תהילים עא-עב | סיכום תפילות דוד בן ישי

המזמורים של היום חותמים את הספר השני של ספר תהילים, ובחתימת מזמור ע"ב הפסוקים מציינים במפורש שזו גם חתימת המזמורים שנכתבו על ידי דוד המלך בעצמו (עב, כ).

מזמור ע"א נכתב בצורה מרגשת ואנחנו יכולים לחוש ולהרגיש כיצד דוד מסכם את חייו, על ידי שימוש במילים המציינות את תחנות החיים. הוא מביט אחורה לימי נעוריו: "כִּי־אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי ה' מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי׃ עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי" (עא, ה-ו), ומצהיר שעוד מלידתו היה נסמך על ה'. מתוך כך הוא מבקש שה' ישאר עמו גם בזקנתו: "אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל־תַּעַזְבֵנִי" (עא, ט). ד"ר יעל ציגלר (https://youtu.be/67Q_j-B1DTs) מציינת שברקע הבקשה שה' לא יעזוב אותו, עוד מהדהד החטא של דוד - מאז, דוד איננו בטוח שה' ימשיך ללוותו ולתמוך בו.

ראינו את ציוני תחנות חייו של דוד שמופיעים ביחס לתיאור ה' כמושיעו של דוד. בהמשך המזמור מופיעים שוב ציוני זמן דומים, ובהקשר נוסף: דוד כקורא בשם ה'. בנעוריו "אֱ-לֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד־הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ" (עא, יז) והוא מבקש שגם בזקנתו יוכל ויצליח לקרוא בשם ה': "וְגַם עַד־זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱ-לֹהִים אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר" (עא, יח). ההצלה והביטחון בה' והקריאה בשמו מהווים שני מוטיבים מרכזיים בתהילים, ואם כן אפשר לראות את מזמור ע"א כמזמור מסכם.

בסרטון המצורף, ד"ר בני גזודנהייט (https://youtu.be/5-8ZUb86aBs) עומד על מקבילות רבות בין מזמור ע"א למזמורים קודמים בספר, ומזכיר שחלק מן החוקרים רצו לומר שמדובר במזמור ש"ממחזר" בחוסר מקוריות תפילות ישנות. גזונדהייט מראה בצורה משכנעת שההפך הוא הנכון - המזמור אכן מצטט ממזמורים קודמים אבל עושה זאת ביד אמן. כחלק מהיות המזמור מזמור סיכום לחייו של דוד, הוא מזכיר את חוויות העבר ומתבונן עליהן מנקודת המבט של זקנתו.

מזמור ע"ב מהווה את החתימה למהלך הנזכר. דוד תהה אם ה' ימשיך לעמוד לצדו ויתן המשך למלכותו, ומזמור ע"ב נפתח ב"לשלמה". דוד זוכה להמשכיות מלכותו. במזמור ע"א הוא ביקש "עַד־אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר" ובמזמור ע"ב הוא אכן זוכה להעמיד דור המשך. מספר מלכים אנחנו גם יודעים שהעברת השרביט לשלמה כללה ציווי מפורט לשמור את מצוות ה', כפי שנאמר בציטוט הנזכר - עד אגיד זרועך לדור.

במזמור ע"ב בולטת סגירת מעגל מיוחדת. במזמור ע', ובמזמורים רבים נוספים, בקשת דוד לישועה מתארת את דוד עצמו כעני המבקש את ישועת ה' מתוך חולשתו - "וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱ-לֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה" (ע, ו). מזמור ע"ב מתאר את משפט הצדק של המלך הראוי, שבו המלך עצמו הוא זה שדואג לעניים: "יָחֹס עַל־דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ" (עב, יג). סגירת המעגל המלאה מושלמת כאן כאשר ממשיכו של דוד זוכה בעצמו ללמוד מדרכיו של ה', עד אשר הוא המושיע שעוזר לעניים ומיטיב את מצבם. זו יכולה להיות קריאה גם לנו ללכת בדרכיו של ה', לפקוח עינינו לאלה הזקוקים לישועה. ולנסות, ולו במעט, להיות מושיעים.