מגילה | דף ה | קריאת מגילה בעשרה

בסוגייתנו הובאה מחלוקת אמוראים בעניין הצורך בעשרה אנשים בקריאת המגילה:

"אמר רב: מגילה, בזמנה – קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה – בעשרה. רב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה – בעשרה".

בקריאה פשוטה נראה ששני האמוראים מסכימים שיש צורך בעשרה בקריאה שלא בזמנה, כנראה משום שללא עשרה אין פרסום הנס בקריאה זו. מחלוקתם היא בשאלה אם גם בקריאה בזמנה יש צורך בעשרה. לדעת רב, בקריאה בזמנה יש פרסום הנס גם ללא עשרה, ואילו לדעת רב אסי בכל מקרה אין פרסום הנס בלא עשרה.

אומנם, נראה שאפשר להבין את מחלוקתם כמחלוקת מהותית יותר. לשם כך נקדים ונדון בשאלה אם הצורך בעשרה מעכב. שאלה זו נידונה בדברי הראשונים, ויש בה דעות לכאן ולכאן. לדעת המאירי (ד"ה מגלה) הצורך בעשרה הוא רק לכתחילה, ואינו מעכב בדיעבד, ואילו לדעת האור זרוע (שע) הוא מעכב גם בדיעבד.

בדברי רש"י אפשר למצוא שיטה ייחודית בשאלה זו. בהסבר דעת רב, שדרש עשרה בקריאה שלא בזמנה, כתב רש"י (ד"ה שלא):

"אין קורין אותה אלא בעשרה, דבעינן פרסום ניסא".

לעומת זאת, בדעת רב אסי, שדרש עשרה גם בזמנה, כתב רש"י (ד"ה ורב):

"בין בזמנה בין שלא בזמנה מצוה לחזר אחר עשרה, משום פרסומי ניסא, אבל אי לא אשכח עשרה – לא אמר רב אסי דלא ליקרי, שאין איסור קריאתה ביחיד, אלא מצוה לקרותה בעשרה".

מלשון רש"י אפשר לדייק (כפי שדייק הפרי חדש סימן תר"צ) שיש חילוק בין דעת רב, האוסר באופן גורף קריאה בלי עשרה, לדעת רב אסי, הדורש עשרה רק לכתחילה. מניין הגיע רש"י לחילוק זה?

נראה שרש"י מבין את מחלוקת האמוראים באופן שונה מזה שהצגנו לעיל. לדעת רב אסי הצורך בעשרה הוא דין גורף, שנאמר הן בזמנה והן שלא בזמנה, והוא נובע מכך שבקריאה בציבור יש פרסום גדול יותר של הנס. אך בדומה להדלקת נר חנוכה, שבדיעבד אפשר לקיימה גם כשהפרסום מתייחס רק לאדם עצמו, גם את קריאת המגילה אפשר לקיים גם ביחיד, הן בזמנה והן שלא בזמנה.

אולם לדעת רב המוקד של דין 'עשרה' שונה לגמרי. אין הוא מתייחס כלל לדין לכתחילה של קריאה בעשרה (וגם לא אכפת לו להחמיר כרב אסי כשהדבר אפשרי, כפי שמתואר בהמשך הגמרא). חידושו הוא שבקריאה שלא בזמנה אין כלל חלות של פרסום הנס ללא עשרה. בקריאה בזמנה, היום עצמו יוצר את החובה ואת האפשרות לקרוא במגילה, וממילא יכול גם יחיד לעשות זאת. אך שלא בזמנה אין כל הצדקה לקריאה של יחיד, ורק כאשר מתכנסים עשרה יחד הם יכולים ליצור מציאות שבה הקריאה תהיה בעלת משמעות, ולכן הקריאה בעשרה מעכבת גם בדיעבד.