עמוס פרק א | על שלושה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו

עמוס הוא כנראה הנביא המוקדם ביותר מבין תרי-עשר (יחד עם הושע), משום שהוא מנבא בתקופת עוזיה מלך יהודה וירבעם מלך ישראל. מדובר בתקופה של שגשוג והצלחה ביהודה ובישראל – מבחינה מדינית וכלכלית גם יחד. על רקע המצב המצוין הזה, מגיע עמוס.

ספר עמוס נפתח ברצף של נבואות קצרות כלפי הגויים. הנבואות בנויות בתבנית הבאה: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי... וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" – הפשע הרביעי נתפס כזה החותם את גזר הדין על אותו עם. התבנית שלושה וארבעה מוכרת לנו ממקורות נוספים במקרא, כאשר שלושת האיברים הראשונים מייצגים חזרתיות והרביעי הוא זה שמייצר את הפאנץ'.

מה מטרת הנבואות על הגויים? לכאורה, הקשרן ההיסטורי אינו ברור: עמוס מנבא לעם בתקופת שפע ושגשוג, ולא בתקופה שבה הם חשופים לפגעי העמים השכנים. מדוע אם כן עמים אלה הם הפותחים את הספר? הרב בני לאו (בספרו "שמונה נביאים", עמ' 40-42) מסביר שנקודת הפתיחה של עמוס כנביא לעם מאתגרת מאוד: הוא מגיע כנביא יהודאי לממלכת ישראל, והוא נדרש להביא תוכחה קשה לחברת שפע שבטוחה בעצמה מאוד לאור השגשוג וההצלחה המדינית.

פתיחת עמוס את נבואותיו בתוכחות לגויים, שעוללו קשיים לעם בעבר הקרוב מאוד – יוצרת ברגע הראשון אהדה וקשב רב של העם לנביא. עמוס קורא בכיכר העיר על חטאיה של דמשק או של צור, וכולם מתקבצים סביבו ומריעים – הנבואות הללו הן לטובתם. אולם בהמשך, במסגרת רצף הנבואות אליהן העם מאוד קשוב ואוהד, מגיעות שתי הנבואות החותמות את רצף הנבואות הקצרות, ושתיהן מיועדות נגד יהודה וישראל. נראה שלכאן הנביא חתר, ונבואות העמים לא היו אלא פתיחה לנבואות התוכחה על יהודה וישראל. הקהל המתלהב מדברי הנביא, פתאום שומע שדברי התוכחה מכוונים אליו עצמו.

יתרה מזו, נראה שהקשר בין הנבואות על העמים לנבואות על ישראל הוא גם בתוכן: ספר עמוס עוסק בעיקרו בחטאים חברתיים. גם הנבואות על העמים שבפרק א', מוכיחות את העמים לא בחטאים כלפי ה', אלא בהתנהגות אנושית לא ראויה, למשל: "עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים" (א, ט) – כבר בנבואות על העמים מתחיל עמוס להדגים את התוכחה על חטאים של התנהגות אנושית בלתי-הולמת.

נסיים בציון למאמרו של חברנו אלעד שפיגל מעלון שבות האחרון. במאמרו, אלעד מדגים ומראה שאולי ספר עמוס כולו בנוי ונסוב על התבנית של שלושה וארבעה. כך למשל המבנה של פרקים א-ב מצד אחד משתמש באופן ישיר במבנה של שלושה וארבעה בכל תת-נבואה, אבל הוא מקיים גם מבנה-על כפול של שלושה וארבעה – בששת העמים הראשונים נמצאים שלושה אויבים של יהודה וכנגדם מובאת יהודה, ושלושה אויבים של ישראל שכנגדם מובאת ישראל. אלעד ממשיך ומנתח את מבנה הספר לאור מבנה שלושה-ארבעה, ומוזמנים להמשיך ולעיין בו לאורך הלימוד בספר עמוס.