קהלת | פרק ה | ירא הא-לוהים

בספרו על קהלת ("אני קהלת" יחד עם הרב יואל בן נון. עמודים 160-163, מצורף צילום), הרב יעקב מדן מתייחס לארבע דמויות שהוצגו כאן אתמול. אחת מהן היא ירא הא-לוהים. לפי קריאתו של הרב מדן, לירא הא-לוהים ישנם שלושה נאומים מרכזיים, ואחד מהם נמצא בפרק ה', עד פסוק י"א (שימו לב שהרב מדן קורא את פרק ה' באופן אחר מיושי שהבאנו על פרק ד'. לפי יושי הספר נמצא בשלב של התפוררות. לפי הרב מדן, לעומתו, פרק ה' מציג באופן מסודר תזה של ירא הא-לוהים).

ירא הא-לוהים, בפסוק האחרון של פרק ד', נתן עצה לעמידה לפני הא-לוהים בביתו: "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱ-לֹהִים וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע" (ד, יז). עצה זו מדגישה את הזהירות, ואת השמיעה בקול ה', במקום הוספת זבחים וקרבנות. הרב מדן מסביר כי כאשר במרכז התודעה ניצב מושג השמיעה, האדם שם במרכז את דבר הא-לוהים. ואילו כאשר האדם עסוק בהוספת זבחים וקרבנות, למעשה מי שנמצא במרכז – זה הוא עצמו.

הפסוקים בפרק ה' עוסקים בדיוק בנקודה זו. הם קוראים לאדם להישאר בעמדת ענווה. מילים מנחות בפסוקים אלה הן 'דיבור' ו'קול' שמסמלות את ההפך משמיעה. ירא הא-לוהים קורא לאדם להיזהר מדיבורים מיותרים לפני הא-לוהים ולהימנע מנדרים. האדם צריך לפנות את עצמו מן המרכז ולהיות קשוב לדבר ה'. דברים אלה של ירא הא-לוהים מהווים תשובה, לפי הרב מדן, לדברי העמל – העמל חשב שיוכל לפתור את כל בעיות העולם, ותובנת ירא הא-לוהים היא שהאדם צריך לדעת את מקומו ולהקטין את יומרותיו. נדמה לי שניתן לומר שתובנה זו נכונה באופן כללי לשלב בתהליך בו נמצא קהלת: בתחילה הוא הגיע עם יומרה גדולה להבין את העולם ולפתור את בעיותיו, וכעת כשהוא מבין שזה קצת יותר מסובך ממה שהוא חשב – הוא מבין את מקומו בתור אדם, ולוקח צעד אחורה.

בהמשך, מובא משפט מפתח במשנתו של ירא הא-לוהים: "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (ה, ז). עד כאן הועלו בספר שתי אפשרויות בנוגע למקום הצדק: הועלתה אפשרות שעשיית צדק היא תפקידו של הקב"ה בלבד. מנגד, הועלתה ההנחה שהצדק אמור להתרחש בעולם הזה, הנחה שהובילה לייאוש בעקבות העובדה שהעולם מלא בעוולות. ירא הא-לוהים מציג אפשרות שלישית: עשיית צדק היא משימה שנמצאת בשותפות בין הקב"ה והאדם. הרב מדן מצביע על הניסוח שבפסוק: "גבוה מעל גבוה שומר". יש שומר, אבל מעליו יש עוד שומר. יומרותיו של האדם לתקן את העוולות שנעשות בעולם – הן טובות; האדם צריך ליטול חלק בתיקון העולם. אבל לצד זאת, עליו להבין שלא עליו מוטלת המלאכה להצליח לתקן הכל – ולכן אין להתייאש ולזרוק הכל כשמגלים שבעולם כן קיימות עוולות. שם צריך לזכור שיש עוד שומר מעל השומר האנושי. ובלשונו של הרב מדן: "ירא האלוהים מציע סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שלשלת אחת שהקב"ה בראשה, והאדם הוא שותפו הזוטר והנאמן של הקב"ה בתיקון העולם".