מגילה | דף ב | לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם

אנו פותחים בשעה טובה ומוצלחת את לימוד מסכת מגילה. הסוגיה הראשונה במסכת עוסקת בתאריכים השונים לקריאת המגילה, וכדרך שדרשו חז"ל "בזמניהם – זמנים הרבה תיקנו להם".

המשנה מציבה תאריכים אפשריים שונים שבהם 'מגילה נקראת', אך הגמרא מעירה שבזמננו תאריכים אלו שוב אינם נוהגים, וכלל ישראל קוראים בי"ד או בט"ו באדר. הטעם לכך שביטלו את ריבוי התאריכים הוא "הואיל ומסתכלין בה". רש"י פירש שמדובר בחשש לטעות בקידוש החודש ובקביעת מועד חג הפסח, ואילו הרי"ף פירש שמדובר בתוחלת נכזבת של העניים, המבקשים לקבל מתנות לאביונים ביום מקרא המגילה, אך אינם יודעים לאיזה יום לשאת את עיניהם. הרי"ף מציין גם פירוש נוסף, המבוסס על גירסת התוספתא, שבה לא נאמר "מסתכלין" אלא "מסתכנין". כך פירש זאת הריטב"א:

"שבזמן הזה שמסתכנין ישראל בדתיהם אם אנו קורין בכל הזמנים הללו אוושא מילתא טובא ודילמא גזרו שמדא עלה לבטולה".

חגיגות הפורים הן חגיגות ייחודיות, ואם ינהגו בהן במשך כמה ימים רצופים, כפי שמאפשרת המשנה, עלול הדבר למשוך תשומת לב מיוחדת, שתביא לגזירות שמד על ישראל.

אומנם, אף ששלל התאריכים שבמשנה אינם נוהגים להלכה, עצם ההבחנה בין פורים דפרזים ופורים דמוקפים נותרה על כנה, וכך אנו נוהגים עד עצם היום הזה. הרמב"ן בסוגייתנו, ובעקבותיו רבים מן הראשונים, תמהו על מנהג זה. כך כותב הרמב"ן:

"אני תמה מאד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לעשות ישראל אגודות במצוה הזו... לכתחלה למה חלקום לשתי כתות? ועוד, היכן מצינו בתורה מצוה חלוקה בכך, והתורה אמרה 'תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם', וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון".

תשובתו של הרמב"ן לקושייתו ארוכה ומורכבת, והיא מבוססת על ניתוח מדוקדק של המקראות בפרקיה האחרונים של מגילת אסתר. קיצורם של דברים: הרמב"ן מסביר שהיו שתי תקנות נפרדות לחג הפורים. התקנה האחת הייתה ספונטנית, בעקבות ההצלה מן הנס, אלא שהיא נהגה רק בערי הפרזים, שאין להן חומה. הערים המוקפות חומה יכולות היו להגן על עצמן, ולכן לא חששו מן הגזירה וממילא לא חשו בישועה הגדולה שבפורים. רק בערים הפרוצות, שחשו את אימת הגזירה, נהגו באופן ספונטני ימים טובים בימי ההצלה. כעבור זמן, במטרה לאחד את עם ישראל, תיקנו מרדכי ובית דינו מנהג יום טוב גם לערים המוקפות חומה, שאף שלא חוו את הנס במלוא עוצמתו, ינהגו יום שמחה. כדי להבדיל בין התקנה הראשונה לתקנה השנייה נקבעה כל אחת מהן ליום אחר.

יש להעיר שדבריו של הרמב"ן אינם מוסכמים, והר"ן (דף א' באלפס) השיג עליהם בהרחבה. אך אנו נבקש להביא כאן הערה נוספת מדבריו של הרמב"ן:

"וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי הענין יפה, לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם, ואע"פ שאמר המן 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים', מכל מקום אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא, וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים... לפי שהיה עיקר הנס לאותן שבארץ ישראל".

אף שהגמרא להלן בדף י"ד קובעת, על פי שיטה אחת, שאין אומרים הלל בפורים משום שהיה זה נס שבחוץ לארץ, הרמב"ן מסביר שעיקר הנס היה דווקא לתושבי ארץ ישראל. העולים החדשים, שטרם הספיקו להתמקם כדבעי ולהיאחז בארץ ישראל היו בסכנת השמדה גדולה בעקבות גזירת אחשורוש, והנס נגע בעיקר לדידם.

אף אנו, לאחר דורות אחדים של שיבה מחודשת לארצנו, עודנו 'עולים חדשים'. אף עלינו עומדים שונאינו לכלותנו, ואנו תפילה כי כדרך שראו ישראל הצלה וישועה בימי אחשוורוש, וכאמור הייתה הצלה זו בעיקר ליושבי ארץ ישראל, כן נזכה גם אנחנו לצאת מצרה לרווחה ומאפילה לאורה השתא בעגלא ובזמן קריב.