יומא | דף ו | בועל נידה
האמוראים בסוגייתנו דנים בשאלה אם אדם שבא על אשתו בנידתה טמא שבעה ימים מלאים, ועליו לטבול רק בראשית היום השמיני לבעילתו, או שהוא יכול לטבול כבר ביום השביעי, וכך יהיה טהור כבר בתחילת היום השמיני. יסוד הספק הוא בשאלה עד היכן מגיע הדמיון בין בועל הנידה לנידה עצמה. אם "בועל נידה כנידה" – טומאתו זהה לחלוטין לשלה, וכפי שנידה טובלת רק ביום השמיני לטומאתה, כך גם בועלה. לעומת זאת, אם "בועל נידה אינו כנידה" – הוא אמנם טמא שבעה ימים, בדומה לנידה, אך הוא יכול לטבול כבר ביום השביעי.
במבט ראשון קל להזדהות עם הדעה הסוברת שבועל נידה כנידה לכל דבריו (ועיין שפת אמת בסוגייתנו שתמה על הדעה השנייה): בתורה נאמר על בועל נידה "ותהי נידתה עליו וטמא שבעת ימים", כלומר הבועל מקבל את טומאת הנידה וטמא כמותה. אם כן, מדוע סוברים חלק מהאמוראים (וכן פסקו התוספות לעיל ג ע"ב ד"ה רבי יהודה, בעקבות המשתמע ממסקנת סוגייתנו) שבועל נידה יכול לטבול כבר ביום השביעי לטומאתו?
נראה שאפשר להבין דעה זו על פי ההבדל בין הנידה לבועלה ביחס לסיבת הטומאה: הנידה טמאה בגלל ראיית הדם, ואילו הבועל טמא בגלל המעשה – בעילת נידה.
לאור הבחנה זו נוכל להבחין בין הנידה לבועלה גם ביחס למשך הטומאה – שבעה ימים:
א. על הנידה נאמר "שבעת ימים תהיה בנידתה", כלומר משך טומאתה של האישה נובע מכך שיש לה מעמד של 'נידה' במשך שבעה ימים מהרגע שבו ראתה דם בפעם הראשונה. מעמד זה אינו תלוי בזמן שבו היא הפסיקה לראות דם, ולכן בין אם ראתה דם במשך יום אחד ובין אם ראתה במשך שישה ימים – היא טמאה עד תום היום השביעי לראייתה.
ב. על הבועל נאמר "וטמא שבעת ימים", כלומר טומאת הבועל נמשכת שבעה ימים בדומה לטומאות אחרות הנמשכות פרקי זמן מסוימים, כגון טומאת מת, הנמשכת שבעה ימים, והטומאות האחרות, הדורשות הערב שמש. לכן הבועל יכול לטבול כבר ביום השביעי, אלא שטומאתו תימשך עד הערב, בדומה לשאר הטומאות.
לשון אחר: משך הזמן של טומאת הנידה נובע מהתמשכות סיבת הטומאה, בעוד משך הזמן של טומאת הבועל נובע מהתמשכות הטומאה עצמה.
[ההבדל בין הנידה לבועלה עשוי להשפיע על שאלות נוספות, כגון משך טומאתו של הבא על שומרת יום כנגד יום, עיין באור שמח הלכות מטמאי משכב ומושב פ"ג ה"א, ואכמ"ל.]
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)