזמין אותנו להידמות להקב"ה כמובא בכמה פסוקים בספר דברים:

ביא, כב: "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו"

בכח, ט "יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצוות ה' אלהיך והלכת בדרכיו"

ביג, ה "אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון"

ההידמות להקב"ה היא גם בדמיון בין השכל האנושי לשכל האלוהי, וגם בהליכה בדרכיו, במידותיו ( כלשון הגמרא בשבת קלג:"מה הוא רחום אף אתה היה רחום וחנון...") במעשיו ( כלשון הגמרא בסוטה יד:"מה הוא ביקר חולים אף אתה בקר חולים, הקב"ה ניחם אבלים אף אתה נחם אבלים"...)בעשיית הטוב לזולת להיטיב ולעשות חסד.

גם הנמקת התורה לאיסור שפיכות דמים היא נובעת מצלם אלהים שבנו כמבואר בבראשית ט, ו:"שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם".

הרב סולובייציק קושר במידה רבה בין סוגית כבוד הבריות וכל מערכת המצוות בין אדם לחברו לבין צלם אלוהים. הרמב"ן מבין כי יסוד שבע מצוות בני נוח הוא צלם אלהים.

מתוך כך אני רוצה להציע להביא לידי ביטוי בחיים שלנו במלא העוצמה העומק וההיקף את צלם אלהים שלנו, להתייחס אל צלם אלהים של כל זולת ומתוך כך לנסות לחוש בחיים האלוהיים המתגלים בכל מימד, ומרחבי הבריאה בכל מקום,בכל זמן בכל נושא. אנחנו מורגלים בלשון תיקוני זוהר קכב,ב "לית אתר פנוי מיניה" אין מקום ריק מאלוקים, יש מקום להציע על דרך זאת אין שניה פנויה מאלהים אין ענין ונושא פנוי מאלהים, ההתבוננות בכל מרחבי החיים היא בחיים האלהיים המתגלים בכל מקום בכל שניה ובכל נושא וענין: בדומם, בצומח, בחי ובמדבר, ואצל האדם בגוף בנפש ברוח בנשמה.

אם נצליח במעט לחתור למטרה נשגבה זו, התבוננות זאת משנה תובנה וממקדת את כל החיים כולם להיות נוכח פני ה', הימים הללו הם ימים שבהם אפשר להעצים את אמונתנו בבורא עולם, אמונתנו בטוב ובצדקת דרכנו של עם החפץ חיים המבקש להעצים את החיים האלוהיים ע"י חשיפת העצמת צלם אלוהים שבנו.

ב. הבחירה להשקיע בטוב.

בכל מציאות מורכבת, ניתן לעסוק יותר בקשה, בכואב וניתן לקבל החלטה רצינית ומודעת לבחור בטוב. ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות מתאר להבדיל מציאות בשואה הנוראה בה גם במעמקי השאול יכול אדם לבחור בטוב (כדוגמה לחלק את חצי הפרוסה המעופשת שיש לו לאחרים). בחירה בטוב מתחילה ברצון וממשיכה במחשבה המביאה להחלטה להיות ממוקדים בטוב, החלטה זאת משפיעה גם על התבוננות בטוב וגם על עשיית הטוב.

עצם הבחירה בטוב מביאה לידי גילוי את הטוב שבנו ומעצימה אותו ומוסיפה כוחות ורצון להוסיף טוב. הבחירה של כל אחד בטוב מזכה את כל הסובבים אותך גם הם לבחור בטוב בחינת "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כד, יט).

בהתבוננות בכל הטוב בכוחות המופלאים ברוממות הרוח, באחדות, בגיוס, בהתנדבות של עם שלם כולם כולם במאות ואלפי מעשי חסד יומיומיים המעידים על איכפתיות, על שייכות, על הרגשה שכל אחד מאיתנו הוא חלק מעם שלם.

לאחר חורבן נורא ואיום, היכולת להתחיל מבראשית, לאזור כוחות חדשים ,חיילים ואזרחים ולדבוק בחיים במלא עוצמתם.

כבר שבוע הדפוס בקיבוץ בארי חזר לפעול.

בשדות העוטף, הממטרות משקות את היבול הבא ומצפים לכוחות עזר על מנת לקטוף את מה שנדרש.

פרות נחלבות ברפתות בעוטף.

הדבקות בהמשך החיים מתבטאת בשמחות, בחתונות, בבני ובנות מצוה שחוגגים וכן בבריתות כמובן. בהשתדלות הגדולה לחזור לחיים בכל המסגרות האפשריות החינוכיות, העירוניות, במתנסי"ם, בישיבות ובבתי המדרש. ההתעוררות הגדולה בצבא מצד חיילים רבים לקבל ציציות וגם ספרי תהילים, דבר המעיד על איזה שהוא רצון להתקרב להקב"ה

בעשיה פעילה של טוב.

ההירתמות המופלאה של כולם והאחדות הכל כך מרוממת של כולם בעורף ובחזית מבטאים כמה ערכים יסודיים ועמוקים.

"עימו אנוכי בצרה" תפילות, תשובה חסד בכל המעגלים והרמות הם ביטוי שאכן אנחנו מרגישים ממש אחד עם הלוחמים כאילו במובן מסויים העורף הוא גם בחזית, וזאת מעבר לטילים ולאזעקות במרכז הארץ.

במציאות כזאת, האדם הפרטי מרגיש באופן העמוק ביותר את היותו חלק מכלל ישראל.

מצב זה מזמין את האדם במובנים רבים לשים בצד את האני שלו את הנוחיות שלו, את התועלת שלו, והוא בעצמו ברגשותיו ובמחשבותיו מתעלה מעל אנוכיותו להיות הוא עצמו בבחינת כלל ישראל.

המציאות הנוכחית מזמינה אותנו לפעול על פי דבריו המופלאים של הרמב"ן בפירושו לציווי התורה "ועשית הישר והטוב בעיני ה'..." (דברים ו, יח) וז"ל: "ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו: זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכל (ויקרא י"ט, טז), לא תיקום ולא תיטור (שם, יח), מפני שיבה תקום (שם, לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (בבא מציעא קח, ע"א), ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת  עם הבריות (יומא פו, ע"א), עד שיקרא בכל ענין תם וישר".

המגיד משנה בסוף הלכות שכנים מבאר את גדריה של מצוה זו: "וכן אמרה ועשית הישר והטוב, והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם, ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים, לפי שמצוות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן, ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישים, והחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו..."

אכן לעשות ישר וטוב בכל דבר זוהי משימה מאוד כוללת ותובענית ומחייבת.

להשלמת נושא זה, נזכיר את המשנה המפורסמת והיסודית במשנה באבות א, ב "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" לפי עניות דעתנו, משמעות המשנה שעל דברים אלו העולם עומד היא שאלו מקיימים באופן עמוק ומעשי את העולם ובלעדיהם אין עולם וכל מי שיכול להשקיע בימים אלו בשלושתם מקיים עתה את העולם.

בהעמקה בלימוד תורה גם בהיקף גם במסירות גם בעומק בכל המעגלים בהם אנחנו מצויים אישי, משפחתי, קהילתי, ויישובי,בכל אתר ואתר.

בהשקעה בתפילה ובתחנונים לקב"ה שירחם על עמו ישראל ויושיע אותנו במהרה ישועה מקיפה ומהירה וכן בגמילות חסדים במובן הרחב והמקיף ביותר האפשרי. וזה כולל רגישות, איכפתיות, מסירות, עין טובה, לדון לכף זכות, הארת פנים (לפי בעל תפארת ישראל זוהי גמילות חסדים הראשונה עוד לפני שאתה פוגש ומדבר עם האדם). ונסיון להתבונן ולראות מה כל אחד נצרך, לא לשכוח אף אחד בחיילים ובאזרחים במשפחות החטופים, הפצועים, האבלים ולהבדיל נשות המגוייסים ומשפחותיהם הורים וילדים. ולנסות ללכת בדרכיו של הקב"ה להידמות אליו מה הוא רחום אף אתה מה הוא חנון אף אתה, מה הוא מנחם אבלים, מבקר חולים, קובר מתים אף אתה.

חשוב לזכור שבכל עשייתנו אנחנו מבקשים להוסיף טוב ואור בעולם ובכך לתקן במידת מה את השחתת צלם האלוהים הנוראה שהייתה במלחמה על ידי הנצחת צלם אלהים שלנו.

המלחמה

א. סלידת התורה משפיכות דמים

הרב יואל בן נון במאמרו "ספר יהושע פשט ודברי חז"ל" בחוברת של מכון יעקב הרצוג "מוסר מלחמה וכיבוש" עמ' 31-32 מסביר שכאשר התורה והנבואה מדגישים את הציווים לא תירא, לא תחיה כל נשמה, לא תחמול ולא תכסה זה עצמו מלמד שהנטיה הטבעית היא לחמול ולכסות, קביעת התורה "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" מעידה על רצון ה' בשלום, התורה לא מעודדת מלחמה והיא סולדת סלידה חמורה משפיכות דמים.

במצבים קריטיים כמו במצבנו היום כשאין ברירה עם ישראל נאלץ להילחם. החזרה של התורה פעמים רבות על הצורך לכבוש את הארץ הוא מפני שעם ישראל הוא אנטי תזה מוחלטת לכל הקשור לדם ולחרב.לא במקרה חזיונות הנביאים למציאות שלעתיד לבוא הם של שלום.

ב. תכלית המלחמה צדק

כשהרמב"ם מתייחס בהלכות מלכים למלך המשיח הוא כותב כך (הלכות מלכים ד, י): "ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים את דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה' שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו"

הרמב"ם רומז כאן על הקשר בין שני תפקידי המלך משפט ומלחמה, מלחמות ה' נועדו לשבור זרוע הרשעים ולמלאות העולם צדק. מעבר לנצחון על האויב שלא יאיים יותר על תושבי ישראל אזרחיים תמימים ועל כן חיונית הכרתתו.ייעוד המלחמה הוא לעקור את הרשעות והאכזריות הנוראה שהמלחמה ובמקומה למלאות העולם צדק.

ג. מלכי ישראל מלכי חסד הם. (מלכים א, כ, לא)

אויבי ישראל, מלכי ארם יודעים שמלכי ישראל מלכי חסד הם. הרב קוק באורות המלחמה ב' עמ' יג כותב: "אנו מסתכלים בדורות הראשונים המסופרים בתורה בנביאים ובכתובים אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בחביבות ובגדולת קודש".מאברהם אבינו איש החסד מכניס האורחים, מלמד זכות על אנשי סדום, מוסר נפשו להציל את לוט במלחמת ארבעה מלכים את החמישה.

משה רבנו שעל מנת לקבל את התורה לא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה נכנס בקשרי מלחמה אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן ואז הואיל משה באר את התורה הזאת.

יהושע משרת משה, נער לא ימיש מתוך האוהל נלחם במלחמת עמלק ובמלחמות לכיבוש הארץ.

דוד מחבר ספר תהילים נלחם את מלחמות ה'.בתהלים מה, ח מתוך התייחסות למלכות ישראל נאמר "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלוהיך שמן ששון מחברך".

הרב קוק, בביאור אגדות רבה בר בר חנה (מאמרי ראיה עמ' 429) דן ביחס בין מידת החסד הבסיסית העמוקה הטבועה בנו לבין הצורך פעמים למסור נפשו למידות אכזריות לקדוש שם שמים וכך דבריו: "הנה עיקר מדת התורה היא חסד, כמש"כ בנוסח התפילה 'כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד', אמנם שלמות התורה ושורש האמונה שיהיו כל המדות כלולות בה בסוד האחדות, וגם מדת האכזריות כשמשתמשים ממנה לקדושה היא דבר המשלים את התורה. והנה שורש החסד תחילה פועל לאהוב את עצמו, שזהו ג"כ חסד, כדחז"ל על שמירת הגוף: בואו נגמול חסד להדא עלובתא וכדכתיב 'גומל נפשו איש חסד' (משלי יא, יז, ויקר"ר לד, ג), אבל כשעל פי התורה מזדמן שצריך למסור נפשו למדות אכזריות כדי לקדש שם שמים, [אך] אצל איש בעל מדות טובת הוא דבר קל למסור נפשו ועצמו במקום הצריך, אבל להיות אכזרי על אחרים הוא דבר יותר כבד ומנגד למדות הטובות, אך כשמזדמן שהשעה צריכה לכך נאמר ע"ז 'ארור מונע חרבו מדם' (ירמיה מח, ו), ושאול נכשל בחמלתו על עמלק".

(נושא זה מבואר בהרחבה במאמרו של הרב ציון טויל "בעל מלחמות זורע צדקות "בספר כי עין בעין יראו עמ' סב-עד).

ד. אל נקמות ה'

בתהילים צד נאמר"אל נקמות ה' אל נקמות הופיע".

באבינו מלכנו אנחנו מתפללים כך: "אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך".

מכאן משתמע שנקמה היא מידה ראויה (הגמרא בברכות לג. אומרת כי "גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות" בין אל לבין ה'.

הרב קוק בביאורו הנפלא בעולת ראי"ה א, ריד נותן מבט מעמיק ומדייק מידה זו וכך דבריו: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע. אם הנקמה היא, כפי מה שהיא מצוירת אצל בני אדם, תכונה שבאה מתוך חולשת הנפש, מתוך שנאה ומשטמה, מתוך קצף על דבר רע שנעשה בעבר, אינה יכולה להיות מתיחסת בכלל לאחת ממדותיו של הקב"ה, אב הרחמים ומקור הטוב והחסד. על כן צריכים אנחנו להבין את כל תוכן הבטוי של נקמה, והמפעלים המורים ענין של נקמה, שאנו רואים במערכת ההנהגה האלהית בעולם, שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים, המאפילים את הזהר של הטוב, החכמה והרחמים, אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצרות הטוב, להסיר את הסבות המאפילות את החיים ואת ההויה בכלל, שהן צמחי הרשע ופרי הכחש והבגידה, שכל זמן שלא יתבערו מן העולם הרי הם מחשיכים אותו. וד', אשר אמר יהי אור, מסיר את המחשכים ואת גורמיהם, כדי שהאורה תופיע בעולם, לשמח את כל היצור. אל נקמות ה', אל נקמות הופיע".

ההנחה היא שהרשעות מעכבת את הטוב החסד והרחמים מלהופיע בעולם, לפי זה, מגמת המלחמה והנקמה היא רצון שאור ה' יופיע בעולם יותר, הבנה זאת מתיישבת יפה עם הגדרת הרמב"ם לגבי מלך המשיח שתפקידו למלאות העולם צדק ולשבור את זרוע הרשעים, הרשעות חוסמת את הופעת האור האלהי והנקמה מאפשרת להופיע את האור.

ה. ייחוד ה'

הרמב"ם בהלכות מלכים ט, טו כותב: "מאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה ויישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה ויידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה". מגמת צער כנסת ישראל בעולם היא ייחוד ה', תיקון העולם ועילויו, אין כאן שום מניעים פרטיים, אנוכיים, חומריים, גשמיים, אלא כל תכלית המלחמה להופיע ערכים אלוהיים של צדק, יושר ומוסר.

ו. ה' בעל מלחמות.

בתפילת יוצרות מידי בוקר אנחנו אומרים כך "כי הוא לבדו מרום וקדוש פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"

מלחמת האויב היא כנגד רבונו של עולם, במלחמה מתגלה מלכותו של הקב"ה, המכה שספגה מדינת ישראל הינה חילול ה' נורא, ראינו במו עינינו איך נשחטים זקנים נשים ותינוקות בגלל היותם יהודים, והנצחון על אויבינו בעזרת ה' ובמהרה יהיה קידוש ה' עצום.

ז. משבר לידה

מרתקת העובדה שבלשון העברית השורש שבר קשור מחד לכאב, לשבירה, למכה, לצער, ומאידך גיסא למושב הלידה של היולדת. ההנחה היא שהשבר מוליד לידה חדשה.

הגבורה הענקית שהתגלתה על ידי מאות אנשים אזרחים וחיילים, רוח הלחימה המרוממת שאיפשרה להציל מאות ואלפים כוחות רוח גדולים המתגלים ומפעמים אצל כולם חיילים ואזרחים בחזית ובעורף.

האחדות הכנה האמיתית והעמוקה המתגלה בכל מקום, בכל הציבורים ההופכת את כולם חרדים, דתיים, מסורתיים, חילוניים, שמאל, מרכז, ימין פריפריה מרכז זקנים גברים נשים וילדים את כולם כולם ללב אחד, הרוממות המופלאה הזאת היא הזדמנות ללידה חדשה.

אחד הדברים המשמעותיים המתרחשים במלחמה הוא קבלת פרופורציות והבחנה בין עיקר לטפל, כל מה שהזכרנו כאן הוא עיקר ועלינו מוטלת המשימה שכל הפלא הזה ימשיך גם לאחר תום המלחמה, כשיתחילו ועדות החקירה ובדיקת כל הכשלים והמחדלים.

דרך העולם היא שכשהמלחמה מסתיימת כל אחד וכל קבוצה חוזרים לדפוסי המחשבה הקודמים, אם יש איזה שהוא סיכוי לשינוי זה ברצון ובקביעה שכל המופלא שנתגלה בתקופה זו הוא הוא עם ישראל הפנימי המתגלה בכל יופיו והדרו והוא עיקר ועליו עלינו לשמור בצביונו זה כבבת עינינו, וכל הדברים הטעונים תיקון צריך לתקן מתוך הדגשת אחדותנו הקיומית, במתינות באחריות בשיקול דעת על מנת להמשיך את רוממות עם ישראל במדינתו.

אנחנו מסיימים את דברינו בתפילה גדולה ועמוקה מעומק הלב, שהקב"ה שהביא עלינו את המכה הנוראה הזאת הוא יושיע אותנו ישועה גדולה שלמה ומקיפה, ה' הממית הוא המחיה והוא מצמיח ישועה.

שה' יביא את עמו לנצחון בו הרשעה שנתגלתה כעשן תכלה ושה' יעביר את הרשעה הזו זדון מן הארץ. שחיילינו ואזרחינו יחזרו כולם לשלום, שה' יחזיר את השבויים החטופים והנעדרים לביתם שלמים בגופם וברוחם, שה' ירפא רפואה שלימה את כל חולי עם ישראל רפואת הנפש ורפואת הגוף. שה' ינחם את כל המשפחות האבלות.

שה' ייתן כוחות לכל האזרחים בעורף למשפחות החטופים והנעדרים, למשפחות של העוטף שפונו מבתיהם לבתי מלון, לכל המשפחות שפונו מבתיהם בצפון ובדרום, למשפחות הפצועים בגוף ובנפש.

ולהבדיל למשפחות שהבעלים הבנים האחים הנכדים מגוייסים, שה' ישקם את אמון כל האזרחים בצבא ובמדינה.

בתפילת נשמת כל חי אנחנו אומרים "מן העולם ועד העולם אתה אל ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה".

יהי רצון שנזכה לבשורות טובות, ישועות ונחמות על הכלל ועל הפרט, עלינו לקחת בחשבון שאנחנו בתחילת מערכה ארוכה מאוד ואנחנו מבקשים שהקב"ה ייתן לנו כוחות, עצמות ועשיית טוב לאורך ימים ארוכים, חיילים ואזרחים בכל מקום בו נמצאים.