עבודה זרה | דף מו | אבני הר שנידלדלו
לאחר שלמדנו אתמול שהרים וגבעות שנעבדו מותרים בהנאה, דנה סוגייתנו במעמדן של אבני הר שנידלדלו ואחר כך נעבדו:
"אבני הר שנדלדלו – בני רבי חייא ורבי יוחנן: חד אמר אסורות וחד אמר מותרות".
מעמדן של אבני הר שנידלדלו שנוי במחלוקת משום שיש בהן שני צדדים: מצד אחד "אין בהן תפיסת ידי אדם", ובכך הן דומות להר, שאף הוא לא נוצר בידי אדם, ומצד שני אין הן מחוברות לקרקע, ובזה שונות הן מהרים וגבעות.
הראשונים נחלקו כיצד לפסוק במחלוקת זו. הגמרא עצמה לא הכריעה במחלוקת, ואף לא הצליחה לברר מי מהחולקים אוסר ומי הוא המתיר. בעקבות זאת פסקו הר"ן (כ ע"א מדפי הרי"ף), המאירי (על אתר) וראשונים נוספים להחמיר, כדין ספק איסור תורה. לעומת זאת, הרמב"ם (עבודה זרה ח, ב), ובעקבותיו השולחן ערוך (יורה דעה קמה, א), פסקו להקל בדין זה, כפי שכתב הרמב"ם:
"אבני הר שנדלדלו ועבדן במקומם – מותרות, שהרי אין בהן תפיסת יד אדם".
האחרונים התקשו להבין מדוע פסק הרמב"ם לקולא בדין זה. רבים מהם (ביאור הגר"א על השולחן ערוך שם ס"ק א, ש"ך שם ס"ק א ועוד) כתבו שסמך על דברי הירושלמי, שבו מבואר כי חזקיה הוא המתיר ורבי יוחנן הוא האוסר, ופסק הלכה כחזקיה כנגד תלמידו רבי יוחנן. לפי שיטה זו, מחלוקת הראשונים היא אם לקבל את הכרעת הירושלמי נגד ספקו של הבבלי, או שנחלקו בהבנת דברי הירושלמי (עיין ברכי יוסף שם ס"ק א).
אומנם אפשר גם שנחלקו הראשונים בהבנת סוגייתנו. לדברי הגמרא, המתירים לומדים בבניין אב מהר ומבהמה שכל דבר שאין בו תפיסת יד אדם אינו נאסר, ואילו האוסרים טוענים:
"להכי כתיב 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו', דאף על גב דאתיא מדינא להיתרא, לא תתיא".
נמצאת אומר: הכול מודים שעקרונית אפשר ללמוד מהר היתר אבנים שנידלדלו, אלא שנחלקו בדבר קיומו של עיקרון מיוחד בהלכות עבודה זרה, הנלמד מהמילים "שקץ תשקצנו", ולפיו אין להתיר אפילו דברים שמסתבר להתירם.
מחלוקת הראשונים שאנו עסוקים בה עשויה לסוב על הבנת העיקרון הנלמד מ"שקץ תשקצנו". לדעת רוב הראשונים, עיקרון זה משמעו שבהלכות עבודה זרה אין כל ערך ללימוד מבניין אב ומקל וחומר. לשיטתם, לפנינו עיקרון פרשני הקובע שכל ההיתרים האמורים בעבודה זרה הם היתרים חריגים ופרטיים, ואי אפשר לצרפם לכלל וללמוד מהם למקומות אחרים. לפי הבנה זו, דעת האוסרים היא שאיסור התורה נותר על כנו, ולפנינו ספק דאורייתא, שיש להחמיר בו. בדעת הרמב"ם, לעומת זאת, כתב הב"ח (על הטור שם ס"ק ב) שלא מדובר בעיקרון פרשני מדאורייתא כי אם בעיקרון הלכתי שעניינו שיש להחמיר בעבודה זרה, ותוקפו מדרבנן בלבד; אם כן, לפנינו ספק דרבנן, ואפשר להקל בו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)