בבא בתרא | דף קנג | חזקת ממון במתנת שכיב מרע

בסוגייתנו נחלקו רבה ואביי ביחס למקרה שבו לא ברור אם החולה שנתן את נכסיו במתנת שכיב מרע אכן מת מאותו חולי ומתנתו קיימת, או שמא עמד מחוליו ומת מחמת חולי אחר, ומתנתו בטלה. לדעת רבה, מאחר שאנו יודעים שהנותן חלה ומת, ואיננו יודעים שהִבריא, עלינו להניח שלא הבריא מעולם, והמתנה קיימת; ואילו אביי סבור שיש מקום להנחה שהִבריא, "שרוב חולין לחיים", ואם כן, מותו היה מחמת חולי אחר, ואין מתנתו קיימת.

רב הונא בריה דרב יהושע טוען שרבה ואביי חלוקים בעצם במחלוקתם של רבי נתן ורבי יעקב בדין מתנה שלא ברור אם היא מתנת שכיב מרע או מתנת בריא. לדעת רבי יעקב, אם אין ראיה אחרת, יש להניח שזו מתנת שכיב מרע, והנותן יכול לחזור בו, שהרי הוא המוחזק. רבי נתן, לעומתו, פוסק שיש לבדוק מה מצב הנותן כעת: אם כעת הוא בריא – אנו מניחים שהיה בריא אף בשעת כתיבת המתנה, ואין הוא יכול לחזור בו; ואם כעת הוא שכיב מרע – אנו מניחים שכך היה מצבו גם בשעת הכתיבה, והוא יכול לחזור בו.

כאמור, רב הונא בריה דרב יהושע טוען שרבה ואביי נחלקו באותה מחלוקת. רבה סובר כרבי נתן, שהולכים אחר המצב כעת, ומאחר שהנותן מת, אנו מניחים שלא הִבריא אלא היה חולה משעת הכתיבה ועד מותו ומת מחמת אותו חולי. לעומת זאת, אביי סובר כרבי יעקב, שהולכים אחר המוחזקות הממונית, ועל כן אם המקבל לא יביא ראיה שהמתנה קיימת, עלינו להניח שלא נתקיימה (כגון שהִבריא קודם מותו).

התוספות (ד"ה כמאן אזלא) הקשו על כך: מדוע נזקק רב הונא בריה דרב יהושע למחלוקת רבי יעקב ורבי נתן בברייתא, ולא תלה את מחלוקת אביי ורבה במחלוקת חכמים ורבי מאיר במשנה? ברם עיון בשתי מחלוקות התנאים יגלה כי אף שהן זהות מבחינת התוצאה, טעמיהן שונים, ואי אפשר לתלות את מחלוקת אביי ורבה במחלוקת שבמשנה. כיצד?

לאחר הבאת מחלוקת רבי יעקב ורבי נתן קובע רבי אלעזר ש"לטומאה כמחלוקת", כלומר המחלוקת תקפה גם במקרה דומה בדיני טומאה וטהרה. מקביעה זו עולה שמחלוקת רבי יעקב ורבי נתן אינה קשורה כלל ליסודות דיני מתנת שכיב מרע, ואף לא ליסודות דיני המוציא מחברו עליו הראיה, אלא היא מחלוקת בדיני חזקה: רבי יעקב מעדיף את חזקת הדין (בין בממונות ובין בטומאה וטהרה), ואילו רבי נתן מבכר על פניה את חזקת המציאות, דהיינו את ההנחה שהמציאות היא כפי שמתגלה לעינינו כעת. בעניין זה נחלקו גם אביי ורבה.

מחלוקת חכמים ורבי מאיר, לעומת זאת, עשויה להתפרש כמחלוקת ביסודות דיני מתנת שכיב מרע:

"לא כתב בה 'שכיב מרע', הוא אומר: שכיב מרע הייתי, והן אומרים: בריא היית – צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: המוציא מחברו עליו הראיה".

ייתכן שמחלוקת זו אינה נוגעת כלל לשאלה אם יש ללכת אחר מצבו של האדם כעת, אלא היא תלויה במעמדה של מתנת שכיב מרע (ראה עיוננו לדף קמ"ז): אם היא קניין לכל דבר, אלא שיש לקניין זה דינים מיוחדים, הרי אין חידוש מהותי בטענה שהמתנה הייתה מתנת שכיב מרע, והיא טענה לגיטימית גם מבלי להביא לה ראיה. אך אם מתנת שכיב מרע היא מסלול קניין שונה לחלוטין – כעין ירושה דרבנן – הרי שהטענה שהמתנה הייתה מתנת שכיב מרע היא בבחינת חידוש גמור, ועל כן תיחשב כהוצאת ממון ותצריך ראיה. מחלוקת זו אינה קשורה למחלוקת רבה ואביי (שנחלקו במתנה שהיא בוודאי מתנת שכיב מרע), ועל כן לא השווה רב הונא בריה דרב יהושע בין המחלוקות.