דברי הימים ב | פרק לב | מסע סנחריב

לאחר המהפיכה הדתית המרשימה שחזקיהו ביצע בפרקים הקודמים, אנחנו מופתעים לגלות את ההמשך – מסע סנחריב. צבא אשור משמיד את מרבית ערי יהודה, וגם ירושלים ניצלת רק ברגע האחרון. מדוע באה פורענות שכזו על מלך צדיק כמו חזקיהו? בספר ישעיהו מודגשים שני חטאים של חזקיהו שהביאו עליו את חמת זעמו של הקב"ה ואת צבא אשור – ההישענות על מצרים (פרק כ, פרקים ל־לא) וחטאים חברתיים בתחום הצדק והמשפט (פרק א, פרק כ"ב). בספר שלנו אין לחטאים אלו זכר, ואולי אף להפך, הפרק מדגיש: "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (לב, א) - למרות מעשיו של חזקיהו וצדקתו, הגיע סנחריב. המלבי"ם מציע להפוך את כיוון ההסתכלות: "רק זה היה בהשגחה שיעשה נס על ידו ושיפול סנחריב על הרי ציון... וחז"ל אמרו שבקש לעשות לחזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג". לא מדובר על עונש, אלא על הזדמנות. ה' רצה לקדש את שמו ולעשות את חזקיהו משיח, ולצורך כך הביא את סנחריב בשביל שיושמד מול חומות ירושלים.

תגובת חזקיהו לעליית מלך אשור היא כפולה. ברמה המעשית הוא מתקן את החומה, מנתב מחדש את מקורות המים בסביבות ירושלים ומארגן את הצבא. וברמה הדתית הוא נושא נאום שמעודד את רוח העם לסמוך על הקב"ה: "עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ" (לב, ח). פרופ' בן ציון לוריא (מאמר מצורף) מציג סקירה של עבודות ההכנה של חזקיהו מבחינה ריאלית, ובייחוד מצביע על ניתוב מקורות המים כגורם המכריע שתרם לנס הגדול של השמדת צבא אשור – כאשר לצבא אשור לא היו מקורות מים בסביבת ירושלים מלבד בריכת הכביסה המזוהמת של בני ירושלים. בספר ישעיהו (פרק כ"ב) הנביא מתייחס בביקורת להכנות שנעשו למלחמה, אבל אצלנו ההכנה מוצגת באור חיובי ונחתמת בהכרזות של בטחון בקב"ה. יתכן שזהו ההבדל. להכנות היו שותפות שתי סיעות בירושלים – אלו שראו בהכנות את חזות הכל, סמכו על כוחם האישי, וזנחו את ה'. אותם ישעיהו מוכיח. יחד עם זאת, יש גם סיעה של אלו שרואים בהכנות השתדלות אנושית שמגיעה כחלק ממהלך רוחני של הישענות על הקב"ה,  וזו הגישה הרצויה לפי דברי הימים.

חז"ל דורשים (סנהדרין צד.) שהקב"ה רצה לעשות את חזקיהו משיח, אבל ההזדמנות הוחמצה משום שלא אמר שירה. חזקיהו היה אמור למנף את הנס הגדול כדי להגדיל את שמו של ה'. אבל למרות שאצלנו מופיע: "וַיּוֹשַׁע ה' אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם" (לב, כב), בדומה ל"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם" (שמות יד, ל), אצלנו לא מופיע לאחר מכן "אז ישיר חזקיהו". את הפסוק שמופיע לאחר מכן ניתן לקרוא בשתי צורות: "וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן" (לב, כג). מי הוא זה שמתנשא לעיני הגויים? ה', או חזקיהו? בפרשיית המחלה מופיעה התשובה – "וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ" (לב, כה). למרות שבזמן עבודת ההכנה חזקיהו ידע לתת את הקרדיט לקב"ה, דווקא אחרי הנס הוא שכח מאיפה הגיע הישועה, וההזדמנות הוחמצה.