יבמות | דף ט | ייבום בחייבי לאוין

סוגיית "עשה דוחה לא תעשה" הסתיימה, אך אחד מספיחיה מתעורר בהערה קצרה ויסודית שהעירו בעלי התוספות בסוגייתנו. במשנה נמנו חמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן מן הייבום והחליצה. הגמרא בסוגייתנו מציעה למנות שש עשרה נשים, אלא שהאמוראים מתלבטים איזו ערווה ראויה להימנות ולא הוזכרה במשנתנו. אחת ההצעות בגמרא היא למנות את הנשים האסורות בלאו (כגון גרושה לכהן) ולא באיסור כרת, וכדעת ר' עקיבא, שאין קידושין תופסים בהן. הגמרא מניחה, כמובן, שלדעת ר' עקיבא נשים אלו פטורות מן הייבום ומן החליצה, וממילא גם פוטרות צרותיהן.

והנה, התוספות כאן הקשו:

"בכל דוכתי פשיטא ליה להש"ס דחייבי לאוין לר' עקיבא, דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, לאו בני חליצה וייבום נינהו כמו חייבי כריתות... ותימה לר"י, דאמאי לא אמרינן נמי לר' עקיבא דליתי עשה ולידחי לא תעשה".

בעלי התוספות מבינים שמסקנת סוגיית "עשה דוחה לא תעשה" היא שבאופן עקרוני העשה דוחה את הלאו, אלא אם כן מדובר בלאו חמור, שיש בו איסור כרת. ובכן, כאשר מדובר על עריות שאיסורן בכרת – לא ניתן לייבמן, שכן אין מצות ייבום דוחה לאו שיש בו כרת, אך לדעת ר' עקיבא, אף אם קידושין אינם תופסים בחייבי לאוין, סוף סוף מדובר בלאו בלבד, ועל כן ראוי היה שמצוות יבום תדחה אותו!

בעלי התוספות אינם מתרצים את קושייתם. עם זאת, בראשונים ובאחרונים יש אריכות רבה בעניין זה, הן בחיפוש אחר מקור ההלכה (ובהקשר זה ציינו לירושלמי בתחילת יבמות, שבו הדברים כמעט מפורשים), אך בעיקר ביחס לסברה העומדת ביסודה.

נראה שהתשובה העקרונית ביותר היא זו של הרמב"ן בסוגייתנו, המייסדת לאור קושייתנו יסוד חשוב בעניין ייבום:

"ויש לומר דלרבי עקיבא גלי רחמנא בעריות, והוא הדין לחייבי לאוין, דכל דלא תפסי בהו קידושין מפקעי זיקה".

הרמב"ן מתמודד עם שאלת מפתח בעולם הייבום: האם מצות יבום היא חובה הלכתית או מציאות הלכתית.

ניתן להבין שבשעה שאחיו של אדם נפטר בלא בנים, מוטלת עליו החובה לשאת את אשת אחיו. אם מדובר בחובה הלכתית גרידא, הרי ששייך לומר לגביה שמצוות עשה תדחה לא תעשה.

לחלופין, ניתן להבין שלא חובה יש כאן, אלא מציאות. בשעה שאדם מת בלא בנים, אשתו הופכת באופן אוטומטי לבת הזוג של אחיו. 'זיקה' זו, שהגמרא עוד תדון בה להלן, היא מעין קידושין החלים מאליהם. אם כך, קיים קשר הדוק בין תפיסת קידושין ובין האפשרות לייבם, ואם ר' עקיבא חידש שקידושין אינם תופסים בחייבי לאוין, ממילא נשללת מאליה האפשרות לייבם, שכן אותה תשתית מיידית של זיקה הופכת בלתי אפשרית.

[להרחבה בביאור חידוש יסודי זה של הרמב"ן יעויין בקהילות יעקב ליבמות סימן א' (אות ג' ואילך).]