סוכה | דף מה | אני והוא

בסוגייתנו מתואר כיצד קיימו את מצוות הערבה בזמן המקדש; כחלק מקיום המצווה, היו מקיפים את המזבח ואומרים:

אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא. רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא

לדעת תנא קמא, בשעת הקפת המזבח בסוכות היו אומרים ״אנא ה׳ הושיעה נא״, ואילו לדעת ר׳ יהודה היו אומרים ״אני והו הושיעה נא״. רש"י על אתר מציין ש״אנא ה׳״ ו״אני והו״ מספרם בגימטריה שוה - שבעים ושמונה. בענין משמעותן של המילים ״אני והו״ כתב רש״י, שהן משבעים ושנים שמות הנקובים בשלושה המקראות בפרשת בשלח ״ויסע מלאך וכו', ויבא בין מחנה וכו', ויט משה את ידו וכו' ״, ששלשתם בני שבעים ושנים אותיות, מצרפים אות ראשונה של הפסוק הראשון, אחרונה של האמצעי, וראשונה של האחרון, ונוצרים שבעים ושנים צירופים של שמות, ומהם ב׳ השמות ״אני״, ״והו״.

בעלי התוספות כתבו על דבריו: ״ועדיין צריך טעם לזה למה נשתנו שני שמות הללו דאמרינן להו טפי מאחריני, משום דדרשינן באיכה רבתי קרא דכתיב ביחזקאל ׳ואני בתוך הגולה׳, וקרא דכתיב בירמיהו ״והוא אסור בזיקים״, כביכול הוא עצמו, והיינו הושענא, שיושיע לעצמו״.

לדברי בעלי התוספות, שמות אלו מציינים מידה מסוימת ממידותיו של הקב"ה – כאשר רוצים להתפלל על תשועתם של ישראל, למעשה מבקשים שהקב"ה יושיע את עצמו; כפי שמובן מהפסוקים המוזכרים מהם אנו למדים שכאשר עם ישראל בגלות ה' נמצא איתם בגלות; וכדברי רבי עקיבא: ״אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, ׳מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גויים ואלוקיו׳ (שמ״ב ז, כג), כביכול אמרו ישראל לפני הקב״ה: עצמך פדית״ (מכילתא פרשה יד).

לפי הסבר זה, נכון יהיה לכתוב אני והוא – עם האות אלף, ואז וצא שמשמעות האמור הוא לא כפי דברי רש"י, אלא לגוף שלישי נסתר כלפי הקב"ה. אפשרות נוספת היא שיש לנקד 'הו' באופן שמתבטא 'הוא' – כפי שבפסוק 'והוא אסור באזיקים'; ואכן יש סידורים שהנוסח הכתוב בהם מנוקד כך (אולם אין זו הדרך המקובלת ברוב הסידורים).