חגיגה | דף טז | המחלוקת הראשונה

המשנה בדף ט"ז מביאה תיאור של מחלוקת שנמשכה דורות רבים: האם מותר לסמוך על קורבנות ביום טוב, או שמכיוון שהדבר כרוך בהישענות על בהמה – יש בזה איסור מדרבנן. התוספות על אתר הביאו את דברי הירושלמי, שקבע שזו הייתה המחלוקת הראשונה בעם ישראל (וכן כתב רש"י בקצרה):

"בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד, ועמדו שמאי והלל ועשו ד'. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן, רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לב' כיתות".

על פי התיאור שבירושלמי, המחלוקות הלכו והתרבו עם ירידת הדורות, אך המחלוקת הראשונה היא המחלוקת שבסוגייתנו. על כך הקשו התוספות ממדרשים המזכירים מחלוקות קדומות, כגון מחלוקת הלכתית בין שאול לדוד וכדומה. אם כן, מדוע המחלוקת שבסוגייתנו נחשבת המחלוקת הראשונה?

בתשובה לשאלה זו מציעים בעלי התוספות שהמחלוקת שבסוגייתנו הייתה ראשונה בכך שבה שתי הדעות החולקות היו בנות קיימא, בניגוד למחלוקתם של שאול ודוד, לדוגמה, שבה צידדו חכמי הדור בדעתו של שאול, ואין כאן מחלוקת של ממש.

אם כן, עלינו להבין את טיבה של המחלוקת על הסמיכה ביום טוב, הנראית לכאורה כמחלוקת שולית על דין דרבנן, ולמרות זאת זכתה להיות המחלוקת בת הקיימא הראשונה בישראל.

נראה שמדברי הגמרא בסוגייתנו עולה הסבר אפשרי לדבר. הגמרא משתמשת במחלוקת זו כדי להדגיש את חשיבותם של דיני דרבנן, וקובעת:

"לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור".

הגמרא קובעת שהעובדה שגדולי הדורות עסקו במחלוקת הנוגעת לאיסור שבות מלמדת על חשיבותו של דין זה. בהמשך מסבירה הגמרא שהמקרה הנדון במשנה אינו דיון רק על איסור שבות כשלעצמו, אלא דיון ב"שבות במקום מצוה" – איסור דרבנן (השימוש בבעלי חיים ביום טוב) המתנגש עם מצווה מן התורה (סמיכה על הקורבן).

אפשר שבכך נעוצה חשיבותו היתרה של הדיון המדובר: בתקופת התנאים החלה להתעצב מערכת הגזרות והתקנות שתיקנו חכמים כדי לעשות סייג לתורה ולחזק את העקרונות העולים ממנה. כחלק מעיצובה של מערכת זו התעוררה השאלה המפורסמת אם יש בכוחם של חכמים לתקן תקנה העוקרת דבר מן התורה. הדיון בסוגייתנו עוסק אף הוא בשאלה דומה, אף שאינה זהה לחלוטין: גם כאן יש התנגשות כלשהי בין דברי תורה לדברי חכמים, וחכמים התלבטו אם לחזק את תקנתם עד כדי הימנעות מקיום המצווה. היו שראו בתקנת חכמים כוח הגובר אף על מצוות התורה, ואילו החולקים עליהם סברו שתקנת חכמים אינה יכולה לעמוד במקום חיוב הבאת הקורבנות והסמיכה עליהם.

היו מן החוקרים (ר' יעקב בריל, בספרו 'מבוא המשנה') שאף קישרו זאת לזמן שבו התגלעה לראשונה המחלוקת על הסמיכה. החולקים הראשונים המוזכרים במשנתנו הם יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, בני תקופת הזוגות. בתקופתו של יוסי בן יועזר חלה הידרדרות בהקפדת העם על המצוות, ובעיקר על איסורי שבת ועל מצוות חכמים. אנו רואים זאת בסיפור המובא במדרש (בראשית רבה סה, כב) על יקום איש צרורות, אחיינו של יוסי בן יועזר, שרכב על סוס בשבת, ובכך הביע את הזדהותו עם מנהגי היוונים. האיסור שעליו עבר יקום איש צרורות הוא האיסור הנזכר בסוגייתנו – גזרת חכמים שלא להשתמש בבהמה בשבת. מתוך כך מובנת גם עמדתו של יוסי בן יועזר, שביקש להילחם בכל כוחו כנגד פריצת גדרות חמורה זו ושאף לחזק את גזרת חכמים עד כדי כך שתגבר אף על מצוות התורה.