סוכה | דף יח | לבוד באמצע

הגמרא בסוגייתנו מביאה את דבריו של אביי, הקובע שאוויר פחות משלושה טפחים הנמצא בצד הסכך אינו פוסל את הסוכה, משום שדין 'לבוד' גורם לחלל להיחשב כאילו אינו, וכאילו הסכך שלם.

אולם ביחס למקרה שבו האוויר נמצא באמצע הסוכה נחלקו האמוראים:

"פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר יש לבוד באמצע, וחד אמר אין לבוד באמצע".

התוספות בסוגייתנו סייגו את הדברים וקבעו שהמחלוקת עוסקת רק בסכך ולא בדפנות הסוכה, שהרי לעיל (ז ע"א) קבעה הגמרא שקנים הסמוכים זה לזה והמרחק שביניהם פחות משלושה טפחים כשרים לדפנות ואין בכך מחלוקת.

נראה שהבחנה זו בין הדפנות לסכך מבוססת על דברי הגמרא לעיל (דף ו'), שקבעה שדין לבוד הוא חלק מדיני המחיצות – "מחיצין הלכה למשה מסיני... כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה". אם כן, נראה שדין לבוד מצטמצם לתחום המחיצות, ואינו שייך לסכך. אולם מדוע בכל זאת יש דין לבוד מן הצד בסכך?

הר"ן (ט ע"א באלפס) הסביר שאכן דין לבוד מן הצד בסכך אינו שייך לדיני הסכך אלא לדיני הדפנות: אין זה דין הקובע שהסכך נמשך עד לדפנות, אלא להיפך – הדפנות נחשבות סמוכות לסכך. זאת בניגוד ל'לבוד' באמצע הסכך, שכדי לקבל אותו יש להניח שדין לבוד שייך גם בסכך עצמו ולא רק בדפנות.

על פי הבנה זו נראה שבכך נחלקו האמוראים בסוגייתנו: הסובר שאין 'לבוד' באמצע הסכך מקבל את ההבחנה שהעלה הר"ן, ואילו האמורא החולק עליו אינו מקבל זאת, וסובר שדין לבוד נוהג גם בסכך.

ר' אריה פומרנצ'יק, תלמידו של הגרי"ז, הרחיב את הדברים בספרו 'עמק ברכה' (סוכה סימן י"ח) והסביר את המחלוקת שבסוגייתנו לאור הבחנה בין שני סוגים של 'לבוד':

"דאיכא תרי דיני לבוד, חדא דכל פחות מג' נחשב כאילו נתחבר ונתקרב הדבר, ועוד איכא דין לבוד הנאמר לענין מחיצות דפחות מג' הוי כסתום".

לטענת ר' אריה פומרנצ'יק, גם בסכך קיים דין לבוד במידה מסוימת, והמחלוקת בסוגייתנו יסודה בכך שדין לבוד עשוי להשפיע על הפרצה בשתי דרכים:

א. החלקים שבין צידי הפרצה נחשבים סמוכים זה לזה, וריחוק המקום ביניהם אינו פוגע ביכולת להחשיבם כממשיכים זה את זה.

ב. הפרצה עצמה נחשבת כסתומה וכאילו אינה.

הדין הראשון קיים גם בסכך, אך לגבי הדין השני נחלקו האמוראים אם הוא קיים בדפנות בלבד או גם בסכך. לפי הסובר שיש לבוד באמצע דין זה שייך גם בסכך, ואילו לפי האמורא החולק עליו היכולת להתייחס לפרצה כאילו היא סתומה שייכת לדיני מחיצות ודפנות הסוכה, שלגביהן כל מה שאי אפשר לעבור דרכו (כלשון הגמרא לעיל יד ע"ב: "כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש") כשר. לעומת זאת, לגבי הסכך החלק הפרוץ ודאי נחשב כפרוץ, ודין לבוד יכול רק להחשיב את החלקים שמשני צידיו כסמוכים זה לזה.

[הבחנה זו בין 'השלמת' הפרצה והתייחסות אליה כאילו אינה ובין הסתפקות ב'הצמדת' שני החלקים שמשני צידיה עשויה להשפיע על דינים נוספים, כגון היחס בין דין לבוד במחיצות הסוכה לדין לבוד בתחומים אחרים. הרוצה להרחיב בכך יעיין בדברי ר' אריה פומרנצ'יק ובספרו של מו"ר הרב עמיטל 'רסיסי טל' חלק א' פרק כ"ו, ועוד נשוב לעסוק בכך בעיוננו מחר].