יבמות | דף מ | אכילת קודשים
בסוגייתנו מסיק אבא שאול מהפסוק בספר דברים (כה, ה) שביאתו של היבם צריכה להיעשות לשם מצווה, ולא לשם דבר אחר, ומכאן שהייבום, הנעשה לשם מצווה, עדיף מחליצה. בהמשך שואלת הגמרא על הפסוק המובא בסוגייתנו בעניין אכילת הכוהנים את הקודשים, אם קיימים שני סוגים של אכילה:
"מאי תרי גווני איכא".
רש"י ובעלי התוספות בסוגייתנו התייחסו לשאלה מדוע אין לפרש זאת כמו שפירשו ביחס לייבום – שההבדל הוא בין מקרה שבו הכוהן אכל לשם מצווה ובין מקרה שעשה זאת לשם מטרה אחרת, ושהפסוק מלמדנו שיש לאכול קודשים דווקא לשם מצווה.
אומנם, ניתן להבחין בין שני התחומים – ייבום ואכילת קודשים. בייבום, לפי דעת אבא שאול, אדם שלא כיוון לשם מצווה עובר על איסור אשת אח, ואילו באכילת קודשים המצווה טמונה בעצם מעשה האכילה, גם אם לא הייתה בכך מחשבת מצווה גמורה. אם כן, אפשר להרחיב זאת ולומר שאף הסבורים באופן כללי ש'מצוות צריכות כוונה' יודו שבאכילת קודשים אין הדבר כך, משום שהמצווה היא האכילה עצמה – העובדה שהקורבן נאכל, ולא מעשה האדם, האוכל את הקורבן. אין זה משנה אם הכוהן האוכל מכוון לשם מצווה, משום שסוף סוף הקורבנות נאכלו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)