ביטול איסורים וסכך פסול בתערובת
הרב מדן עסק בסוכה תחת אילן ובהכשרה ע"י חבטת ענפי האילן.
הרב סיכם את השיעור בסופו:
1. משמעות חבטן-
א. רש"י ובעקבותיו שאר הראשונים משפילים את הענפים והשאלה האם יש תערובת והענפים בטלים. הר"ן אינו מקבל זאת אלא לדידו הסכך הפסול מועיל ליצירת רוב צל, אם יש תערובת לא מספיק חצי סכך כשר אלא צריך רוב כדי שלסכך הכשר תהיה חשיבות.
ב. לגאונים הסרת העלים, ואז אין אילן פוסל.
ג. לר"ח ורמב"ם זו קציצת הענפים המתערבים בסכך ובטלים למרות שהם תעשה ולא מן העשוי (בלי נענוע וחידוש), ואם הענפים רוב הם אינם מתבטלים ויש לנענע.
ד. הראב"ד מבין שהכוונה להפרדת הסכך הכשר מהפסול, ואם אין שיעור סכך פסול (שלושה טפחים) הרי שהוא כשר.
ה. בעה"מ- חבטן זה הסרת העלים כך שמגלה דעתו שאינו רוצה את צל האילן.
ו. נראה שחבטן זו השפלת הענפים כך שהסוכה אינה תחת אילן. אח"כ יש דיון כמה סכך פסול יש, וזו לא שאלה בדיני תערובת אלא יש לבדוק אם יש שיעור סכך כשר ופסול.
2. אם נלך בשאלת התערובת יש שתי מחלוקת בין רש"י לריב"א:
א. אם חמת האילן מרובה וצל הסוכה מרובה, האם רק סוכה שלמה מעל סוכה פוסלת את התחתונה, או שכל ענף פוסל את הענף שתחתיו.
ב. מג"א- לרש"י ענפי האילן המושפלים משלימים את צל הסוכה להיות רוב כי ביטול ברוב הופך את המיעוט להיות כמו הרוב. לריב"א גם סכך פסול שהתבטל אינו נעשה סכך כשר, אלא רק אינו פוסל. ייתכן שביטול ברוב הוא רק דין בגברא, ולכן הסכך הפסול עצמו אינו משתנה ואין להתייחס אליו כסכך כשר. אף אם נאמר שזה דין בחפצא, ייתכן שזה רק באיסורים שאינם נחשבים איסור, אך לא שיש להם אופי מחודש.
3. יחס הסכך הכשר והפסול- לרש"י הענפים מעורבים כי רק כך הם מתבטלים, לר' מרדכי הסכך הכשר צריך להיות מעל הפסול, כדי שיצל בעצמו. בעה"מ טוען שהסכך הכשר צריך להיות מתחת הפסול כדי שלא תהיה מעין סוכה פסולה תחת הכשרה. הביאור הלכה (בעקבות החמד משה) פוסק שבכל מקרה שהסכך הכשר והפסול מעורבים ואינם ניכרים הסכך הפסול בטל.
סיכום מאת איתן צור שיעור ד' מחזור נ"א. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:
ביטול איסורים וסכך פסול בתערובת
הקב"ה מצווה לשבת בסוכה בחג "בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת" (ויקרא כג מב).
המשנה קובעת שסוכה תחת אילן פסולה:
"העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה " (משנה סוכה א ב)
הגמ' מסבירה שהסוכה פסולה בגלל האילן:
"אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו - כשרה" (גמ' סוכה ט:)
הגמ' ממשיכה מתארת שחובטים את ענפי האילן, כלומר מכופפים אותם אל הסכך. נראה שגם חיבוט ערבה הוא כיפוף הערבות השעונות על המזבח עליו, וגם אנו צריכים להצמיד ערבות לבימה ולכופף אותן.
רש"י מבין שכיפוף הענפים מערב אותם כחלק מהסכך, ואז הם בטלים:
"השפיל ענפיו למטה, מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלה, דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא" (רש"חי ט: 'בשחבטן')
נראה שא"צ להסביר זאת כחלק מדיני ביטול ברוב, אלא אם הענפים מכופפים אל הסכך הרי שאין סכך נוסף, פסול, מעל הסוכה כי הוא לא עומד בפ"ע היות שהוא מכופף אל הסוכה.
הרבה ראשונים אכן סבורים שהענפים בטלים ברוב הסכך, אך הרי"ד מסביר שבגלל שהאילן חשוב בפ"ע הוא אינו מתבטל לסכך. הריא"ז מסביר בפשטות שאם הענף נפרד מהסכך הם אינם נחשבים תערובת,
הגאונים מסבירים שחבטה היא הכאה, כלומר מכים ומנערים את העלים מהענפים, כך שהם אינם מצלים על הסוכה. בעה"מ הולך בדרך דומה וטוען שהניעור
הר"ח (ובעקבותיו הרמב"ם בפהמ"ש) מבינים שחבטה היא קציצת הענפים.
הסכך הפסול אינו מתבטל ברוב
רמב"ם: חבטה- קציצת הענפים
ביטול הענפים הנמצאים תחת הסכך אינו מובן מאליו, שהרי הענפים ניכרים ברגע שהסכך יוסר ולא ממש התערבו בו.
לכן הרמב"ם בפהמ"ש אינו מבדיל בין אילן וסוכה שחמתם מרובה או לא, אלא רק הקציצה מכשירה את הסוכה, ונראה שטעמו הוא שאין לומר שכפיפות הענפים אל הסוכה מבטלת אותם, ולכן צריך לקצצם כדי שהסוכה לא תהיה תחת האילן:
"אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה בתנאי שיקוץ אותן שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברין לקרקע" (פהמ"ש סוכה א ד)
אמנם גם ענפים קצוצים פסולים משום תעשה ולא מן העשוי, אך הם בטלים ברוב הסכך הכשר, או שינענעם ויחדש בהם.
גם במשנה תורה הרמב"ם כותב כך :
"העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן ע וסיכך על גבן ואחר כך קצצן, אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה, ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחלתו הרבה מהן צריך לנענע פ אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה.
עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אף על פי שהכשר יתר על הפסול פסולה, סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה, אם יש בסכך פסול שלשה טפחים במקום אחד בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה" (רמב"ם סוכה ה יב-יג)
כאשר ניתן להפריד בין הסכך לענפי האילן הם אינם בטלים, משום שאינם מעורבים.
הראב"ד מבין ברמב"ם שחבטה היא הפרדה, כמו המקרה סוכתו בשפודין:
"והוא מפרש זה המחבר שהפרידן זה מזה הכשר בעצמו והפסול בעצמו ואם הלכה נקבל ואף על פי שיש להקשות עליו ממה שאמרו /סוכה/ (י) תחתונה כשרה ועליונה פסולה וקיימא עליונה למעלה מעשרים אצטריכא ליה מהו דתימא נגזור דילמא מצטרף סכך פסול וכו' קמ"ל והכא ליכא עירוב כלל, מ"מ אנו יש לנו פי' אחר" (ראב"ד סוכה ה יג)
ר"ן- כשמעורב סכך פסול צריך רוב כשר בשביל החשיבות
הר"ן מתעקש שאכן הענפים אינם מתבטלים לסכך בדיני ביטול הרגילים, אלא הסכך הפסול לא תמיד פוסל:
"ובודאי שאין בטול זה כבטול שאר איסורין שאין לך איסור שאדם יכול להתירו ולעמוד עליו שיהא בטל אלא כיון דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי והכא לא סגי ליה בפלגא לפי שנתמעט חשיבותו של מתיר מפני שנתערב אפילו הכי כל שיש רוב מן הכשר לא גרע מפלגא דכשר עומד בפני עצמו לפי שאין המיעוט מבטל חשיבות הרוב כך נ"ל" (ר"ן ה.)
הר"ן מסביר שיש מעין גזה"כ שחצי סכך מספיק, משום שאמנם צריך צל בכל הסוכה, אך לא צריך סכך כשר בכולה, אלא מספיק חצי. סוכה צריכה שצילה יהיה מרובה מחמתה בכדי שניתן יהיה לגור בה, אך אין זו דרישה מהסכך, אלא עליו להצל בחצי מהסוכה. בגלל חשיבותו של הסכך א"צ בכך שהוא יהיה בכל הסוכה, ומתי שהוא מעורב בסכך פסול החלק הפסול פוגם בחשיבותו, ואז הוא צריך הרוב של החומר המצל, כדי לשמור על חשיבותו.
הרוב אינו יכול לבטל את המיעוט, אלא הרוב רק מעניק חשיבות לסכך הכשר.
ביטול דבר שאינו ניכר
כלי שבלע איסור נחשב לשיטת הרא"ה בבדק הבית דבר שיש לו מתירים ולכן אינו בטל כלל:
"עוד כתב בכלי שטף שבלע מן האיסור ונאסר ואחר כך נתערב באחרים שראוי לדונו בדבר שיש לו מתירין שהרי אפשר להכשירן בהגעלה, אלא דלא מיקרי דבר שיש לו מתירין בשום מקום שיש בו הוצאה והפסד ויש ראיה בזה, וכיון שכן אמרינן בהא דחד בתרי בטיל ע"כ. וזה אינו, דהכא טעמא אחרינא דאין לו בטול לבד מטעמא שיש לו מתירין דכל היכא דניכר האיסור אין לו היתר ואין לו ביטול ובכל דבר שאפשר להוציא האיסור מתוכו הרי הוא כניכר האיסור וכיון שכן בזה שאפשר בהגעלה ולהפליט האיסור הרי זה כאלו ניכר ואין לו היתר" (בדק הבית ד ד)
אמנם בגלל ההפסד הגדול שבהגעלת כל הכלים הוא אינו נחשב דבר שיש לו מתירים, אך הוא עדיין אינו בטל משום שהאיסור ניכר, שהרי הוא נותן טעם, וניתן לגלותו ע"י הגעלה.
אולם, נראה שביטול פועל באופן שונה. מהתורה ביטול ברוב אינו שהאיסור אובד בתערובת, אלא הכרעה על אופי כל התערובת עפ"י רובו.
גם בלי לקבל את הרא"ה, הר"ן יסביר שאצלנו, שניתן לזהות את ענפי האילן, בכל מקרה הם לא אמורים להתבטל, כי הם לא מקבלים את האופי של התערובת, כפי שכותבים תוס':
"אין דומה שיתבטל סכך פסול בכשר אע"פ שהכשר רוב כיון דאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפני עצמו" (תוס' טו: 'והא')
בניגוד לכך, השערי ישר טוען שהענפים אינם ניכרים בסכך ולכן הם בטלים:
"ואף על גב דבאיסור שאפשר להתברר אינו מתבטל מכיון דמדינא כי מצמצמינן ליה לא בעינן רובא, אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד, מכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו, דהא באילן שחמתו מרובה מצלתו איירינן" (שערי ישר ג כ)
ביטול הסכך הפסול בסוגייתנו
רש"י בסוגייתנו טוען שמדובר שחמת הסוכה מרובה מצילתה, ולכן האילן נצרך בשביל שהצל יגבר. כפיפת ענפי האילן מערבת אותם בסכך הכשר וגורמת להם להתבטל. ברם, אין זה ביטול פשוט ברוב, אלא ענפי האילן הפסולים נחשבים כסכך כשר משום שהם נדרשים להצטרף ליצירת צילתה מרובה מחמתה:
"מהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה" (רש"י ט: 'הא קא')
אין לסברה זו, שהסכך הפסול לא רק מתבטל אלא נחשב סכך כשר, הסבר מלבד הלמ"מ.
מחלוקת האם הפסול על כל הסוכה או על הענפים המוצלים מהאילן
רוב הראשונים חולקים וטוענים שצל הסוכה מרובה מחמתו, מלבד כמה ראשונים ההולכים בעקבות רש"י.
הריב"א, לדוגמה, חולק וטוען שהענפים שתחת האילן אינם מועילים ליצירת צל משום שהם אינם יוצרים את הצל (אלא האילן שמעליהם), ולכן חמת החלקים הכשרים שבסכך מרובה מצילתה, וצריך שענפי האילן יתבטלו, אך מתחילה צל הסוכה מרובה מחמתה:
"וכן בינותי נמי מדברי רבנו יב"א. וכן מסתבר, שהצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה, שהרי אם יטול סכך הסוכה אכתי מציל האילן... כיון שמונחין ענפי האילן כנגד הסכך הכשר זה וזה גורם פסול" (ראבי"ה ב סוכה תריג)
עולה שלרש"י הפסול נובע מכך שיש סכך פסול- האילן מעל הסוכה, ולריב"א הפסול נובע רק מכך שענפי אילן מסוימים מצלים על חלק מהסכך.
מג"א- מחלוקת אם הסכך הפסול המתבטל גם הופך לכשר
באופן שונה מסביר המג"א (הב"ח חולק על כך) שלריב"א האילן בטל אך אינו מצטרף לסכך הכשר, בניגוד לרש"י:
"ודוקא כשהסוכה צלתה מרובה בלא אילן ואין האילן מצטרף עמו דאין זה ביטול גמור כיון שיכול להסירו לכן אינו פוסל ואינו מצטרף" (מג"א כו ד)
לכו"ע חמת הסוכה מרובה מצילתה, שלרש"י הסכך הפסול מועיל ליצירת רוב צל ע"י ביטול בתערובת, והריב"א טוען שאמנם ענפי האילן מתבטלים ואינם פוסלים את הסכך שתחתם, אך הם אינם הופכים לסכך כשר, ולכן הסוכה נותרה כשהיתה- חמתה מרובה מצילתה.
הסבר שיטת הריב"א לפ"ז היא כסברת העונג יו"ט הדן בחוטי ציצית בהם התערבו חוטים שלא נטוו לשמם, והוא יוסד כלל המחלק בין היכולת של דבר פסול להתערב והתכונה הפוסלתו מתבטלת, לבין מקרים בהם נתערב דבר החסר מעלה מסוימת (כמו חוט הדורש טוויה לשמה) ואז הביטול לא יכול להעניק לו תכונה זו. נראה שגם סכך מחובר חסר תכונה מסוימת, ולכן ביטולו אינו הופכו לסכך כשר.
כשיטת רש"י הריטב"א כותב שאם חמת האילן מרובה מצלו וצל האילן מרובה מחמתו הסוכה כשרה, משום שאין סכך מעל הסוכה הפוסלה.
שאלות דומות, לגבי הפיכת המיעוט המתבטל להיות כמו הרוב, עולות בדינים נוספים:
הרמב"ן בהל' חלה (לא-לב) טוען שחיטה גוררת אורז לעניין חיוב בחלה רק כשיש בחיטה שיור חיוב, וגם היא הרוב בתערובת ,והאורז אינו מצטרף לשיעור חיוב חלה. המהרי"ט אלגאזי חולק וטוען שאם החיטה היא רוב התערובת הרי שכל התערובת, כולל האורז, נחשב חיטה וכולו מועיל לשיעור חיוב חלה. דברים דומים כותב השו"ת אבנ"מ לגבי ביטול תרומה בחולין (ולכן אסור לבטל תרומה בחולין, כי הם נעשים חולין):
"וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין" (שו"ת אבנ"מ יח)
אולם, ייתכן לחלק בין סוכה לבין תרומה, שתרומה נעשית חולין, אך סכך פסול אינו משתנה להיות סכך כשר. בכל מקרה, גם לגבי תרומה קשה לקבל זאת (כפי שעולה מר"ש שקופ). נראה דין ביטול ברוב אינו בחפצא, אלא בגברא, ביחס האדם לתערובת. לכן הרוב מכריע את אופי כל התערובת, אך הוא אינו יכול לקבוע אופי מחודש (הדורש תכונות מסוימות) למרכיביו.
ההבנות השונות יבואו לידי ביטוי גם בהכרעת הרוב בבי"ד: משיטת רש"י והמהרי"ט אלגאזי עולה שאין הכרעה עפ"י רוב, אלא לאחר שיש רוב גם המיעוט מודה לדעתו ואז כל בית הדין מכריע כך, ולא רק הרוב. ניתן להבין את הכרעת הרוב גם באופן פשוט יותר, כריב"א ורמב"ן שהמיעוט ממשיך להחזיק בדעתו, אך כל בית הדין יחד מקבל אחריות על פסק הדין בגלל ההלכה שההכרעה כדברי הרוב.
משמעות חבטת הענפים
יש להבחין בין שלושה מצבים אפשריים ביחס בין הסכך הפסול והסכך הכשר: הכשר עליון, הפסול עליון ומעורבים.
רש"י מצריך שהענפים יתבטלו בסכך הכשר, ולכן עליהם להיות מעורבים בו:
"השפיל ענפיו למטה, מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין" (רש"י ט: 'בשחבטן')
ר' מרדכי מביא את הר"ש מקוצי שסכך פסול מעל הכשר פוסלו, אף אם הוא צמוד אליו, משום שכל ענף פוסל את הסכך שתחתיו. לכן ר' פרץ פוסק שיש להניח את הסכך הכשר מעל הפסול, או לערב בין הסכך הכשר והפסול:
"לפירוש ה"ר שמשון מקוצי יש להחמיר להסיר כל הלט"ש שעל הסוכה אף על פי שצלתה מרובה מחמתה לפי שהן פוסלים כנגדן ומורי ה"ר פרץ ז"ל היה מצוה להשים הערבה עליהם אי נמי לזקוף הערבה עד הלט"ש דליהוי כמו חבטן" (ר' מרדכי תשלד)
אם הסכך הכשר הוא המגן מהשמש הרי הסוכה כשרה, אף אם יש סכך פסול תחתיו.
בדרך הפוכה הולך בעה"מ הפוסל דוקא סכך פסול הנמצא תחת סכך כשר, כדי שלא לחצוץ בין הסכך והסוכה:
"ולא אמרן אלא באילן שחמתו מרובה מצלתו, אבל אם צלתו מרובה מחמתו, אף על פי שחבטן, אם סכך תחתיו פסולה, דהויא ליה סוכה שתחת האילן, וכל שכן אם סכך על גביו" (בעה"מ ה.)
סיכום:
1. משמעות חבטן-
א. רש"י ובעקבותיו שאר הראשונים משפילים את הענפים והשאלה האם יש תערובת והענפים בטלים. הר"ן אינו מקבל זאת אלא לדידו הסכך הפסול מועיל ליצירת רוב צל, אם יש תערובת לא מספיק חצי סכך כשר אלא צריך רוב כדי שלסכך הכשר תהיה חשיבות.
ב. לגאונים הסרת העלים, ואז אין אילן פוסל.
ג. לר"ח ורמב"ם זו קציצת הענפים המתערבים בסכך ובטלים למרות שהם תעשה ולא מן העשוי (בלי נענוע וחידוש), ואם הענפים רוב הם אינם מתבטלים ויש לנענע.
ד. הראב"ד מבין שהכוונה להפרדת הסכך הכשר מהפסול, ואם אין שיעור סכך פסול (שלושה טפחים) הרי שהוא כשר.
ה. בעה"מ- חבטן זה הסרת העלים כך שמגלה דעתו שאינו רוצה את צל האילן.
ו. נראה שחבטן זו השפלת הענפים כך שהסוכה אינה תחת אילן. אח"כ יש דיון כמה סכך פסול יש, וזו לא שאלה בדיני תערובת אלא יש לבדוק אם יש שיעור סכך כשר ופסול.
2. אם נלך בשאלת התערובת יש שתי מחלוקת בין רש"י לריב"א:
א. אם חמת האילן מרובה וצל הסוכה מרובה, האם רק סוכה שלמה מעל סוכה פוסלת את התחתונה, או שכל ענף פוסל את הענף שתחתיו.
ב. מג"א- לרש"י ענפי האילן המושפלים משלימים את צל הסוכה להיות רוב כי ביטול ברוב הופך את המיעוט להיות כמו הרוב. לריב"א גם סכך פסול שהתבטל אינו נעשה סכך כשר, אלא רק אינו פוסל. ייתכן שביטול ברוב הוא רק דין בגברא, ולכן הסכך הפסול עצמו אינו משתנה ואין להתייחס אליו כסכך כשר. אף אם נאמר שזה דין בחפצא, ייתכן שזה רק באיסורים שאינם נחשבים איסור, אך לא שיש להם אופי מחודש.
3. יחס הסכך הכשר והפסול- לרש"י הענפים מעורבים כי רק כך הם מתבטלים, לר' מרדכי הסכך הכשר צריך להיות מעל הפסול, כדי שיצל בעצמו. בעה"מ טוען שהסכך הכשר צריך להיות מתחת הפסול כדי שלא תהיה מעין סוכה פסולה תחת הכשרה. הביאור הלכה (בעקבות החמד משה) פוסק שבכל מקרה שהסכך הכשר והפסול מעורבים ואינם ניכרים הסכך הפסול בטל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)