משלי כז | נאמנים פצעי אוהב

בפרק כ"ז מופיעים כמה פסוקים שמביעים אמיתות שנאמרות בדרך של "הפוך על הפוך". באופן פשוט, היה ניתן לחשוב שאהבה ודיבורים נעימים ומפרגנים עדיפים על פני תוכחה, שמעלה רגשות לא נעימים. כנגד זאת, הפרק אומר: "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת". באופן דומה, פצעים שמגיעים מאוהב עדיפים על נשיקות שמגיעות משונא: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא". שני פסוקים אלה מתחברים באופן הדוק למסר המרכזי ביותר של ספר משלי: יש לייסר ולהוכיח כדי ללמוד ולהתקדם. התוכחה המגולה והפצעים של האוהב, מסייעים לאדם להתקדם ולכן הם חשובים כל כך. האוהב האמיתי ידע לא רק ללטף אלא גם לאתגר את חברו ולעזור לו להתקדם היכן שנדרש.

אמירה נוספת, בסגנון דומה, היא האמירה הבאה: "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק". זו אמירה מפתיעה מעט. אנחנו רגילים לתפוס שמשפחה קודמת לכל. לכאורה ודאי שאח עדיף על פני שכן! בכל זאת, הפסוק מציין כאן עדיפות של השכן על פני האח: השכן זמין ונגיש. בעת צרה, לעתים הוא יהיה הכתובת הרלוונטית. יש איכות מיוחדת לקשרים האנושיים שמלווים את האדם באופן יומיומי.