שבועת המשנה
הרב מדן עסק באופי שבועת משנתנו, בהשוואה לסדרת שבועות המשנה המופיעות בפרק ז של מסכת שבועות. הוא התמקד בעיקר בשני דינים- נקיטת חפץ והיפוך שבועה. הרב פרס את השיטות השונות בדינים אלו וניתח את אופי השבועות.
סיכום מאת הלל אלסטר שיעור ה' מחזור נ'. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב.
שבועת המשנה
נדון היום בשבועות שמוזכרות במשנה. שבועות אלו מהוות מעמד ביניים, בין שבועה דאורייתא לשבועת היסת שנתקנה בימיו של רב נחמן [דור שני לאמוראים]. המשנה בשבועות מזכירה את כל השבועות דרבנן [שבועות המשנה], אך שבועת משנתנו של שניים אוחזין בטלית לא מוזכרת. האם מעמדה דומה למעמדן?
חלק ניכר מהמשניות שם הם שבועות הנוטלין, דהיינו שהנשבע הוא התובע ולא הנתבע כבשבועות דאורייתא. האם שבועת משנתנו היא שבועת הנוטלין?
הראב"ן טוען, בניגוד לדעת רוב הראשונים, ששבועת היסת מקורה כבר בימי התנאים. לשיטתו ייתכן שמשנתנו היא במעמד פחות כשל שבועת היסת.
ננתח את דין יחלוקו -
ההבנה הפשוטה של דין יחלוקו היא פשרה. הריב"א בב"ב לד: טוען כך ומסביר שכיוון שאין לנו אף ראיה כיצד לפסוק אנו נחפש את הדרך הכי טובה לעשות פשרה. המקור לדין פשרה נמצא בפסק של דוד למפיבושת ולציבא שיחלקו את השדה. ברור שזה לא פסק אלא דין מכוח סמכות חכמים כמנהיגים, כמו דין שודא דדייני. ר"ת מבין שיחלוקו הוא הקפאה של המצב הקיים.
מעמד השבועה- ר' חייא קמייתא טוען שלכל צד יש מוחזקות כלשהי בטלית וזה מחליש את הטענה של השני. לשיטתו עולה ששבועת המשנה מועילה להוציא דבר מחזקתו, מה שאומר שתוקפה חזק. מדברי ר' יוחנן נראה שתוקף השבועה כעין שבועת היסת - 'שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא''.
מה משמעות שבועה כעין דאורייתא?
המשנה בכתובות מדברת על מקרה של אישה שמודה שפרעה כבר חלק מכתובתה, או שיש עד אחד שטוען שפרעה הכל. רמי בר חמא טוען שזו שבועה דאורייתא ורבא מתקומם עליו, שאין שבועת הנוטלים מהתורה! הרב מדן סובר שרמב"ח רק טען שזו שבועה כעין דאורייתא בעוד רבא סבר שזה דרבנן רגיל. אפשרות אחרת לתרץ את רמב"ח היא שהאישה נחשבת מוחזקת כי הכתובה היא מעשה בי"ד. ממילא נחשבת מהנשבעים ונפטרים ולא מהנשבעים ונוטלים.
שבועות המשנה
ישנם 6 שבועות המשנה, 4 בפרק ז בשבועות, המשנה הראשונה בב"מ ועוד נספח.
1. שבועת הנוטלים- שכיר, נגזל ונחבל. מדובר בג'סטה עבור השכיר, וסוג של קנס על החובל והגוזל שפשעו. כיוון שמעיקר הדין לא היו אמורים לזכות בממון, זוהי השבועה החמורה ביותר.
2. כתובת אישה- מעיקר הדין מגיע לה לזכות אך חכמים תיקנו שתישבע קודם.
3. שבועת פועלים [אישה, אריסים] שבועה שלא לקחו משל הבעל. מדובר בשבועה קלה יותר כי אפילו התובע אינו יודע, הוא תובע בטענת שמא.
4. שבועה של השוכר את הפועלים כמה הוא התחייב לשלם לשכיר, זוהי שבועה לפטור.
5. שבועת שניים אוחזין.
6. שבועת שומר שטוען החזרתי, מיגו שיגול היה לומר נאנסו. בשבועה זו ניתן להתלבט אם חמורה יותר משבועת השכיר והנגזל [תומים] אך רוב הפוסקים חלקו.
[ישנם שבועות נוספות- חנווני על פנקסו. מדובר במצב שהיה נוטל מעיקר הדין [לפי הרב מדן] כיוון שכבר נוצר ספק שהרי הוא אמר שיתן כסף וברי ושמא ברי עדיף. השבועה באה להרתיע]
נקיטת חפץ
נדון בשבועה בנקיטת חפץ - מה הדין בשבועת המשנה, מה הדין בשבועת היסת, ומה הדין במשנתנו.
מקור- המקור לדין נקיטת חפץ לפי הגמרא בשבועות הוא שבועת אליעזר לאברהם.
(ב) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי: (ג) וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ: (ד) כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק:
(בראשית פרק כד)
"שים נא ידך תחת ירכי"- הגמרא לומדת שהוא נשבע תוך תפיסת איבר המילה. הגמרא מבינה שמכאן שיש לנקוט חפץ בזמן שבועה. המילה היא עניין מרכזי בנשיאת אישה ליצחק לפיכך היא הדבר המתאים.
הרב מדן סובר שהמקור העיקרי הוא תפילת שלמה בחנוכת המקדש, לפיה הנשבע שם ידו על המזבח.
(ל) וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל־תְּחִנַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּלְל֖וּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע אֶל־ מְק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ: (לא) אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה:
(מלכים א פרק ח)
ההלכה היא ששבועה דאורייתא ללא נקיטת חפץ לא מועילה וחוזר ונשבע.
נקיטת חפץ בשבועת היסת ובשבועת המשנה
בשבועת היסת יש כמה שיטות. הרמ"א פוסק שאין צורך, הש"ך חולק ומחייב. הרמב"ם בטו"נ א, ג פוסק שאין נקיטת חפץ בשבועת היסת.
שבועת המשנה חזקה יותר משבועת היסת, שהרי תיקנו אותה חכמי המשנה ולא חכמי הגמרא, ולהם היה הכח של הסמיכה והסנהדרין שעוד פעלה בימיהם. בנוסף שבועות אלו מסוגלות להוציא ממון ולא רק להשאיר ממון.
מה הדין בשבועת המשנה?
לידי שבועה דאורייתא - שהיא בשם או בכנוי ואוחז ספר בידו כדאמרינן בשבועות (דף לח:) וחמורה היא מאד אבל שבועה דרבנן קללה בעלמא כעין שלנו.
(רש"י מסכת כתובות דף פח עמוד א)
לפי רש"י שבועת היסת היא קללה בעלמא , ממילא אין בה שם ה' ואין נקיטת חפץ. רש"י בגיטין סותר את עצמו. הרא"ש נטה אחרי רש"י בגיטין והסביר שיש נקיטת חפץ בשבועת הנוטלים. כן פוסק הטור. הריטב"א והר"ן סוברים שכל שבועות המשנה בנקיטת חפץ בין הנוטלים בין הנפטרים.
סיכום נקיטת חפץ:
רש"י כתובות- רק בדאורייתא.
רש"י גיטין, רא"ש, טור- בדאורייתא ובשבועות הנוטלים.
ריטב"א, ר"ן- בכל השבועות מלבד שבועת היסת.
ש"ך- בכל השבועות כולן.
שבועת משנתנו- בהנחה שמדובר בשבועת המשנה- האם צריך נקיטת חפץ?
אליבא דהריטב"א חייב, אליבא דהרא"ש יש להתלבט האם משנתנו היא מהנוטלים או מהנפטרים. יש דוג' נוספת למקרה גבולי במשנה על לוקח פירות מחנווני [שבועות ז, ו] שם הפירות בידיו אך הוא עדיין בחנות והשבועה מוטלת עליו.
מהי נקיטת חפץ? הריטב"א מסביר שמדובר בחפץ מצווה. חומש יועיל, נ"ך לא יועיל.
שבועה בשם ה'- הריטב"א סובר ששם ה' לא מעכב, למרות שהמקור הוא מאברהם שנשבע בה' אלוקי השמים.
היפוך שבועה
יש מהראשונים שסברו שלהישבע שבועת אמת בשמו של הקב"ה זו מצווה שנאמר "ובשמו תישבע". אעפ"כ יהודים חששו מכך, לפיכך עולה השאלה האם ניתן להפוך שבועה. המשמעות היא שמאפשר לתובע להישבע וליטול.
שבועה דאורייתא-
הגמרא בשבועות מא. אומרת שחלקו האמוראים האם ניתן להופך שבועה בדאורייתא. האשכנזים הקדמונים פסקו כמר בר רב אשי שניתן להפוך, שאר הפוסקים מהרי"ף והלאה פסקו נגדו.
סברות-
מר בר רב אשי: שבועה היא אמצעי בירור חדש שהמציאה התורה במקרה שאין ראיות. התורה הטילה דווקא על הנתבע כי המחע"ה ולו יש זכות קדימה. אם הוא אינו מעוניין אין סיבה שלא נעביר לתובע. [בשומרים בעייתי].
החולקים: הנתבע נשמע חשוד, התורה דורשת שיישבע כדי להאמין לטענתו.
רבא: מתוך שאינו יכול להישבע משלם. מסתבר שמר בר רב אשי חולק על דין זה, והיה מעביר את השבועה לצד השני. אם אכן השאלות תלויות זו בזו, זו תהווה ראיה לפסק הרי"ף שהרי ברור שנפסק כרבא.
שבועת היסת- פשוט שיכול להפך.
שבועת המשנה-
רי"ף: לא מפכינן אלא מנתבע לתובע. הופכים שבועת הנפטרים אך לא שבועת הנוטלים. התובע קיבל מספיק קרדיט ואם לא מתאים לו שלא יתבע. [שכיר, נגזל, נחבל]. הרב מדן מסביר ששבועה דאורייתא היא בגברא, יש סברה שאתה משקר. שבועה דרבנן היא צורך בירורי. אם חשבו שהתובע הוא שראוי לזכות הטילו עליו, אם חשבו שהנתבע הטילו עליו.
במשנתנו- שוב חוזרת השאלה האם זו שבועת נוטלים או נפטרים.
הרמב"ן מחדש שגם במקרה שמדינא התובע נוטל [כתובת אישה] אך מדרבנן חייבת להישבע [הפסת דעת] אפילו בהם לא יכולה להפך. בשונה משכיר ונזגל שהשבועה באה להקל עליהם, שבועת הפורעת כתובתה מחמירה עליה.
הריטב"א מביא בשם רש"י שכל שבועת המשנה ניתן להפוך.
בשם הרי"ף שלא ניתן להפוך שבועות כלל. שבועת היסת היא לא בדיוק שבועה וניתן להופכה.
סיכום הדעות:
א. ריטב"א בשם הרי"ף: לא ניתן להפוך שבועת המשנה כלל.
ב. רמב"ן: ניתן להפוך בשבועת הנפטרים אך לא בנוטלים, ללא חילוק בין הנוטלים מדינא ונוטלים מדרבנן.
ג. רי"ף: ניתן להפוך כל שבועת הנפטרים ואף בנוטלים אך לא הנוטלים מדרבנן.
ד. ריטב"א בשם רש"י: ניתן להפוך כל שבועת משנה.
הטור מביא בשם הרמ"ה שניתן להפוך גם במקרה 3, בו התובע טוען טענת שמא. הוא טוען שהתובע יכול להישבע על עצם קיום החשד אף שאין טענת ברי. מצינו בנוסף שחשד הוא בעל השלכה הלכתית בסוטה. הירושלמי אומר שאסור לאדם לקיים את אשתו אם חושד בה אף אם יש לה טענות משכנעות.
שבועת החזרתי מיגו דנאנסו
בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא: המפקיד אצל חבירו בשטר, ואמר לו החזרתים לך, מהו? מי אמרינן: מיגו דאי בעי אמר נאנסו - מהימן, השתא נמי מהימן, או דלמא אמר ליה: שטרך בידי מאי בעי? א"ל: מהימן. ולימא ליה: שטרך בידי מאי בעי! א"ל: וליטעמיך, וכי א"ל נאנסו, מי מצי א"ל: שטרך בידי מאי בעי? אמר ליה: סוף סוף כי אמר ליה נאנסו לאו שבועה בעי? ה"נ מאי נאמן? נאמן בשבועה.
(תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ע עמוד א)
הסמ"ע ופוסקים נוספים סברו שמדובר בשבועה דאורייתא ממש. זוהי סברה קשה שהרי שבועה זו לא נאמרה בתורה כלל. הש"ך ורבים אחרים סברו שמדובר בשבועה כעין דאורייתא. הוא פוסק שיש נקיטת חפץ אך שונה מדאורייתא במספר דברים- נחתינן לנכסיה, היפוך, חשוד'. לדעתו יש היפוך בשבועה כזו. הרב מדן מקשה שאם השבועה קלה יותר, המיגו לא יכול להועיל. התומים בעקבות קושיה זו טוען שאף שזו שבועה מדרבנן היא זהה בגדריה לשבועה דאורייתא כדי שהמיגו יעבוד ולא יהיה יתרון בטענת החזרתי על פני טענת נאנסו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)