דילוג לתוכן העיקרי

נזיר | דף נט | נשיאת נשק על ידי נשים

שאלת נשיאת נשק בידי נשים היא שאלה בעלת חשיבות מעשית רבה, שנידונה בדברי הפוסקים בשני הקשרים עיקריים:

א. סוגיית גיוס נשים לצה"ל.

ב. הליכה עם כלי נשק במצב ביטחוני רעוע.

המקור העיקרי בשאלה זו נמצא בסוגייתנו:

"רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל 'לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה'".

אפשר להבין את דברי רבי אליעזר בן יעקב בשתי דרכים, ויש ביניהן הבדלים מהותיים ומעשיים.

דרך אחת עולה מתוך לשון הרמב"ם (עבודה זרה יב, י), אשר פסק את דברי רבי אליעזר בן יעקב בניסוח שונה מאוד מן המקור:

"לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו".

הרמב"ם כלל את כלי הנשק (כובע ושריון) בתוך מגוון דוגמות לבגדים גבריים האסורים בלבישה לנשים, וכך ביאר זאת הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ג, כד):

"נראה שהתכוין הרמב"ם ללמדנו הלכה רבתי, שמה שנזכר במקור, לא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, הוא לאו דווקא, והשימוש בכלי זיין לאשה אסור גם ללא מלחמה, וראב"י תפס לשון זו משום שכך דרך העולם, לצאת בכלי זיין בשעת מלחמה, אבל האיסור הוא גם ללא מלחמה".

כלומר, כלי נשק הם בגדים גבריים, וככאלה הם אסורים בלבישה בלי תלות בהקשר שבו הם נלבשים. למעשה, ככל שלבגדים יהיה תפקיד ייצוגי ואסתטי יותר, כך הדבר ייאסר באופן חמור יותר, כפי שהמשיך הרב הלוי וכתב:

"וכל שכן שאסור לאשה להחזיק בחרב לשם קישוט בלבד".

הבנה זו של האיסור עשויה להעלות את האפשרות להקל בנשיאת נשק כאשר היא אינה נעשית לשם קישוט. זאת לאור שיטת הט"ז (יורה דעה קפב, ד), שכתב שאיסור "לא ילבש" נאמר רק בלבישה לנוי ולא בלבישה לשם צורך מעשי כגון הגנה מן החמה או מן הגשמים. ואכן, כך הציע הרב שבתי רפפורט במכתב לסבו, הרב משה פיינשטיין, שבו רצה להתיר לנשות גוש עציון לשאת נשק בשעה שהן הולכות בסמוך ליישובים ערביים.

אך הרב פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים ד, עה) לא קיבל סברה זו, והציג דרך שונה לחלוטין בהבנת אופי האיסור:

"הנה מצד טעם הט"ז והש"ך בשם הב"ח דדרך נוי וקשוט אסור, הוא רק בבגדים וקשוטים והעברת שער, אבל הלאו דאיכא ללבוש כלי זיין ולצאת למלחמה אין זה כלל ענין נוי וקשוט אלא שהוא איסור אחר שאיכא גם כן בכלל לאו זה, משום דגם לבישת כלי זין ויציאה למלחמה הוא גם כן רק כלי גבר הן, שאיסור זה אינו נוגע ליפוי כלל, אבל לבישה זו ויציאה זו היא רק כלי גבר ואסור לאשה ללובשם.           
ואדרבה יש מקום לומר דאיסור לבישת כלי זין לנוי וקשוט יהיה מותר אם עצם הכלי זין יהיה דבר שהוא נוי... משום דאיסור לבישת כלי גבר דאמר ראב"י על כלי זין הוא כשלובשת למלחמה".

הרב פיינשטיין מדייק בלשונו של רבי אליעזר בן יעקב, שבניגוד לרמב"ם לא דיבר על לבישת כלי הנשק אלא על יציאה למלחמה עימם, שהאיסור איננו דומה כלל לאיסור "לא ילבש" הרגיל. המוקד כאן איננו בלבישת הנשק אלא ביציאה עימו למלחמה. ממילא יש מקום דווקא להתיר לבישה של הנשק כתכשיט, ואילו שימוש מלחמתי יש לאסור.

כיוון זה עולה גם מדברי רבים מן המפרשים על התורה (דברים כב, ה) שקישרו את האיסור לכך שלא ראוי שאישה תשתתף במלחמות. כך למשל כתב האבן עזרא (שם):

"כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע, ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות".

ועיין בציץ אליעזר (כ, לא) שהביא מקורות נוספים לכך ולבסוף הסיק:

"למדנו מכל האמור שהאיסור בזה מתחלק לשתים: א) איסור נשיאת כלי זיין לאשה. ב) איסור יציאה למלחמה עם אנשים".

למרות זאת, הרב פיינשטיין מסיק שאפשר להתיר נשיאת נשק:

"אבל בעצם לדינא פשוט שבמקומות שקרוב להערביים הרוצחים שאין יראין מהממשלה, כמעשים בכל יום, מותרות הנשים לישא כלי זיין לא רק להצלה מהריגה ממש אלא אף להנצל מהכאות בעלמא. שבמלחמות קטנות אלו הא נמצאות הנשים כאנשים בהכרח, שלכן לא שייך חלוק בין גברי לנשי במה שצריכין ליקח להנצל דיש ליקח מה שיותר עדיף לזה וכל עניני נשק יש להחשיב דרכן דתרוייהו בין גברי בין נשי בזה".

הרב פיינשטיין מסביר שאיסור יציאה למלחמה הוא דווקא כאשר מדובר במלחמה בעלת אופי צבאי, שנשים בדרך כלל מודרות ממנה, אך קטטות רחוב יומיומיות, וכן התנכלות של מפגעים בדרכים, הן מנת חלקן של נשים בדיוק כמו של גברים. משום כך נשיאת נשק בהקשר כזה איננה בגדר "כלי גבר" והיא מותרת לכתחילה. ולמעשה גם הרב הלוי התיר מטעמים דומים:

"ומכאן שעיקר האיסור הוא לעשות שימוש בכלי נשק כאנשים דרך קבע, זה מה שנאסר לאשה, אבל במקרה מסויים שבא לידה אויב העם או אדם מסוכן וכדומה, פשוט שלא נאסר השימוש בכלי זין, ואין צריך לומר אם נוצר מצב שצריכה אשה להגן על חייה או חיי ילדיה וכדומה, שמותר לה ומצוה בידה להשתמש בנשק ולקיים מצוות הבא להורגך השכם להורגו.       
ולכן במסגרת אפילו חצי צבאית סדירה וכדומה אין מקום להיתר, לא אימונים וכל שכן שלא שירות, אבל במסגרת הגנתית, בתנאי חיינו, תחת איומי פורעים ומרצחים, יש בסיס נרחב להתיר, שכן חייבים הננו לשמור על עצם קיומנו, ואין מי שפטור מחובה זאת, וביחוד לאותם הגרים בספר. ופשוט שגם נשים חייבות ללמוד לאחוז בנשק מגן להגן על חייהן וחיי בני משפחתן בכל שעת צרה שלא תבוא, וכן תלמידות בתי ספר חייבות לדעת להשתמש בנשק להגנתן".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)