ערכין | דף כב | חינא

באופן עקרוני, כאשר אדם נפטר ומשאיר אחריו חובות, פורעים אותם באמצעות הנכסים אותם השאיר אחריו. בזמן התלמוד החוב נפרע רק מקרקעות. רש"י (בבא מציעא סז ע"ב ד"ה אין בעל חוב) מסביר שכאשר הלווה חי – שליח בית דין נוטל משכון גם ממטלטלין ואפילו מגלימא דעל כתפיה, שהרי נשתעבד בהלואה, אבל כאשר הלווה מת – למטלטלין אין דין של ערבון (משום שלא על המטלטלין סמך המלווה כאשר הלווה הכסף לאבי היתומים), ואין בין היתומים למלווה יחס שיעבוד, שהרי המלווה לא הלווה ליתומים עצמם. בניגוד למטלטלין, הקרקע כבר הייתה משועבדת למלווה ולכן ניתן לגבות ממנה לאחר מיתת הלווה. ברם, הרשב"ם (בבא בתרא קעד ע"א ד"ה רב הונא) כותב שבזמן הזה גובים ממטלטלין שהשאיר האב לבניו, על פי תקנת הגאונים, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סי' קז סעיף א).

בסוגייתנו אומר רבי יוחנן שניתן לגבות מנכסי יתומים בשני מקרים:

א. שטר שיש בו ריבית (אביהם לווה בריבית מגוי).
ב. כתובת אשה.

אחת מההתחייבויות של הבעל כלפי אשתו בשעת הנישואין היא לפרנסה מנכסיו לאחר מותו עד שתקבל כתובתה או עד שתינשא מחדש (כתובות נד ע"א). נראה שזוהי הסיבה לגביית הכתובה מנכסי היתומים – כדי להצילם מהפסד גדול יותר, שייגרם על ידי תשלום המזונות המתמשך. ממילא מובן שאין גובים מנכסי יתומים כדי לשלם כתובתה של גרושה (אשה שבעלה גירש אותה, וקודם שהספיק לשלם לה כתובתה – מת).

בהמשך הסוגיה מביאה הגמרא מעשה בו מרימר גבה כתובת אשה גרושה מנכסי היתומים. הגמרא תמהה כיצד מרימר גבה עבור כתובת גרושה, שהרי גם לדעת רבי יוחנן אין גביית כתובה מיתומים אלא במקרה של אלמנה. תשובת הגמרא היא שמרימר קיבל שטעם הוראתו של רבי יוחנן אינו משום המזונות, כפי שהסברנו, אלא:

רש"י (ד"ה משום חינא) מסביר שהסיבה שרבי יוחנן הורה לגבות כתובת אשה מנכסי יתומים היא שאנו רוצים שנשים אלו תתרצנה להינשא – האנשים ימצאו חן בעיני הנשים והן תסכמנה להינשא ללא חשש שמא הן עלולות להפסיד את כתובתן. לפי הסבר זה, בשונה מההסבר הראשון בגמרא, גם גרושה יכולה לגבות מיתומים למרות שהיא אינה מקבלת מזונות. לפי הסבר זה ניתן לומר שעצם העובדה שלנשים אלו יש ממון יכולה להוות סיבה לכך שהאנשים ירצו לישא אותן, ובכך יהיה להן קל יותר להינשא מחדש.

רבנו גרשום מסביר באופן אחר – מכיון שהנשים תדענה שלא תהיה להן בעיה בגביית הכתובה הן לא לא תצערנה את הבעלים שלהן, וממילא הן תמצאנה חן בעיניהם. מסיבה זו אין הבדל בין גרושה לאלמנה בגבייה מהיתומים.