משלי פרק י"ח | קרית עוזו

בפרק מופיעים ברצף שני פסוקים שמדברים על עוזו של האדם. הראשון מדבר על שם ה', ואומר שהוא מגדל עוזו של האדם: "מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" (יח, י). הצלחת הצדיקים וכוחם מגיעים אליהם מאת ה'. הפסוק שלאחריו מדבר על ההון של האדם, ומשתמש כלפיו בדיוק באותה מילה - עוז: "הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ" (יח, יא). פסוק זה אומר שעושרו של האדם מהווה עבורו מקור של כוח.

הסמיכות בין שני הפסוקים, ששניהם מדברים על עוז אבל מייחסים אותו למקורות שונים, מעוררת את השאלה מה היחס ביניהם. שאלה זו מקפלת בתוכה שאלות יסודיות. שאלה אחת היא מהו היחס העקרוני של ספר משלי לעושר. ושאלה נוספת, מתודית באופיה, היא האם יש משמעות לסמיכות בין פסוקים בקובץ השני של ספר משלי.

האב"ע מסביר שהפסוקים סמוכים זה לזה בכוונה, והיחס ביניהם הוא יחס של ניגוד: "כמגדל עוז כן שם ה' לצדיק בעת צרה והון עשיר מדומה בעיניו כקרית עוזו ויחשוב שיהי' נשגב בו כצדיק בשם". הצדיק מוצא את עוזו בשם ה', ובצדק. ואילו העשיר חושב שעושרו מהווה עבורו מקור של כוח ויציבות – אבל הוא טועה. העושר מתעתע וחמקמק, בשונה מהמחסה הנצחי תחת כנפי השכינה.

לעומתו, מפירוש מצודת דוד עולה שאין קשר בין הפסוקים. את הפסוק על העשיר הוא מפרש לא כפסוק שיוצא נגד מחשבותיו של העשיר, אלא כמתאר מציאות: "העושר היא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות". הוא מסביר שהעושר אכן מהווה קריית עוז עבור העשיר, משום שלעתים העושר יכול ממש להציל אותו. לפירושו של המצודת דוד נראה שאין קשר בין שני הפסוקים. שניהם מתארים מקורות, שונים, של כוח ועוצמה. הפסוק הראשון קשור לעולם הרוחני ולקשר בין האדם לא-לוהיו. ואילו הפסוק השני מתאר מציאות ארצית, בה העושר מהווה גורם חשוב ביכולותיו של האדם בעולם הזה.

המחלוקת בין פירושי אב"ע ומצודת דוד קשורה לאופיו של הקובץ השני של ספר משלי. ראשית, מרבית הפסוקים בקובץ זה מנוסחים באופן של תיאור מציאות ולא באופן של קביעה ערכית. ממילא, גם לאחר שהפסוק אומר שהעשיר בוטח בעושרו – נשארת השאלה מהי המסקנה הערכית שהקורא אמור לגזור מן הפסוק. בנוסף, עומדת כאן שאלה האם לקרוא כל פסוק לעצמו, או שיש להתבונן במיקום הפסוק. אם קוראים כל פסוק לעצמו, אז הפסוק על העושר מתאר שהעושר מהווה מקור של ביטחון, ולכן כדאי להיות חכם וחרוץ – על מנת לזכור לעושר וביטחון. אבל אם קוראים את הפסוקים יחד, קשה להתעלם מן הסמיכות בין הפסוקים, ששניהם מדברים על עוז – האחד מזכיר את ה' והשני מזכיר את הכסף. כמו במקומות רבים במקרא, מתבקש לומר שההנגדה באה לומר שעל אף הנטיה האנושית למצוא את הביטחון והשלווה בעתודות כלכליות, האמת היא שהעושר והגאווה עלולים דווקא להפיל את האדם, ואילו הדבקות בה' היא הדרך האמיתית להצליח.

המסרים משתי הקריאות הללו גם שונים מאוד באופיים, וגם כאן טמונה שאלה לגבי אופי ספר משלי. אפשרות אחת היא שספר משלי עוסק בחכמה אנושית כללית, ונותן עצות והדרכות לחיים מוצלחים. בכיוון זה, מובן מדוע הספר משבח את העושר. אפשרות אחרת היא שספר משלי עוסק בהדרכה מוסרית מתוך נקודת מוצא דתית. לפי כיוון זה, מתבקש יותר להבין שהפסוק יוצא נגד העושר, ורואה סתירה בין הבטחון בעושר לבין הבטחון בה'.