הושע פרק יב | בבטן עקב את אחיו

הנבואה בפרק שלנו מוכיחה את בני ישראל על חוסר הנאמנות שלהם. ההתנהלות שלהם מבטאת תזזיתיות וחוסר נאמנות לרוחב הגזרה: "אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים כָּל הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל". זה בא לידי ביטוי גם במובן הדתי – בני אפרים לא שומרים אמונים לקב"ה ו"רודפים קדים" במיני עבודות זרות, וזה בא לידי ביטוי גם במובן הריאלי – כורתים "ברית" עם אשור כאשר זה נוח, ומחליפים את הנאמנות למצרים כאשר זה נראה יותר נוח. מי שמתנהג ככה לא מבין מה זה ברית ולא מבין מה זה נאמנות, לא עם עמים אחרים, לא עם בני אדם מהעם שלו, לא עם אשתו, ולא עם א–להיו. 

השלב הבא בנבואה שלנו הוא אזכור של סיפור יעקב מספר בראשית, והפרשנים נחלקים בהסבר המשמעות שלו. חלק מן הפרשנים (למשל רש"י, אבן עזרא ור"א מבלאגנצי) מסבירים שאזכור הפרשיה נועד להנגיד בין יעקב ובין עם ישראל, כאשר יעקב הוא המודל שאמור להוות תוכחה לבני ישראל. הקב"ה נתן ליעקב כוח מלידה, ויעקב השתמש בו כדי להדגים מהי נאמנות, בנאמנותו הגדולה כלפי נשותיו. הקב"ה בתגובה היה נאמן לבני ישראל – כמו שיעקב עבד בשביל אישה ושמר (על הצאן) בשביל אישה, הקב"ה שמר על בני ישראל – אשתו. 

אך בני ישראל איבדו את הדרך, איבדו את הנאמנות ופשעו בה'. הרב יהודה שביב (בשיעור כאן) מדגיש שהמחיר של החטא יהיה פורענות קשה, אבל לא ביטול של הקשר. כמו שיעקב עבד בשביל רחל וקיבל את לאה, ובכל זאת נשאר נאמן אליה, כך גם הקב"ה ישאר נאמן אלינו גם כאשר אנחנו לא מתנהגים בצורה המועדפת. 

קריאה אחרת בנבואה (למשל, המלבי"ם והאברבנאל, ובדורנו – הרב יואל בן נון) מציעה שיש כאן "מאבק" ביעקב אבינו: "וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו". למה צריך לפקוד על יעקב? ממלכת ישראל לוקחת את סיפורי האבות ומקדשת אותם בדילוג על מה שמגיע אחר כך בתורה. כך הם מגיעים לעבודת העגלים בבית אל – שהרי הקב"ה נגלה ליעקב בבית אל. מתוך התפלמסות עם בני ישראל ומה שהם עשו מזכרו של יעקב, הקב"ה תוקף אותם ומסביר להם שהם לא הבינו את הסיפור נכון.