סנהדרין | דף נח | המגביה ידו על חברו

מפורסמים דבריו של ריש לקיש בסוגייתנו:

"המגביה ידו על חבירו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר 'ויאמר לרשע למה תכה רעך': 'למה הכית' לא נאמר, אלא 'למה תכה' – אף על פי שלא הכהו נקרא רשע".

דברי ריש לקיש נפסקו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך, ואחת המשמעויות המרכזיות שנידונו בפוסקים היא אם המרים יד על חברו נפסל לעדות. בפשטות, רשע פסול לעדות. ואכן הראב"ן (הובאו דבריו בהגהות מיימוניות חובל ומזיק ה, ב) פסק שמי שהעידו עליו שהרים יד על חברו, פסול לעדות. ואולם פוסקים רבים חלקו עליו. כך למשל כתב הנודע ביהודה (מהדורה קמא, אבן העזר סימן נ"ז):

"דיש לומר דאף המרים יד על חבירו נקרא רשע, ונלמד מפסוק שבתורה 'רשע למה תכה', עם כל זה אין פסולו לעדות רק מדרבנן... כיון דאתיא מדרשא ולא מפשטא דקרא".

מדוע המרים יד על חברו הוא רשע? אפשר לומר שזהו ביטוי לכלל שקבעו חז"ל (קידושין פא ע"ב ועוד), שהמתכוון לעבור עבירה חייב תשובה וכפרה אף אם לא ביצע את העבירה בפועל. אבל הגדרת המרים יד על חברו כרשע ממש מלמדת שלא מדובר רק במחשבת עבירה שלא יצאה לפועל, אלא עצם הרמת היד היא עבירה.

בביאור הדבר יש להזכיר מהלך רווח מאוד באחרונים (יעוין למשל בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם טוען ונטען ה, ב), המבחין בין תשלומי נזק ובין תשלומי חבלה: תשלומי נזק הם פיצוי על חסרון הממון, ואילו תשלומי חבלה הם מעין קנס או עונש על עצם המעשה הרע. בלשונו של ראש הישיבה הרב משה ליכטנשטיין: חבלה אינה פגיעה ממונית גרידא אלא גם פגיעה אישית בצלם א-לוהים שבנחבל. מי שמאמין באמת ובתמים שזולתו נברא בצלם, לא יעלה על דעתו לפגוע בו או לחבול בגופו!

דומני שבזה תתבאר העבירה שבהרמת יד על הזולת. אומנם אין בהרמת יד פגיעה ממשית, אבל יש בה איום בוטה על הזולת, המערער את שלומו ואת ביטחונו האישי. לפיכך אפשר לראות גם בהרמת יד זלזול בצלם אלוהים שבאדם ופגיעה בו, ולכן המרים יד על חברו נקרא רשע.

רבנו יונה (שערי תשובה ג, עז) מונה הרמת יד על חברו בין איסורי התורה שההמון פרוץ בהם. לדאבון הלב, גם בדורנו האלימות היא דבר שבשגרה. מדברי ריש לקיש למדנו שאלימות מכל סוג שהיא – ואפילו אין בה פגיעה גופנית של ממש – פסולה מכול וכול, והאוחז בה הריהו רשע. מי ייתן ונזכה לבער את נגע האלימות מקרבנו וללכת בדרך הטוב והישר.