דילוג לתוכן העיקרי

ברכות | דף יד | הפסק בקריאת הלל ומגילה

 

במשנה (יג עמוד א) נאמר שישנם מקומות ונסיבות שבהם אפשר להפסיק באמצע קריאת שמע:

"בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע - שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם".


הגמרא (יד עמוד א) דנה באפשרות להשליך מדיני קריאת שמע לדיני הלל ומגילה:

"בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא: בהלל ומגילה מהו שיפסיק?"


צדדי הספק המבוארים בגמרא הם: אם בקריאת שמע, שהוא חיוב מהתורה, יש היתר להפסיק בנסיבות מסויימות, ק"ו שבקריאת מגילה, שהיא רק חיוב מדרבנן, ניתן להפסיק. מאידך, כיון שיש בקריאת המגילה משום פרסום הנס הרי שיש להחמיר בה יותר מקריאת שמע ולכן תיאסר הפסקה בכלל (נראה שהכוונה היא שפרסום הנס נעשה דווקא כאשר יש רצף סיפורי ללא הפרעה).

מסקנת הגמרא היא: "פוסק ואין בכך כלום", אך יש לדון מהם ההיתרים שנכללו במסקנה זו. מלשון הגמרא משתמע לכאורה שמותר אפילו לכתחילה להפסיק אפילו בלא הסיבות המצדיקות הפסקה בקריאת שמע. כך הבינו הפנ"י והנחלת דוד (שם) בדעת הרמב"ם (הלכות חנוכה ג, ט) שכתב ביחס להפסקה בהלל:

"ימים שגומרים בהם את ההלל יש לו להפסיק בין פרק לפרק אבל באמצע הפרק לא יפסיק".


מלשון הרמב"ם נראה שמותר להפסיק בדבור בהלל בין פרק לפרק גם ללא סיבה מיוחדת, וסביר להניח שכך הם פני הדברים גם במגילה. כך גם הבין הלחם משנה (שם) את דברי הרמב"ם, וכתב שלפי מסקנת הגמרא ההיתר להפסיק בהלל ובמגילה רחב יותר מההיתר להפסיק בקריאת שמע.

אמנם, מתוך פשט מהלך הגמרא נראה שההיתר להפסיק בהלל ובמגילה נלמד בקל וחומר מקריאת שמע, ואם כן "דיו לבא מן הדין להיות כנידון" (כלשון הלח"מ שם) ויש להכפיף את דיני ההפסק בקריאת מגילה לדיני קריאת שמע. ואכן כך כתב הרא"ש (ברכות פרק ב סימן ה) ביחס להפסקה בקריאת הלל:

"משמע שאין לפסוק בו אלא מפני הכבוד, דימים שהיחיד גומר בהם ההלל פוסק בו כדין קריאת שמע".


כדעת הרא"ש מבואר גם בראבי"ה (חלק א על ברכות סימן מז) אשר תמך יתדותיו בדברי רבנו חננאל. ניתן לדייק כשיטה זו מן הסיפור המופיע בהמשך הגמרא:

"והא רב בר שבא איקלע לגביה דרבינא, וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה, ולא פסיק ליה!שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא".


הגמרא נימקה את העובדה שרבינא לא הפסיק בכך שרב שבא לא היה חשוב בשבילו, ומשמע שניתן להפסיק רק בכדי לתת שלום לאנשים חשובים "מפני הכבוד" כבדיני קריאת שמע. אמנם הלח"מ (שם) כתב ליישב שרב שבא לא היה חשוב עבורו כלל ורבינא לא ראה שום צורך להפסיק עבורו.

[להרחבה בהשלכותיה המעשיות של חקירה זו עיינו במאמרו של אבי מורי הרב דוד סתיו, דברי הסבר באמצע קריאת המגילה, תחומין לא].

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)