מגילה | דף כט | קפנדריא
בסוגייתנו אנו למדים שאין לעשות 'קפנדריא', כלומר לקצר את הדרך באמצעות מעבר בתוך בית הכנסת:
"אין עושין אותו קפנדריא. מאי קפנדריא? אמר רבא: קפנדריא כשמה. מאי כשמה? כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי, איעול בהא".
הגמרא מסייגת איסור זה ומציינת שאדם שנכנס לבית הכנסת כדי להתפלל יכול לעשות קפנדריא כאשר הוא מסיים את תפילתו ורוצה לצאת.
הרמב"ם (תפילה יא, ח) כותב שטעם האיסור הוא שאסור להיכנס סתם לבית הכנסת, ומותר לעשות זאת רק לשם מצווה, והכסף משנה (שם) מסביר שדבר מצווה הוא תפילה או לימוד תורה.
אם כן, אדם הרוצה לעשות קפנדריא לאחר שסיים את לימודו או את תפילתו יכול לעשות זאת. אולם, הרי"ף (ברכות סוף פרק ט) והרא"ש (בסוגייתנו) מציגים גרסה שונה של הנוסח, ולדבריהם מדובר במצווה – לא "מותר לעשות קפנדריא" אלא "מצווה לעשות קפנדריא" בסיום התפילה.
הר"ן בסוגייתנו מסביר שבכך שהאדם נכנס ויוצא מדלתות שונות הוא מראה חיבתו למקום – ברצונו להיות נוכח בכל חלק של בית הכנסת. על פי הסבר זה ניתן לומר שכאשר אדם נכנס לשם צורך אחר הוא אינו מראה במעשהו חיבה למקום כי אם זילות, ולכן אסור לו להיכנס ולצאת מדלתות שונות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)