דניאל | פרק ח | צפיר העזים

חזון צפיר העזים הוא חזון חידתי. דניאל רואה איל עם שתי קרניים שכל החיות לא יכולות לעמוד בפניו. גם האיל הגדול ניגף בפני צפיר עזים שמגיע במהירות ומתואר כחיה אימתנית בעלת קרן אחת (אולי קרנף, ואולי חד־קרן). לאחר נצחונו קרן הצפיר מתחלקת לארבע, ומאחד החלקים יוצאת קרן שמעיזה: "וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ הוּרַם הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ" (ח, יא).

דניאל נזקק למלאך שיבאר עבורו את החזון. האיל הוא הממלכה בעלת שני הקרניים – פרס ומדי. צפיר העזים הוא ממלכת יוון, כאשר הקרן הבודדת היא המנהיג הראשון – אלכסנדר מוקדון שהשמיד את צבאות פרס ומדי במהירות שיא. לאחר ימי המלך הראשון הממלכה תתחלק לארבע ממלכות, וזהו פיצול הקרניים: "וְהַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ" (ח, כב). אחת הקרניים עתידה להצמיח מלך רשע שיצליח, אך גם סופו להישבר: "וְעַל שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל שַׂר שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר" (ח, כה).

אחד הדברים שמיוחדים בחזון הזה הוא נקיבת מספר בו עתידה הפורענות להסתיים: "וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס: וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ" (ח, יג־יד). בכל הדורות התלבטו בביאור החזון מתוך תקווה שהנה בימיהם מגיעה הגאולה. גם בדורנו היו שספרו (במבט לאחור) אלפיים ושלוש מאות שנים משנת ג' ת"ח – שנת ייסוד הבית, 2300 שנה קדימה עד לשנת התש"ח – קום המדינה. דרכים שונות לקביעת המועד בו מתחילה הספירה ואופנים שונים בהם יש לספור 2300 (שנים/חודשים/ימים) הובילו לתאריכים שונים לסיום הפורענות ולזיהוי שונה של המלך הרשע עליו מדובר. בספרו ("דניאל - גלות והתגלות" עמ' 121־127), הרב מדן מציג סקירה של הדעות השונות, ומצדד בגישה שדניאל לא מרחיק לראות מעבר לממלכת יוון, שרמוזה במפורש בחזון. לפי הרב מדן דניאל רואה בחזון את דמותו של אנטיוכוס אפיפנס המוכר לנו מחג החנוכה, המלך מבית סלווקוס, אחד מארבעת הבתים היווניים שירשו את אלכסנדר מוקדון. על פי הצעתו, חשבון 2300 הוא 2300 קרבנות תמיד של ערב ובוקר ("עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת") – כלומר 1150 ימים. זהו בקירוב מניין הימים בהם היוונים השביתו את בית המקדש השני מתחילת הגזירות ועד חנוכת הבית בימי חשמונאי. ממלכת חשמונאי הייתה נקודת ציון חשובה – ממלכה עצמאית יהודית בגבולות ארץ ישראל. במקור, החזון היה אמור להוביל למלכות עולם, אך השעה הוחמצה, וכמו נבואות נחמה אחרות החישובים נדחו למועד מאוחר יותר.