מגילה | דף ד | קריאת מגילה בלילה וביום
בסוגייתנו נאמר שש לקרוא את המגילה גם בליל פורים וגם ביומו:
"ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר 'אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי'.
סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין דידה ביממא. אמר להו רבי ירמיה: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא, כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה.
איתמר נמי, אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר 'למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלהי לעולם אודך'".
לאור דברי הגמרא עולה השאלה: מהו היחס שבין הקריאה בלילה לקריאה ביום?
הראשונים על הסוגיה עמדו על כך שבאופן פשוט נראה שהקריאה חייבת להיות דווקא ביום, שהרי נאמר במגילה (ט, כח) "והימים האלה נזכרים ונעשים", כלומר שזכירת הנס צריכה להיות דווקא ביום, יחד עם שאר מצוות הפורים. ממילא כתבו התוספות והרשב"א שעיקר הקריאה ביום, ולכן יש לברך עליה פעם נוספת, ואילו הקריאה בלילה חשובה פחות.
אומנם, מפשט הסוגיה משמע שלא כדבריהם: ההוה-אמינא של הגמרא הייתה שרק בלילה יש לקרוא את המגילה ממש, ואילו ביום די בכך שילמדו "מתניתין דידה", היינו משניות של מסכת מגילה, ואף שלמסקנת הגמרא יש לקרוא את המגילה עצמה גם ביום, נראה מן הסוגיה שזהו דין שולי יחסית של "לשנותה" ולא עיקר המצווה.
נראה שיש להבין זאת מתוך התבוננות קרובה יותר במהלך הסוגיה. בהסבר טעם הקריאה ביום ובלילה כתב רש"י (ד"ה ולשנותה): "ולשנותה ביום – זכר לנס, שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה". ובדעת עולא בהמשך הגמרא הסביר רש"י (ד"ה יזמרך) שקריאת המגילה היא שבח, ועלינו לשבח את הקב"ה גם ביום וגם בלילה.
לכאורה סברות אלו תמוהות – הרי קריאת המגילה בפורים איננה זכר לזעקת בני ישראל בפרס, ואפילו לא ברור שעניינה הוא דברי שבח לקב"ה (עיין לקמן יד ע"א). הקריאה היא תקנה של זכירה בפה של הנס ופרסומו, וממילא היינו מצפים שהגמרא תדרוש את הפסוקים המצווים על הזכירה במגילה ותלמד מהם שיש להזכיר את הנס גם בלילה.
נראה שבעקבות הקשיים הנ"ל יש להבין שסוגייתנו כלל אינה עוסקת בדיני קריאת מגילה. דין קריאת מגילה מפורש במגילת אסתר, ולגביו נאמר שהוא נעשה ביום בלבד. סוגייתנו עוסקת בחיוב אחר, שעניינו הזכרת הזעקה של עם ישראל או מתן שבח לקב"ה, והוא צריך להיעשות גם בלילה. יתר על כן, ייתכן שחיוב זה עיקרו בלילה, וביום אפשר היה לצאת ידי חובה גם בקריאת המשניות של המסכת.
הבנה זו היא הבסיס לדברי הנודע ביהודה (קמא אורח חיים מא), שכתב שהקריאה ביום היא מצווה מדברי קבלה, ואילו הקריאה בלילה איננה מצווה מדברי קבלה אלא דין דרבנן גמור.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)