משלי א | פתיחה לספר משלי

הפסקה הראשונה בספר היא דברי הקדמה שמציגים את מטרת הספר: "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה". באופן מוצהר, מדובר על משלים שנשא שלמה, שנועדו ללמד את האדם חכמה.

משלים: בעברית המודרנית, המילה משל מתארת סיפור שממחיש רעיון מורכב או מופשט. בשפה התנ"כית המילה משל רחבה יותר ויכולה לשמש גם כפתגם: "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמו"א כ"ד, י"ג), נאום: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר" (במדבר כ"ג, ז), או קינה: "וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל" (ישעיהו י"ד, ד), ובעצם מתאימה לכל דרך להעברת מסר באופן מליצי וקולע. המסרים של משלי ברובם כלליים, וישנה התלבטות מתמדת מה מתוכו הוא "משל" במשמעות המודרנית – כיסוי למסר עמוק יותר, ומה באמת מכוון למסר הגלוי בפשט, וכל היותו משל הוא רק בשנינה שבפתגם. רש"י על הפסוק הראשון מדגיש שכלל המסרים בספר עמוקים ונסתרים: "כל דבריו דוגמות ומשלים משל התורה באשה טובה ומשל העובדי גלולים באשה זונה". פרשנים אחרים מתייחסים גם לרובד הגלוי שבספר.

שלמה: ספר משלי מיוחס לשלמה, אך לאורך הספר ניתן למצוא קבצי משלים נוספים של חכמים אחרים. דוגמת "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה" (ל, א), "לַעֲלוּקָה" (ל, ט"ו)", ו"דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא" (לא, א). חז"ל קובעים שחזקיהו וסיעתו הם אלו שערכו את הספר, משום שבאמצע הספר מופיע פסוק שכמו חושף את תהליך עריכתו והתגבשותו של הספר: "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (כ"ה, א). הספר מתחלק לשמונה או תשעה קבצים, שכל אחד מהם עם משמעות משלו, סגנון כתיבה ודרך שונה ללמוד אותו. החלק הראשון, אותו אנחנו מתחילים היום ממשיך עד פרק ט' ועניינו הוא נאומים חינוכיים מאב לבנו. 

חכמה: החכמה בספר משלי, וברובו של התנ"ך, היא לא ידע או אינטיליגנציה, אלא מידות והנהגות נכונות (דוגמת מה שהרמב"ם מכנה "דעות"). ספר משלי הוא חלק מ"ספרות החכמה" – ספרות שפונה לכל אדם ועוסקת בנושאים פילוסופיים ואנושיים במנותק ממאורעות היסטוריים, דת, או לאום. ספרות החכמה עוסקת בשאלות כמו שכר ועונש, טוב ורע, יחס לקב"ה, מידות, הסבל האנושי, המוות ועוד. ספרי התנ"ך משלי, קהלת, איוב וחלקים מתהלים מזוהים כחלק מספרות החכמה, אבל הספרות הזו הייתה קיימת גם אצל עמים אחרים. יתכן שמשמעותה של ההתלבטות בגמ' (שבת ל:) האם להכניס את ספר משלי לתנ"ך היא בשאלת היחס למשלים שדוגמתם ניתן למצוא גם בעמים זרים, ואיזו משמעות מחודשת יש להעניק להם דווקא בתוך הקשר תנ"כי, תחת הנחה של חיבור לקב"ה ורוח הקודש.