תהילים קלא | כגמול עלי אמו

המזמור פותח בהצהרה "ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי". ניתן להבין את המשפט כמשפט שמוסר מידע פשוט על דמותו של המשורר, שחי בענווה כל חייו וכעת קורא לשומעי המזמור לקחת לקח וללמוד ממנו. בניתוח שהציע למזמור, המשורר אריה ל. שטראוס מדגיש שבשירה בחירת המילים היא לא מקרית: אם המשורר מכריז שלא גבה ליבו, המשמעות היא שלא גבה ליבו במסקנה, אך שבמשך כל חייו היה יסוד גדול להניח שיכנע לגבהות הלב שנאבק בה. המזמור הוא לא מזמור של חייו השקטים של אדם שחי בענווה, אלא מזמור של אדם שנאבק בסערת רגשות כל חייו. 

המטרה של המשורר היא "לדומם" את נפשו, להירגע, להתבטל לקב"ה ולקבל ממנו את מה שיתן לו. זוהי משמעות השבועה: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי", והמשל: "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי". כמו התינוק שנח על אמו ותלוי בה לחלוטין, הוא כבר לא יונק אבל בוטח בה שהיא תספק לו את האוכל, כך גם נפשו של המשורר תלויה בקב"ה ומתבטלת לגביו. זוהי העמדה הנפשית המיוחלת: קרבה לה', בטחון בו, וקבלה של המצב, וכך יבואו גם השקט הנפשי והיציבות. 

חתימת המזמור היא בקריאה דומה לזו שחתמה את המזמור הקודם: "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". המען של החתימה הוא מען שונה ממהלך כל המזמור. זוהי פניה לקוראי המזמור שילמדו מהמזמור ויקחו לעצמם את הלקח – גם במצבי מצוקה או רגשות אשמה ותהליך תשובה כמו במזמור ק"ל, וגם במצבים של מאבקי נפש או חיפוש של מרגוע יש פתרון אחד – יחל אל ה'. ה' הוא הפתרון, הוא יושיע והוא יסלח, והוא יתן לנו את הכוח והשקט, מעתה ועד עולם.

ומזל טוב לספי אליאש  שלנו שהפך אתמול לאבא עם לידת בתו

נברך אותו בפרק שלמדנו ממש אתמול: "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" (קכח, ה-ו).

שירבו שמחות!