נחמיה | פרק ח | מהפיכת עזרא

הפרק שלנו מקביל לעזרא פרק ג', ובאמצעות ההשוואה ניתן ללמוד על משמעות המהפיכה של עזרא. שני הפרקים מתארים את החגיגות של חגי תשרי, שני הפרקים מגיעים לאחר רשימת "בני המדינה" – רשימת העולים הראשונים מבבל, ושני הפרקים פותחים בפסוק דומה (ראו עזרא ג, א לעומת נחמיה ז, עב ונחמיה ח, א). עזרא ג' מתאר את חגי תשרי מהדור הראשון לגאולה, דורם של ישוע בן יהוצדק הכהן וזרובבל בן שאלתיאל, ואילו הפרק שלנו מתאר את דורם של עזרא ונחמיה. על רקע הדמיון בין הפרקים בולטים מאוד ההבדלים שמדגישים את המהפיכה הדתית שהוביל עזרא. בדור הראשון הדגש היה על הקרבנות: "וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱ–לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" (עזרא ג, ב). בדור של עזרא ונחמיה המוקד יוצא החוצה, לשמיעה של כל העם את קריאת התורה: "וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה" (ח, ג), ולאחר מכן גם לקיום מצוות החג בבניית סוכה.

מהמשך הפרק נראה שהעם לא הכיר את כל המצוות שהופיעו בתורה, ולמד על מצוות סוכה מתוך הקריאה בתורה: "וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (ח, יד). בהקשר זה מעניין לציין את ההבדל בקיום הציווי מחומש ויקרא שההלכה מפרשת כנטילת ארבעת המינים: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ) אצל נחמיה בנו סוכה מארבעת המינים: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב".(ח, טו).

חז"ל ראו במעשיו של עזרא בפרק שלנו יותר מאשר קריאה חד פעמית בתורה, ולמדו שעזרא הוא זה שתיקן את קריאות התורה מחוץ לשבת בבוקר: "עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה" (מסכת סופרים י, א). וכן הוסיפו ולמדו שעזרא תיקן עשר תקנות שונות בסך הכל (ב"ק פב.). יחד עם התקנות, חז"ל מספרים שעזרא גזר גם גזירות שנועדו לעמוד בפרץ במצבם הרוחני המדולדל של העם (שבת קכג:) ובהמשך עזרא ובית דינו קיבלו את הכינוי "אנשי כנסת הגדולה" . בספרו "שיבת ציון" הרב בני לאו מציין שחז"ל רואים בעזרא את החוליה המקשרת לקראת התורה שבעל פה שהשתכללה והתפתחה בימי בית שני. עזרא שהוציא את התורה אל רחוב העיר ולימד אותה את העם הרחב, הוא זה שאיפשר לתורה ולהלכה להתפתח ולהפוך למה שהיא היום. ולא לחינם קבעו חז"ל: "ר' יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו משה" (סנהדרין כא:).