אבות דר' נתן | למי מוסר משה את התורה

דומה שקשה למצוא משנה מוכרת כמו המשנה הראשונה במסכת אבות. כמעט כל ילד שלמד אי פעם משנה יודע לדקלם את שושלת מסירת התורה:

 

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (אבות א, א)

 

למרות פשטותה של המשנה יש בה כמה קשיים: הזקנים חיו עוד בזמנו של משה, ומדוע לא מסר משה את התורה ישירות להם? לאידך גיסא, הזקנים שקיבלו מיהושע מסרו לנביאים, אך יהושע עצמו היה נביא, ואם כך מדוע יש צורך בחוליית הזקנים בינו לשאר הנביאים? ועוד, מי מסר את התורה בתקופת השופטים – האם היו אלו הזקנים או הנביאים? כיצד בתום תקופת הנביאים נבנתה סמכותם של אנשי כנסת הגדולה?

 

המפרשים באבות דנים בשאלות אלו ובמידה רבה מסתמכים על התיאור המופיע באבות דר' נתן. התיאור באדר"נ מפורט יותר וגם שונה במידה מסוימת מזה שבאבות. בשיעורים הקרובים נלמד את דברי אדר"נ, ננסה להתמודד עם שאלות אלו ומתוך כך נעמוד על אופיין של החוליות השונות במסירת התורה.

 

 

באדר"נ נדון אופן קבלת התורה בסיני על ידי משה, כפי שראינו בשיעורים האחרונים. לאחר מכן מעוגנת מסירת התורה ממשה ליהושע בפסוק:

 

יהושע קבל ממשה, שנאמר: "ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל". (נו"א א, ג)

 

הפסוק שנבחר להראות שיהושע קיבל ממשה הוא חלק מהתיאור של בחירתו של יהושע על ידי הקב"ה להחליף את משה לאחר מותו:

 

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה: (במדבר כז, טו-כא)

 

אולם לכאורה פסוקים אלו אינם מדברים על מסירת התורה אלא על יכולתו של יהושע להנהיג – יהושע מתואר כאיש אשר רוח בו, שהודו של משה ניתן עליו, שאליו ישמעו כל עדת בני ישראל ושעל פיו יצאו ועל פיו יבואו. מנין לחז"ל שיהושע היה מי שהעביר את התורה ממשה הלאה?

 

יתרה מזאת, נראה את הפסוקים בספר דברים שבהם ממנה משה את יהושע למנהיגם של ישראל:

 

 וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים לא, ז-ט)

 

משה מברך את יהושע לעיני כל העם וממנה אותו להביא אותם אל הארץ ולהנחילה להם. בסמיכות לדברים אלו נאמר שמשה כותב את התורה ונותן אותה לכוהנים בני לוי. הכוהנים – ולא יהושע – נזכרים כאן כמי שלוקחים את ספר התורה! מנין ניתן להסיק שיהושע ממונה כאחראי להעברת התורה ולהנחלתה לדורות הבאים?

 

בהמשך כשמשה פונה אל הכוהנים משתמע שיש להם תפקיד במסירת התורה הלאה:

 

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם^[1] לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (שם, י-יג)

 

מעמד הקהל הוא השחזור של מעמד הר סיני.[2] מעמד זה נועד "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' א-להיכם... ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' א-להיכם". לפי פסוקים אלו, האחראים לכך הם הכוהנים, ולא יהושע.

 

משה חוזר ומברך את יהושע לקראת הבאת העם לארץ:

 

וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ: וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד: (דברים לא, כג-כו)

 

גם כאן, מיד לאחר דבריו של משה ליהושע, מופיע ציווי המתייחס לתורה. כאן מצטווים הלויים לשים את ספר התורה מצד ארון הברית לעדות. על פניו משתמע שיש חלוקת תפקידים מאוד ברורה: יהושע מנהיג את העם ואחראי להביאו לארץ, ואילו הכוהנים והלוויים מופקדים על ספר התורה.

 

 

אך נראה שמשה לא העביר את התורה רק לכוהנים, ומלבדם יש עוד מי שקיבל ממשה את התורה. הגמרא בעירובין מביאה ברייתא:

 

תנו רבנן: כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד. נסתלק משה, ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן, שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו, שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה. (עירובין נד ע"ב)

 

משה לימד את אהרן ובניו, את הזקנים ואחר כך את כל ישראל. גם הפעם לא נזכר יהושע כמי שאליו הועברה התורה ממשה, אלא אהרן ובניו הכוהנים והתווספו להם הזקנים.

 

קשים אפוא דברי המשנה המספרת שמשה מסר את התורה ליהושע! מדוע לא אומרת המשנה שמשה העביר את התורה לכוהנים או לזקנים, ומדוע היא אומרת שמשה מסר את התורה ליהושע ורק יהושע העביר אותה לזקנים?

 

***

אפשרות אחת לענות על שאלות אלו היא שתפקידם של הכוהנים היה טקסי יותר. משה הפקיד בידם את ספר התורה כדי לשומרו כעדות, מינה אותם אחראים על טקס הברכות והקללות וכמי שמובילים את מעמד הקהל, אבל האחריות הרוחנית הייתה מופקדת בידי יהושע ולא בידם. אפשר לראות זאת בכך שבספר יהושע הכוהנים מופיעים בעיקר בצדדים הטקסיים. כך למשל כשהם נושאים את ארון ברית ה' במעבר הירדן או במעמד בהר עיבל:

 

וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה: (יהושע ח, לג)

 

לעומת זאת, מי שמילא את הצד הרוחני וצווה את העם היה יהושע:

 

וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שם, לב)

 

וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה: לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם: (שם, לד-לה)

 

ברש"י על מסכת אבות עולה אפשרות נוספת לענות על השאלות:

 

ולמה נאמר 'ומסרה ליהושע' ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה? שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם, וזהו יהושע. שנאמר "יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל". (רש"י על אבות א, א)

 

מדברי רש"י נראה שגם אם באופן רשמי, כפי שמופיע בגמרא בעירובין, הכוהנים והזקנים הם שלמדו את התורה ממשה, הרי שמי שנשא את עול התורה על שכמו והמית עצמו מנעוריו "באהלי החכמה" – היה יהושע. המשנה יוצרת כאן מהפך מחשבתי: מי שנחשב מעביר התורה הוא לאו דווקא מי שעל פניו הוא ממשיך השושלת הרשמי אלא מי שמתמסר אליה.

 

אפשרות שלישית עולה בדברי הרשב"ץ:

 

ו'תלמוד' זו תורה שבעל פה, שהיא פירוש תורה שבכתב. שאלמלא הפירוש שקבל משה מפי הגבורה לא ידענו פירוש תורה שבכתב... ואלו, לא מסר משה אלא ליהושע, אבל תורה שבכתב אל הכהנים ואל הלוים מסרה, כמו שנזכר בפרשת וילך. (מגן אבות חלק ד, א, א)

 

לפי הרשב"ץ התפקיד שניתן ליהושע היה שונה מזה שניתן לכוהנים וללוויים. על שמירת התורה שבכתב מונו הם כאחראים, בעוד יהושע היה מי שלמד ולימד את התורה שבעל פה. במובן הזה המשנה באבות וכן אדר"נ עוסקים באופן מפורש בתורה שבעל פה. התורה שבכתב התקבלה על ידי משה בסיני, נמסרה לכוהנים והושמה בארון הברית, ואילו התורה שבעל פה התקבלה על ידי משה בסיני, נמסרה ליהושע, והוא העבירה בעל פה לזקנים ומהם לנביאים.

 

 

מתוך כך נראה שיש מקום לנסות להבין את התפקיד של יהושע כפי שרואים אותו חז"ל. נתבונן על הפסוקים המתארים את עלייתו של משה להר:

 

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּו: (שמות כד, א-ב)

 

וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות כד, ט)

 

את משה מלווים אהרן, נדב ואביהוא (הכוהנים) והזקנים, אך מובהר שהם משתחווים רק מרחוק ומשה "נגש לבדו אל ה'". נשים לב שיהושע אינו מוזכר כאן בכלל. והנה בהמשך, לאחר ברית האגנות, נקרא משה אל ההר.[3] גם כאן ברור שמשה עולה לבד בעוד הזקנים והכוהנים נשארים למטה. אך התורה מספרת לנו משהו מעט אחר:

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱ-לֹהִים: וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם: וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר: (שמות כד, יב-טו)

 

על פי פסוקים אלו הזקנים נשארים לשבת למטה, אהרן וחור ממונים אחראים על הקשבה ונתינת מענה לכל בעל דברים, אך יחד עם משה קם יהושע משרתו. בסופו של דבר משה יהיה לבדו על ההר[4], אבל יהושע מלווה אותו יותר מכולם. באופן מובלע מספרת לנו התורה מי היה האדם הקרוב ביותר אל משה, איש שיחו ומי ששימש אותו ולמד ממנו בלי מחיצות.

 

מזווית זו מקבל גם הפסוק הבא משמעות עמוקה יותר מכפי שנראה בתחילה:

 

וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: (שמות לג, יא)

 

לאחר חטא העגל לוקח משה את אוהלו ונוטה אותו מחוץ למחנה. אף אחד לא נמצא איתו מלבד יהושע שאינו מש מתוך האוהל. לאור הבנת חז"ל לא מדובר רק במשרת אלא במי שמשמש את רבו ולומד ממנו את התורה שבעל פה. כפי שראינו גם קודם, בפירושו למסכת אבות בוחר רש"י בפסוק זה כדי לתאר את המסירות של יהושע לתורה, מסירות שבעקבותיה בחר בו משה להיות זה שיעביר את התורה הלאה ("שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם, וזה יהושע שנאמר 'יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'").

 

כאשר מת משה, מספרת התורה:

 

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (דברים לד, ט)

 

לאור הבנת חז"ל, התורה אינה מדברת כאן רק על הנהגתו של יהושע את העם, אלא גם על כך שסמיכת ידיו של משה מינתה אותו גם להיות מי שנושא את דגל מסירת התורה.

 

 

שאלנו בתחילת השיעור מדוע באדר"נ נבחר הפסוק בספר במדבר לתאר את יהושע כמי שמקבל את התורה ממשה ומוסר אותה הלאה. כעת הדבר ברור. בפסוק שמצוטט באדר"נ, "ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל", על פי הבנת חז"ל ההוד שמקבל יהושע ממשה אינו רק להנהגת העם. הקב"ה מצווה כאן את משה למנות את יהושע ולראותו כמי שימסור את התורה לדורות הבאים. כפי שאומר הקב"ה בספר במדבר "למען ישמעו כל עדת בני ישראל", כך מספרת התורה לאחר מותו של משה "וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה" (דברים לד, ט).

 

גם בתחילת ספר יהושע, כאשר הקב"ה מברך את יהושע בברכת חזק ואמץ, נאמר:

 

רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: (יהושע א, ז-ח)

 

נשים לב לביטוי 'לא ימוש' המופיע כאן. השימוש בפועל הזה נדיר בתורה, והוא מופיע בשלושה פסוקים בלבד: על ארון ברית ה' ומשה שלא משו מהמחנה כשהמעפילים עלו על ראש ההר, על עמוד הענן ועמוד האש שהנחו את העם בדרך ולא משו מלפני העם, ועל יהושע שלא מש מאוהלו של משה. בכל המקרים מדובר על צמידות וקרבה בעלות משמעות. כפי שיהושע לא מש מאהלו של משה, כך משה מצווה שספר התורה לא ימוש מפיו של יהושע. הדבר מתיישב היטב עם התפקיד שקיבל יהושע על פי ראייתם של חז"ל – לא רק להנהיג את העם, אלא גם להיות מעביר שושלת התורה.

 

בהתאם לראייה זו פירשו חז"ל בגמרא בסנהדרין גם את התנהלותו של יהושע בעת הנהגתו. בתחילת ימיהם של בני ישראל בארץ, לפני כיבוש יריחו ולאחר שהעם מל את עצמו, מופיע שר צבא ה':

 

וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן: (יהושע ה, יג-טו)

 

המפרשים דנים בשאלה מה היה תפקידו של שר צבא ה' ומבינים שהוא סייע לעם במלחמה ושאולי זה היה אותו מלאך שעליו התבשר משה:

 

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (שמות כג, כ)

 

משה דחה בזמנו את האפשרות שלא הקב"ה יוליך את העם:

 

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (שמות לג, טו-טז)

 

כעת, לאחר שמשה מת והעם נכנס לארץ, מופיע לפי דברי הפרשנים המלאך.

 

אולם הגמרא בסנהדרין מבינה אחרת את תפקידו של שר צבא ה' וכך היא מתארת את שיחתו עם יהושע:

 

אמר ליה: אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. על איזה מהם באת? אמר ליה: עתה באתי. מיד "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק"[5]. ואמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה. (סנהדרין מד ע"ב)

 

מביקורתו של שר צבא ה' מבין יהושע שבמציאות שבה היו נתונים היה עליהם לעסוק במלחמה ביום אך בלילה יכלו להתפנות לתלמוד תורה. כיוון שכך, פינה יהושע את לילותיו ללימוד, וכפי שאומר רש"י שם (ד"ה עתה באתי): "מיד נזהר יהושע ולא הוסיף עוד לבא במצור בלילה, לכך נאמר בעי 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק', שלן בעומקה של תורה".

 

הרב עמיטל סיפר פעם על שיחה בין הרב איסר זלמן מלצר לדוד בן גוריון בה תיאר הרב מלצר את יהושע כמעין ראש ישיבה. שאל אותו בן גוריון: הלא יהושע היה מצביא ומנהיג צבאי? כתשובה הביא לו ר' איסר זלמן מלצר גמרא זו, ואמר שכאשר היה צורך יהושע מילא תפקיד של מצביא, אך כשיכול היה לומד. הרב עמיטל ראה בדברים אלו השראה לחשיבותה של ישיבת ההסדר ולאופייה.