דילוג לתוכן העיקרי

כוס חמישית

הרב אוהד פיקסלר
11.08.2014

 

פתיחה

 

כידוע, בליל הסדר ישנה מצווה לשתות ארבע כוסות של יין. בתלמוד הירושלמי מובאים מספר טעמים לטעמה של מצווה זו:

"מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם רבי בנייה: כנגד ארבע גאולות, לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה, וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על יד פרעה ונתת כוס פרעה בידו וגו'. רבי לוי אמר: כנגד ארבע מלכיות. ורבנן אמרי: כנגד ארבעה כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם"

                                                     (פ"י, הלכה א)[1].

הטעם המקובל הוא כהסבר הראשון- כנגד ארבעת לשונות של גאולה, וכך גם כותב רש"י בתלמוד הבבלי בריש פרק עשירי[2].

בשיעור השבוע נעקוב אחר הכוס החמישית בליל הסדר, ונבחן כיצד היא נעלמה ומדוע בימינו היא חזרה שנית.

כמה כוסות צריך?

אומרת הגמרא:

"ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול וי"א ה' רועי לא אחסר"             (קיח.).  

הגמרא כפי שצוטטה לעיל היא לפי גרסת רש"י ורשב"ם. אך ברי"ף מובאת גרסה שונה:

"ת"ר חמישי גומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון" (כו:).

בעקבות גירסת הרי"ף פסק הרמב"ם:

"...יש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות"     (הל' חמץ ומצה פ"ח, הלכה י).

הרמב"ם קובע כי כוס זו אינה חובה אך יש לו לאדם (כלומר, ראוי) לנהוג בדרך זו. אם כן, ישנה מחלוקת ראשונים בנוגע לקיום כוס חמישית, כאשר מחלוקת זו נוגעת גם לגרסאות שונות בגמרא.

מחלוקת זו עולה גם בזמן הגאונים. באוצר הגאונים על מסכת פסחים מובאת גרסה מקבילה לגרסת הרי"ף בשם ר' חננאל, וכן מובאת שיטת רב שר שלום באוצר הגאונים: "...מכאן למדנו ארבע כוסות חובה, חמישית רשות". לשון זו שונה במקצת מדברי הרמב"ם- לא מוזכר שראוי לכל אדם לעשות זאת, אלא כי הדבר הוא רשות בלבד.

הרב לוין מסביר (שם הערה ב') כי במקור המחלוקת הייתה בין ישיבות סורא ופומבדיתא. ואכן אם נעקוב אחר שיטות הגאונים כפי שהן מופיעות במקורות השונים, ניתן להצביע על חלוקה בין השיטות לאור הישיבות השונות:

  • כשיטת הרי"ף סוברים- רב עמרם גאון, רס"ג, רב משה, רב כהן צדק[3] ורב שר שלום גאון. מקורם של גאונים אלו בישיבת סורא.
  • מצד שני: רב האי גאון ( מובא בטור ובאוצה"ג) ורב אחאי גאון (שאילתא עה), והם גאוני פומבדיתא.

לעיל ראינו את הטעמים השונים לשתיית ארבע כוסות, אך מהו הטעם לקיום כוס חמישית?

בפירוש ירושלמי כפשוטו (של ר"ש ליברמן) על גמרא זו מובאת גרסה שונה שמקורה בדברי הראב"ד, אשר הממשיכה את דברי הירושלמי:

"ור' טרפון היה מביא כוס חמישית כנגד והבאתי"[4].

ב'ירושלמי כפשוטו' מסביר שכגירסה זו היה מנהג ארץ ישראל להביא כוס חמישית. אם כן, יתכן ומחלוקת הישיבות בבבל נבעה ממחלוקת בין ארץ ישראל ובבל.

לאור דברים אלו יש לבחון שתי שאלות מרכזיות:

  • מדוע הנהיג ר' טרפון לשתות כוס נוספת? מה עומד מאחורי שיטתו?
  • מה גדר החיוב של כוס חמישית? חובה, רשות או גדר אחר?

חייבים עוד אחד?

את השיטות בראשונים בנוגע לכוס החמישית, ניתן למיין למספר קטגוריות[5]:

א. אין כלל חיוב ועניין בכוס חמישית- ניתן לסווג בשיטה זו את הראשונים שלא הזכירו כלל את קיום הכוס החמישית (כדוגמת הרשב"ם, רש"י והרז"ה)[6].

ב. מי שתעב או רעב ישתה כוס חמישית- שיטה זו רואה אפשרות בשתיית כוס חמישית, אך אינה רואה בכך עניין מיוחד אלא רק אפשרות אם יש בכך צורך חיצוני (כשיטה זו סוברים: ר' יוסף טוב עלם המובא ברא"ש, מרדכי, ספר האורה חלק ב',מ"ו, סמ"ג עשה מ"א (בשם רש"י ור' יוסף טוב עלם) והרמ"א). במחזור ויטרי מובא שחולה ישתה כוס חמישית.

ג. כוס חמישית רשות- רוב הגאונים סוברים כך לאור ההבנה שר' טרפון אומר את דבריו בתורת רשות (שיטה זו מובאת בדברי הרא"ש, בה"ג הוצאת הילדסיימר, ריצ"ג, טור, ספר האורה ח"א סי' פ"ט[7], חינוך, כל-בו, אבודרהם, מהרי"ל ובשו"ת מהרש"ל).

ד. ארבע כוסות - חובה, חמישי - מצוה מן המובחר (כשיטה זו סוברים: הר"ן, רמב"ם[8], ראב"ד והרמב"ן במלחמות). הנצי"ב במרומי שדה כותב שכוס חמישית אינה חובה אלא מצוה. כך גם כותב בפירוש 'עלי תמר' על הירושלמי שמי שנוהג כך תבוא עליו הברכה.

ה. כוס של אליהו- המהר"ל (על פירושו להגדה מעמ' קעד) כותב שכוס חמישית היא כוסו של אליהו, כאשר הבעל בית שותה אותו לבדו. עיקרון דומה מביא הנצי"ב ב'מרומי שדה', האומר שכוס חמישית בימינו הינה כוס של אליהו הנביא.

כפי שניתן לראות, אפשר לסווג בצורה גסה ולקבוע כי מחלוקת ישיבות הגאונים המשיכה למחלוקת בין חכמי אשכנז וחכמי ספרד. בהרבה ספרי פסיקה אשכנזים אין כלל אזכור לכוס החמישית, ומיעוטם מזכירים שכוס חמישית רשות. לעומתם, חכמי ספרד סוברים שכוס חמישית הינה רשות ולחלקם אף מצווה מן המובחר.

בעל 'עלי תמר' מדגיש שנוסחים שונים שהגיעו מבבל השתרשו בצורה חזקה ברחבי הגלות, וזה גרם לשינויים הרבים בין הקהילות.

כך לדוגמה אנו מוצאים שתי שיטות הפוכות לדעת 'בעל הלכות גדולות'. נמצאים כיום בידינו שני ספרים שונים הנקראים ספר 'הלכות גדולות' - נוסח אחד היה לפני חכמי אשכנז (הוצאת מכון ירושלים), ונוסח אחר היה מצוי לפני הרי"ף (הוצאת הילדסיימר)[9]. דברינו לעיל מתאימים לנוסחים אלו: בבה"ג הוצאת מכון ירושלים לא מוזכר עניין כוס חמישית, ואילו בבה"ג הוצאת הילדסיימר מצאנו אזכור לכוס חמישית.         

נראה כי בתקופת הראשונים רוב הפוסקים הכירו בקיום כוס זו, ופסקו שאפשר ואולי אף רצוי לשתות כוס חמישית. אולם בימינו מנהג זה אינו רווח בקרב העם. כך לדוגמה, הטור מציג את מנהג אנשי דורו- "העולם נהגו לעשותו רשות", משמע שמנהג זה היה רווח ומוכר בתקופתו. בניגוד לכך אנו מוצאים את תיאור 'ערוך השולחן':

"מיהו אנן לא ידעינן מזה, ולא ידעינן רק מארבע כוסות... אך מימינו לא שמענו וראינו נוהגים כן".

דברים אלו מדגימים בצורה יפה את השינוי שחל בימי האחרונים.

מקום אחד בו מנהג זה נשמר באדיקות הינו בקרב יהודי תימן, וכפי שכותב הרב קאפח:

"ומימי לא חסרתי כוס חמישי, וכך היה נוהג סבי ז"ל... וכן שמענו נהגו זקני הדורות הקודמים לשתות כוס חמישי"      (במהדורתו למשנה תורה אות לג).

ה'שולחן ערוך' לא הזכיר כלל את דין כוס חמישית:

"אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין, אלא מים. הגה: ...ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול"                                                              

                                                                 (סי' תפ"א, סעיף א).

הרמ"א כותב שאפשר לשתות כוס חמישית אך רק במקרה של צורך, אך וודאי שאין בכך מעלה יתירה. נראה כי במקרה זה ניתן לדייק כי השו"ע השמיט בכוונה את דין כוס חמישית, הואיל ובבית יוסף הוא דן באריכות בשיטות השונות בסוגיה זו והוא אף כותב שכך מופיע בגרסת רוב הספרים.

חמש כנגד מה?

מה עומד מאחורי דין הכוס החמישית? בעניין זה אנו מוצאים הסבר אחד מרכזי ועוד שני טעמים שהועלו בידי שניים מהאחרונים (הנצי"ב והמהר"ל). נתחיל לדון בשיטות שני האחרונים ולאחר מכן נעבור לשיטה המרכזית בראשונים ובאחרונים. הצד השווה בכל ההסברים הוא החיפוש אחרי לשון חמישית של גאולה שכנגדו מביאים עוד כוס.

המהר"ל בפירושו להגדה לפסח מסביר כי הכוס החמישית היא כנגד הפרנסה. ארבעת הלשונות של גאולה מבטאים את הגאולה ואת הישועה, ואילו הכוס החמישית מבטאת את ה"מכה בפטיש". ארבעת הלשונות מבטאות את הגאולה הכללית, והכוס החמישית מבטאת את הישועה הפרטית של כל אדם וזו הדאגה לפרנסה. זו הסיבה מדוע דוקא הבעל בית שותה אותה, והיא נקראת כוס של אליהו, שהוא נתן את ברכתו עליה.

פירוש אחר מופיע בדברי הנצי"ב בפירושו על הגמרא:

"ואינו חובה אלא מצוה משום דיש לשון חמישי 'וידעתם כי אני ה'' וזהו השגת רוח הקודש, ולנו אין אותו עד שיבא אליהו, ונקרא כוס של אליהו"

                                                            ('מרומי שדה', על אתר).

הנצי"ב סובר שהלשון החמישית היא "וידעתם" המבטאת השגה מיוחדת של האדם. אך מה כוונתו בהשגת רוח הקודש? איך זה מתקשר לכוס חמישי? לנצי"ב יש שיטה מיוחדת בהסבר המושג רוח הקודש[10] אך לא ברור איך זה מתקשר לסוגיתנו.

ואכן דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ובמקום אחר ('העמק דבר' שמות ו', ו) הנצי"ב מרחיב את דבריו בנושא. הנצי"ב תוהה כיצד יש כוס נוספת שאינה חובה כמו שאר הכוסות - או שתהא חובה כמו שאר ארבעת הכוסות או שיהא פטור ממנה! לאור כך הוא מבאר בצורה הבאה: ה' רצה להעלות את צלמם של בני ישראל בצורה איטית והדרגתית ממצרים אל מעמד הר-סיני. כל לשון של גאולה מבטאת עליית מדרגה. בפסוק אחרי ארבעת הלשונות נכתב "וידעתם כי אני ה'", וזו מבטאת את הכוס החמישית שנעלה עד למדרגה של וידעתם את ה' שזו הדביקות בו. ברם, אין מטרה וחובה שכולם יגיעו למדרגה זו אלא "אחד מאלף מצאתי", ולכן אינו חובה אלא מצווה (ועיין באריכות בדבריו בפנים).

אילו לא הכניסנו לארץ ישראל- דיינו?

הגישה המקובלת סומכת את כוס החמישית ללשון הגאולה- "והבאתי אתכם אל הארץ". וכך כבר כותב הראב"ד בהשגותיו על הרי"ף:

"... ובודאי יש סמך למנהג הזה מדברי ר' טרפון שאמר חמישי אומר עליו הלל הגדול ומצוה לעשות כדבריו. והד' כוסות סמכום באגדה כנגד ד' גאולות... והה' כבר סמכוהו בהגדה כנגד והבאתי...".

הכוס החמישית מדגישה שאין לראות ביציאת מצרים ויצירת עם ישראל כעם את הגאולה השלמה. המטרה העתידית היא הכניסה לארץ ישראל ולא ניתן לנתק בין יציאת מצרים ובין היעד של ההליכה במדבר. עקרון זה מודגש בצורה יפה בהסברו של 'עלי תמר' על הירושלמי בפסחים:

"...ונראה טעם מחלוקתם, דחכמים סוברים דסוג הגאולה 'ולקחתי אתכם לי לעם' 'והבאתי אתכם אל הארץ' מהוה חטיבה אחידה ושלימה... אכן רבי טרפון היה מביא כוס חמישי לשם הדגשה כי עם בלי ארץ אינה גאולה שלימה. ויש להביא כוס חמישי לשם הדגשת הכרח הארץ להעם...".

עם ישראל נוצר במצרים, ולכן קיום העם והקשר לקב"ה אינו תלוי בהימצאות עם ישראל בארצו. ברם, הקיום השלם של עם ישראל הוא דווקא בארצו ולכן יש הדגשה בכוס נוספת שאומרים עליה הלל הגדול.

בהקשר זה יש לשים לב לפרקי התהלים שאומרים בהלל הגדול, וכן לעובדה שר' טרפון הוא זה שחידש את הכוס הזו. ר' טרפון ששימש ככהן בבית המקדש ולאחר מכן למד ולימד ביבנה במקביל לר' יוחנן בן זכאי, מדגיש את עניין ארץ ישראל מיד לאחר החורבן. כאשר יוצרים בדור יבנה את הטכס של ליל פסח ללא בית מקדש, רואה ר' טרפון חשיבות בהדגשת ערך זה כחלק מליל הסדר.

במשנה בתענית מובא כי ר' טרפון הורה להגיד הלל הגדול:

"מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול" (פ"ג, משנה ט).

הרמב"ם כותב שאומרים את הפרקים: "ואומר עליו מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל", ולפי ר' טרפון הגאולה השלמה היא דווקא באמירת פרקים אלו. מדוע דווקא אומרים על כוס חמישי?

אולי אפשר לתלות זאת בתוכן המזמור ובתוכן הכוס. פרק זה מסתיים בהודאה לקב"ה:

"וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"                                                  (פרק קלו).

ההמשך (שכבר לא אומרים בזמן שאנו בארץ ישראל) הוא בפרק של "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" ומזכירים "אם אשכחך ירושלים תדבק לשוני לחיקי". לאחר סדר שלם שלא הזכרנו את ירושלים, בסוף הסדר אנו באים ומדגישים את חשיבות רץ ישראל וגעגענו אליה.

לסיום נציין כי הרב גורן ראה חשיבות גדולה בחידוש שתיית כוס חמישית בימינו. בספרו 'תורת השבת והמועד' הוא מייחד מאמר לנושא ומוסיף הסבר מקיף מדוע כוס זו אינה חובה המוטלת עלינו מגבוה. ארבעת הלשונות הם פעולות של הקב"ה (לדוג' ולקחתי) ואין אנו פועלים בעצמנו, ולכן הם בגדר חובה כאילו שאין לנו ברירה. אבל הכניסה לארץ ישראל זו חובה על כל אדם בפני עצמו, ולכן כוס זו בגדר הלכתי אחר. הוא מסיים את דבריו:

"אחר שנתבררה זיקתה של כוס זו לחובותינו ולזכויותינו על נחלת אבותינו, ותלותה בנכונותנו ובמסירות נפשנו לקיים לשון הגאולה החמישית הזו 'והבאתי אתכם אל הארץ', עלינו להנהיג כעת שתיית כוס חמישי כפי שיטת הגאונים, רמב"ם והרא"ש ורֹוב הראשונים והפוסקים. מתוך אמונה, בטחון ותקווה שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו ה' נפלאות, ותקוים בנו הבטחת התורה בכוס זו 'ונתתי לכם מורשה אני ה''"[11]

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

 

 

 

[1]   וראה גם בבראשית רבה פרשה פח ובפירוש מעשה רוקח שם.

[2]   נעיר שבספרות המחקר העירו על כך שמקובל שכל אירוע דתי משמעותי/טקסי מלווה בכוס של יין (ראה ב'הגדת חז"ל', שמואל וזאב ספראי, בעמוד 21.). כך גם בליל הסדר כל עניין נפרד שיש בליל זה מלווה בכוס של ברכה- קידוש, מגיד, ברכת המזון והלל. כך גם משמע בדברי תוספות בסוכה: "...ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה..." (לח.).

[3]   גאונים אלו מובאים בבה"ג הוצאת הילדסימר.

[4]   עיין בפירוש עלי תמר על הירושלמי שמסתייג מגרסה זו. אולם גם הוא מביא שהיה זה מנהג א"י (בהתייחסו למהר"ל).

[5]   הרבה משיטות הגאונים מובאות בטור ובבית יוסף (סי' תפ"א).

[6]   דברי הרשב"ם מובאים בטור ושיטת רש"י משתמעת כן לאור גרסתו בגמרא ודבריו בשו"ת רש"י וספר האורה חלק ב',מ"ז. הרז"ה אמנם גורס בגמרא כדברי הרי"ף לגבי כוס חמישי, אך אינו פוסק זו להלכה. הרז"ה מסביר כי ר' טרפון חולק על תנא קמא וסובר שכוס חמישי חובה. אמנם שאר הראשונים שגורסים כך מסבירים שדברי ר' טרפון רשות, ולכן פוסקים כמוהו להלכה. כמו כן בגאונים משמע שזו שיטת רב האי ורב אחאי ובה"ג הוצאת מכון ירושלים. וכן משמע באחרונים שזו שיטת השו"ע, חיי אדם ומשנה ברורה, כאשר הם אינם מזכירים דין זה.

[7]   כפי שראינו כבר ספר האורה סותר את עצמו בשלושה מקומות.

[8]   כך הר"ן מבין ברמב"ם, וכן משמע מלשונו.

[9]   ראה תקופת הגאונים וספרותה, הרב שמחה אסף עמ' קסט.

[10] ראה לגבי שיטתו במשיב דבר חלק א' סימן מ"ד.

[11] לגבי שתיית כוס חמישית בליל הסדר ראה גם את דברי הרב כשר בהגדה שלמה.

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)