תהילים סג | צמאה לך נפשי

פסוקי הפתיחה של המזמור מפורסמים וזכו ללחנים שהפכו פופולריים מאוד. יש לנו היום הזדמנות לראות את הפסוקים בהקשרם המלא. האמת, שלא מאוד מסובך להבין את הפסוקים; דוד כאן מזמין אותנו לחוויה מאוד אינטימית שלו, והוא מתאר אותה בבהירות. נעתיק כמה מן הפסוקים לכאן:

מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה: 
אֱ-לֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם: 
כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ: 
כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ: 
כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי: 
כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי...

כותרת המזמור מציינת שהמזמור נאמר מן המדבר, ופתיחתו אכן מתארת צמא גדול. אלא שהצמא המתואר איננו צמא למים, אלא צמא לקרבת א-לוהים. כמיהה ותשוקה לראות את כבודו של ה', לזכות לחסדו. מה הקשר בין הצמא לא-לוהים לבין הצמא הממשי של המדבר? דוד מסביר: "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים" – חסדו של ה' טוב יותר אפילו מן החיים הממשיים, מן הצורך הפשוט לשתות מים במדבר. והקריאה בשם ה' מרווה ומשביעה אותו כמו אוכל משובח: "כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי".

מצד אחד, דוד מותח קו מחבר בין שני סוגי הצימאון, הממשי והרוחני, ומצד שני הוא מציין שהצמא הרוחני חשוב לו יותר. נצרף כאן כמה מילים של בעל שפת אמת (שנאמרים בהקשר אחר) שדומה כי הם מתחברים לנקודה שהמזמור מבטא: "כי כל עניני עולם הזה, רק משל להבין האהבה הצריכה לה' יתברך... אך כי האדם צריך להיות נדבק בהנמשל וקשה שיהי' הכל רק כדי לידע לעבוד להשי"ת וח"ו כשנדבקין בעוה"ז אין יכולין להבין כלל הנמשל. לזאת בפסח זמן חירותנו. שהאדם יכול ללמוד רצון השי"ת גם מן הטבע" (שפת אמת פסח תרל"א).

השפת אמת מציע כאן שענייני העולם הזה יכולים להוות כלי שיעזור לנו להגיע לאהבת ה'. אהבת ה' כשלעצמה היא מטרה גדולה וחשובה אבל קשה להגיע אליה, כי היא מאוד מופשטת. דווקא הצמא הממשי של עולם הטבע, יכול לשמש משל וכלי להבנת מושג הצימאון: התודעה של אדם שכוסף למשהו. ומשם, ניתן ליישם את אותה תנועת נפש גם בתודעה הרוחנית שלנו, בכיסופים לה'.

המזמור שלנו הוא אחד המזמורים המרגשים בספר תהילים, ומתאר איך בהיותו במדבר, בארץ ציה שאין בה המים, הצמא הקשה של המשורר הוא דווקא לקב"ה. לא לחינם זכו הפסוקים ללחנים מרגשים שמדגישים את הכמיהה לקרבת א–להים ומזכירים לנו שבמקור מזמורי התהילים היו שירה. מצרף כמה ביצועים, האזנה נעימה. - ספי

עקיבא - צמאה לך נפשי

יצחק מאיר - צמאה לך נפשי (בעלזא)

צמאה - אברהם פריד - יונתן רזאל - אריאל זילבר - ישי ריבו

צמאה (באבוב) || ישיבת מקור חיים