סוכה | דף כה | העוסק במצוה

בעקבות המשנה הקובעת ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה עוסקת הגמרא בסוגייתנו במקורו של דין "העוסק במצוה פטור מן המצוה", שלפיו בזמן שאדם עסוק במצווה אחת הוא אינו מחויב לקיים מצוות אחרות. ביחס לדין זה נתגלעה מחלוקת מפורסמת בין הראשונים על סוגייתנו:

א. לדעת התוספות (ד"ה שלוחי) הפטור קיים רק כאשר האדם עסוק בפועל בקיום המצווה, אך אם הוא יכול לקיים את שתי המצוות העומדות בפניו, כגון שהוא לבוש ציצית או מניח תפילין ונזדמנה לו מצווה אחרת היכולה להתקיים באותו זמן, הוא אינו פטור מן המצווה השנייה ועליו לקיים גם אותה.

ב. לדעת הר"ן (יא. באלפס) האדם פטור מן המצווה השנייה שבאה לפניו גם אם הוא יכול לקיים את שתי המצוות.

האחרונים הציעו ניסוחים שונים ביחס להבדל שבין שתי הדעות הללו, ואנו נסתפק בהגדרתו של הסטייפלר (קהילות יעקב ברכות סימן ט"ו) : לדעת התוספות מדובר במעין פטור 'אנוס' – האדם אינו יכול לבצע שתי מצוות במקביל, ולכן התורה פטרה אותו מאחת מהן, ואילו לדעת הר"ן מדובר בפטור עקרוני – האדם נצטווה להקדיש את זמנו לעבודת בוראו, ודיו שהוא עושה זאת באמצעות קיום מצווה אחת בכל עת.

הבנה דומה לזו של בעלי התוספות עולה גם מדבריו של הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות ב, א), שהסביר שדין העוסק במצווה מבוסס על כך ש"אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות" – מכיון שהאדם אינו יכול לדעת אם המצווה שהוא מקיים כעת חמורה יותר מן המצווה השנייה העומדת לפניו, עליו להמשיך במצווה שהוא כבר עוסק בה. מדבריו נראה שעקרונית היה מקום להבחין בין מצוות שחומרתן שונה, אלא שהאדם אינו יכול לדעת איזו מצווה חמורה יותר ולכן מבחינה מעשית אין לכך השפעה.

על פי הבנה זו ייתכן שיש מקום להבחין בין מצוות שונות במקרים ייחודיים שבהם ברור איזו מצווה חמורה יותר. כך לדוגמה הסתפק ר' אלחנן וסרמן הי"ד (קובץ שיעורים ב, לב) אם העוסק במצווה דרבנן נפטר גם ממצווה דאורייתא, ואפשר שהדבר קשור לענייננו. לפי דברי הרמב"ם מסתבר שמצווה דאורייתא אכן חמורה יותר ממצווה דרבנן, ומכיון שלא שייך לומר כאן "אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות", האדם יהיה חייב לקיים את המצווה מדאורייתא. לעומת זאת, לפי הר"ן מסתבר שהשאלה איזו מצווה חמורה יותר כלל אינה רלוונטית – לא משום שהאדם אינו יודע איזו מצווה חמורה יותר, אלא משום שסוף סוף האדם עוסק כעת במצוות בוראו, וממילא אינו חייב במצוות אחרות. האדם אינו מחויב לחשב כל העת באיזו דרך יזכה לשכר רב יותר, ודי לו בכך שהוא עוסק בעבודת ה'. לפי זה ייתכן שאף עיסוק במצווה מדרבנן עשוי לפטור מקיום מצווה דאורייתא.

[למחלוקתם של התוספות והר"ן עשויות להיות נפקא מינות נוספות, כגון פטור מקיום מצווה ודאית בשל עיסוק במצווה מדין ספק. שאלה זו עשויה להיות קשורה גם לשאלה אם הפטור מקיום המצווה השנייה תלויה בקיום המצווה הראשונה או במעשה המצווה, ואכמ"ל.]