סוכה | דף כא | מעמיד בדבר המקבל טומאה

בגמרא בדף כ"א ע"ב נחלקו אמוראים בהסבר פסולה של סוכה הנסמכת על כרעי המיטה: לדעה אחת היא איננה יציבה וקבועה, ולדעה שנייה העמידוה בדבר המקבל טומאה ולכן היא פסולה. בביאור פסול זה של העמדת הסוכה בדבר המקבל טומאה מצאנו שתי דרכים עקרוניות. רש"י על אתר פירש:

"ואף על פי שלא למדנו פסול אלא לסכך, הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה".

לדעת רש"י "הכל הולך אחר המעמיד", כלומר הסוכה מקבלת את דין המעמיד המייצב אותה, ואם הוא מקבל טומאה, הסכך כולו מוגדר כמקבל טומאה.

לעומת זאת, הראב"ד (בהשגותיו על בעל המאור כאן, י ע"א באלפס) כתב:

"ולמאן דאמר מפני שמעמידה במקבל טומאה – לא שהולכין אחר המעמיד, אלא גזירה שמא יסכך בהם, אומרים 'זה עומד וזה מעמיד – כמו שראויים לכך ראויים לכך!'".

לדעת הראב"ד, המעמיד איננו משתלט על הסכך, אלא שיש לחשוש שמא יבואו לסכך בו, ועל כן גזרו חכמים שלא להשתמש בו כלל.

יש שתי נפקא-מינות מרכזיות בין שתי ההבנות:

א. המאירי (סוכה כב ע"ב) כתב שדווקא העמדה בדבר המקבל טומאה פוסלת. לעומת זאת, העמדה בפסולי סכך אחרים, כגון בדבר שאין גידולו מן הקרקע, אינה פוסלת. ראשונים אחרים חלקו על המאירי, ופסלו כל מעמיד שאיננו כשר לסכך עצמו.

אם האיסור נובע מכך שדין הסכך כדין המעמיד, אין כל סברה לחלק בין הפסולים השונים. הרי הכל הולך אחר המעמיד, ואם המעמיד אין גידולו מן הארץ, הסכך כולו נידון כאין גידולו מן הארץ והוא פסול. ברם, אם מדובר בגזירה בלבד, בהחלט ייתכן שעל סכך פסול מסוים גזרו, ועל סכך אחר לא גזרו.

ב. אחת מן החומרות הגדולות בהלכות סוכה היא חומרת החזון איש (אורח חיים קמג, ב) בעניין "מעמיד דמעמיד". החזון איש סבור שלא רק העמדה ישירה בדבר המקבל טומאה (כגון מוטות מתכת שהסכך מונח עליהם) פוסלת, אלא גם העמדה עקיפה (כלונסאות עץ, שאינן מקבלות טומאה, אך הן מחוברות במסמרים). לא נוכל לפרט כאן את המקורות הרבים בעניין זה ואת דיון פוסקי דורנו בשאלה אם לחשוש לשיטת החזון איש, אך נראה שהדיון קשור לחקירתנו (ועמד על כך הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה תניינא, סימן נ"ה).

אם נפרש שמעמיד פסול בגלל גזירה שמא יסככו בו, ניתן להקל במעמיד דמעמיד משום שמדובר בגורם המרוחק פיזית ומהותית מן הסכך, ועל כן אין לחשוש שיבואו לסכך בו. מאידך, אם נפרש שמעמיד פסול משום שהוא נותן לסכך את שמו והלכתו, יש סברה גדולה לפסול גם מעמיד דמעמיד. סוף סוף, הסוכה כולה נשענת על אותו מעמיד דמעמיד, ובהיעדרו היא תתמוטט. לכן ניתן לומר שהמעמיד מעניק לסוכה את עמידה, וממילא גם פוסל אותה.

להלכה מצאנו מחלוקת נרחבת בראשונים בפסול מעמיד, ואף נחלקו אחרונים בביאור פסיקת השולחן ערוך: האם הקל במעמיד באופן גורף, או שמא אסר מעמיד לכתחילה, אך הקל בו בדיעבד. לחומרת החזון איש במעמיד דמעמיד חוששים בבית מדרשו ובעירו בני ברק, אך ככלל ניתן לומר שרוב עם ישראל אינו חושש למעמיד דמעמיד בדבר המקבל טומאה.