חגי פרק א | האויב של הטוב זה המושלם

אנחנו מדלגים עשרות שנים קדימה לשלושת הנביאים האחרונים שהתנבאו בימי שיבת ציון. נציג בקצרה סקירה היסטורית שמבוססת בעיקרה על עזרא א-ו: לאחר שהאימפריה הפרסית מבססת את שליטתה, כורש מלך פרס מצהיר את הצהרת כורש שמתירה לבני יהודה לעלות מבבל לארץ ולבנות את בית המקדש. לאחר ההתלהבות הראשונית הבנייה נפסקת כאשר הגויים שנמצאים בסביבה שולחים מכתבי שטנה לשליט הפרסי שיפסיק את הבניה של בית המקדש. גם תנופת העליה נבלמת, והיישוב היהודי בארץ מדולדל, חלש ועני. נבואות חגי וזכריה מתחילות עשרים ושתיים שנים לאחר הצהרת כורש, בשנת שתיים לדריווש. 

חגי מוכיח את העם על כך שהם אינם בונים את בית המקדש: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב". הוא מסביר להם שהמצב הרע הוא בגלל שהבית לא נבנה, ואם רק יבנו את הבית הבצורת תיפסק והמצב ישתפר. 

למה העם לא בונה את הבית? הנביא מציג נימוק — "הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת". יש הרבה סיבות שהעם יכולים לחשוב שלא הגיעה עת הבית להיבנות, אבל מהפתרון שהנביא מציע בהמשך נראה שהסיבה, לפחות זו שהם אומרים לעצמם, היא סיבה טובה. חגי מבקש שהבניה תיעשה באופן בהול: "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה־בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'". תבנו את הבית באיזה עץ שתרצו — וזה יהיה בסדר — העיקר שתבנו. כנראה שהעם, שהתמונה שיש בראשם היא של הבית המפואר של שלמה, לא היו מוכנים להתפשר על בית מקדש בינוני. הם רצו עצי ארזים מהלבנון (עיינו עזרא ג, ז), וכאשר אלו התעכבו או לא יצאו לפועל, השהו את עבודות הבניה. הנביא מדגיש להם את מה שלימים ינסח הפילוסוף וולטר בביטוי "האויב של הטוב, זה המושלם" אם הם מפחדים לפעול, ודוחים כל פתרון, בגלל שיש איפשהו פתרון דמיוני טוב יותר. אם הם דוחים פתרון בגלל הפגמים שיש בו, אבל לא יכולים לבחור בפתרון ריאלי אחר, אז זה רק משתק אותם, הם לא מתקדמים, לא משיגים כלום, והם בבעיה.

ברובד עמוק יותר חגי אומר דבר נוסף. הוא מאשים את העם "יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ". גם אם יש להם הרבה תירוצים למה הם מתעכבים, בשורה התחתונה הנביא רואה אותם רק כתירוצים. הסיבה האמיתית שהם לא בונים את הבית היא כי יש להם דברים "חשובים יותר" להתעסק בהם. הם מתעסקים בבית האישי שלהם, ומסבירים לעצמם שזה בגלל שלא הגיע הזמן כי אין להם עצים טובים מהלבנון. יתכן שזו גם הסיבה לפער בין הסיפור כפי שמסופר בחגי לסיפור שמסופר בעזרא. חגי לא מזכיר שהסיבה שהפסיקו את הבניה היא בגלל מכתבי השטנה שכתבו צרי יהודה לשלטונות פרס, כי גם זה, בשורה התחתונה רק תירוץ. אם העם ירצה לבנות, ה' יעזור.

הכשל הזה נוכח גם בחיים שלנו. תמיד קל לשבת בבית ולחכות שהפתרון המושלם יגיע מעצמו, אבל השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איך אנחנו יכולים להתקדם בכלים שיש לנו עכשיו.