פרק א' במלכים ומגמתו

אליהו עסיס

ייחוד יש לפרקי הפתיחה שבכל ספר מספרי התנ"ך, אך בפרקי הפתיחה של הנביאים הראשונים עניין מיוחד. כל פרקי נביאים ראשונים הינם רצף סיפורי אחד, החל בכניסתם של ישראל לארץ ישראל ועד גלותם מהארץ. היסטוריה ארוכה זו מתחלקת לארבעה ספרים. בסיום כל ספר ובפתיחת הספר החדש עולה השאלה: מה טעם נחתם דווקא כאן הספר הקודם והחל ספר חדש, או בלשון אחרת: מדוע פרק זה הוא הפותח את הספר החדש?

בספר מלכים השאלה נשאלת במלוא עוצמתה: הפרק מאריך בתיאור מהלכיו של אדוניה לתפיסת המלוכה, בתיאור מהלכי נתן ובת שבע למען המלכת שלמה ובהמלכת שלמה עצמה. אירועי הפרק מתרחשים בעת שדוד חי, ועובדה זו מעוררת תמיהה: האין מקומם של האירועים בספר שמואל, העוסק במלכות דוד? מדוע פותח ספר מלכים בתיאור אחרית ימי דוד?

זאת ועוד; נראה שתוכן הפרק הוא המלכת מלך תחת דוד, ואם כן, מדוע הוא כל כך מפורט? לכאורה ניתן לקצר ביותר ולציין רק את עובדה שדוד המליך את שלמה, כשם שבדברי הימים סיפור זה מקוצר ביותר (דהי"א כג, א): "ודוד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו תחתיו".

לאור שאלות אלה, ננסה להבין את משמעותו של הפרק.

"והמלך דוד זקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת, ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך. ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השנמית ויביאו אותה למלך. והנערה יפה עד מאוד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה" (פסוקים א-ד).

"והמלך דוד זקן בא בימים" - פתיחה זו הולמת את תוכן הפרק. המלך דוד זקן וקיצו קרב, יש צורך במינוי מלך חדש, והפרק עוסק בהמלכת מלך במקום דוד. אך המשך הפסוקים העוסקים באבישג מעוררים תמיהה. לכאורה, אין כל קשר בין מינוי יורש לדוד ובין מעשה אבישג ! אם כן, מה משמעות הסיפור על אבישג, ומדוע נכתב דווקא כאן?

זאת ועוד; ישנן כמה שאלות בתוך הפרשה גופה:

- מדוע הכתוב מדגיש "והנערה יפה עד מאוד"?

- מדוע המלך לא ידעה, ולשם מה הכתוב מציין זאת?

על השאלה הראשונה אפשר היה לענות, שהכתוב רוצה להמחיש עד כמה המלך דוד זקן, וכך היינו מטיבים להבין את מהלכי הפרק הנובעים מהצורך הדחוף בהמלכת מלך חדש. אך תשובה זו אינה מספקת מכמה טעמים:

אילו הייתה זו המטרה, היה מספיק לכתוב "והמלך דוד זקן בא בימים", וההמחשה - "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו". יתירה מזאת: לכאורה אין צורך בהמחשה כלל, כשם שכתוב בספר בראשית: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א). כאן מופיע ציון העובדה בלבד, וכנראה שאין צורך בהמחשה כלל. נראה שניסוח כזה היה הולם את פרקנו (והרי כך כתוב בדברי הימים), והשאלה בעינה עומדת: לשם מה יש צורך בפירוט מעשה אבישג ?

עיון בפסוק אחר בפרק יבאר פסוקים אלה:

"ותבוא בת שבע אל המלך החדרה, והמלך זקן מאוד, ואבישג השונמית משרת את המלך" (פסוק טו ).

פסוק זה קשה ביותר. המקרא מתחיל לתאר את פגישת בת שבע ודוד, ולפתע נקטע רצף הסיפור על ידי פרטים שלכאורה אינם קשורים כלל: "והמלך זקן מאוד, ואבישג השונמית משרת את המלך". יתר על כן; עובדות אלו ידועות כבר מתחילת הפרק, ולשם מה החזרה?

בעיון שני הדבר מתבאר. "ותבוא בת שבע אל המלך החדרה" - המילה "החדרה" לכאורה מיותרת. לשם מה הכתוב מציין שבאה "החדרה"? האין כאן פירוט יתר? בדרך כלל אין המקרא נוהג להלאות אותנו בפרטים חסרי חשיבות, אלא אם כן בא לחדש לנו דבר מה שאינו נגלה תחילה. חיזוק יש להנחה שהמילה מיותרת, שהרי בהמשך הפרק גם נתן בא לפני דוד - "ויבוא לפני המלך" (פסוק כג ), ולא מצויין בפסוק שבא החדרה. אם כן מדוע, כשבת שבע באה אל דוד, כתוב שהיא באה אליו "החדרה"?

נראה שמילה זו - "החדרה" - באה לרמוז דבר מה. המילה מזכירה לנו את חדר המשכב. בת שבע באה אל דוד, והדבר מזכיר לנו ביאה אחרת של בת שבע אל דוד - "ותבוא אליו" (שמו"ב יא, ד) - אותה ביאה שסופה חטא, חטא דוד עם בת שבע. ביאתה של בת שבע אל דוד בתחילת מלכים היא על רקע ביאתה של בת שבע אל לדוד לפני זמן. מסתבר אם כן, שהפסוק כאן בא להזכיר לנו את חטא בת שבע.

הפסוק רומז לחטא בת שבע, ובאותו פסוק מוזכרת אבישג. נראה שיש קשר בין חטא בת שבע לבין אבישג, ולכן אבישג מוזכרת בפסוק. מהו הקשר?

חטאו של דוד עם בת שבע מהווה נקודת מפנה בחיי דוד. דוד מעיד על עצמו - "וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נא, ה). על אף שדוד שב בתשובה, חטא זה גרם לפעילות משובשת של דוד כמלך, כפי שהתברר מהפרקים בהמשך ספר שמואל.

אבישג שוכבת בחיק דוד אך דוד אינו יודע אותה, והכתוב מבליט זאת - "ודוד לא ידעה". מצב זה בו אישה זרה שוכבת בחיקו מזכיר לדוד את חטאו, כשבא על אישה זרה - חטא בת שבע. הזיכרון מתעורר מכיוון שחטאו זה עדיין מנקר בתודעתו, ועדיין מפריע לתפקודו הרגיל. דוד עוד מתייסר בחטאו, חטאו לנגדו תמד, ולכן - "המלך לא ידעה".

הכתוב מדגיש בפסוק ד עד כמה דבר זה משפיע על מעשיו של דוד. למרות יופיה הרב של אבישג - "והנערה יפה עד מאוד", ולמרות האפשרות שהייתה לדוד לבוא עליה, שהרי "ותהי למלך סוכנת ותרשתהו" - "והמלך לא ידעה" [1].

בדברינו אלה ענינו על רוב השאלות שהצבנו בתחילה. אך השאלה המרכזית בעינה עומדת: מהו הקשר שבין מעשה אבישג וחטא בת שבע, להמשך הפרק? נניח לשאלה זו בינתיים, ונעבור להמשך הפרק.

* * *

"ואדוניה בן חגית מתנשא לאמרו אני אמלוך, ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו" (פסוק ה).

האם אדוניה מררד בדוד אביו? לכאורה נראה שלא מרד, אלא רק שאף להיות יורש העצר, שהרי הוא מצהיר "אני אמלוך" - בעתיד, אך בכל אופן נראה שהכתוב רומז לכך שאדוניה מרד.

"ואותו ילדה אחרי אבשלום" (פסוק ו) - מדובר כאן בחגית אם אדוניה, שילדה את אדוניה לאחר שילדה את אבשלום. אך קשה, שהרי לא חגית ילדה את אבשלום אלא מעכה (שמו"ב ג, ג), ואם כן היאך אומר הכתוב "ואותו ילדה אחרי אבשלום"?

נראה שכך הוא פירוש הפסוק: ואותו ילדה חגית לאחר שמעכה ילדה את אבשלום (כך מפרש הרד"ק ). אך דרך כתיבה זו מסורבלת ולא מובנת. כתיבה זו תובן לאשורה אם נאמר, שמגמת הכתוב לדמות את אדוניה לאבשלום, ואת מעשי אדוניה למעשי אבשלום. ואכן הכתוב מדמה את מעשיהם על ידי השוואתם בפרטים נוספים:

באדוניה : "ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו" (פסוק ה).

באבשלום : "ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו" (שמו"ב טו, א).

באדוניה : "וגם הוא טוב תואר מאוד" (פסוק ו).

באבשלום : "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאוד" (שמו"ב יד, כה).

"וגם הוא טוב תואר" - הכתוב רואה לנגד עיניו אחר שהוא טוב תואר, וקובע שאף אדוניה כמוהו. נראה בעליל שהכוונה לאבשלום.

אך יש לזכור שלמרות השוואת הכתוב בין אדוניה לבין אבשלום, אין אדוניה כאבשלום, שהרי אבשלום מרד באביו ואילו אדוניה התיימר להיות מלך אחרי דוד, אך לא מרד.

אם כן, מגמת הכתוב היא להאיר את מעשי אדוניה - אף שלא מרד - באור שלילי, כאשר חומרת מעשי אבשלום לנגד עינינו (וייתכן שכוונת הכתוב לרמוז בכך לסיבת דחיית אדוניה מהמלוכה).

הכתובים המתארים את נסיון אדוניה למלוך מבליטים גם נקודה אחרת:

"ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית" (פסוק ו). דבר תמוה הוא: מדוע דוד פסיבי בענייין זה? מדוע אינו גוער באדוניה, ומדוע איננו ממנה את שלמה למלך? שאלה זו חזקה במיוחד לאור העובדה שמעשי אדוניה חמורים, ומזכירים את מעשי אבשלום.

שאלה נוספת מתעוררת לאור מעשה נתן. נתן רואה שאדוניה שואף להיות מלך. נתן הרוצה ששלמה ימלוך, שולח את בת שבע לדבר עם המלך, שימליך את שלמה, ואף הוא - נתן - מגיע אל דוד בעקבות בת שבע וממלא את דבריה.

מדוע נתן פועל כך? לשם מה נתן שולח את בת שבע אל המלך ובא אחריה לחזק את דבריה? האין די בבואה של בת שבע אל המלך או בבואו של נתן? האין בכך כפילות? ומדוע הכתוב טורח להזכיר עניין זה לפרטיו? נראה שלא די בדברי בת שבע בלבד לשכנע את דוד, שכן יצאה מלפניו ודוד לא נענה לה, וק לאחר שדוד שמע את דברי נתן השתכנע, הודיע על כך לבת שבע, והמליך את שלמה. אם כן, מדוע צריך שגם בת שבע תבוא לפני המלך?

לשם פתרון בעיה זו, נערוך השוואה בין דברי נתן לדוד ובין דברי בת שבע לדוד:

מבנה דבריהם דומה. המשפט הראשון מתייחס לעמדת דוד בעניין ירושת המלוכה, המשפט השני מתאר את מעשי אדוניה העומדים בסתירה למגמת דוד. המשפט השלישי הינו המסקנה שיש להסיק מגישתו של דוד וממעשי אדוניה.

על אף הדמיון במבנה ובתוכן הדברים, טענתם שונה. טענת בת שבע היא שדוד לא המליך מלך תחתיו ועתה כיוון שאדוניה מלך - יהרוג אדוניה אותה ואת שלמה לאחר מות דוד, מכיוון שהם מהווים סכנה למלכותו. בת שבע מבקשת, שימלא דוד אחר שבועתו וימליך את שלמה.

טענתו של נתן שונה. נתן טוען שאדוניה מלך, אך לא במינויו של דוד. נתן רוצה שדוד יקבע מי ימלוך תחתיו. נתן אינו אומר לדוד שימליך את שלמה דווקא (אף שרצה בכך), אלא אומר לו שימליך מלך תחתיו. ישנה חשיבות, שדוד ימנה את המלך אחריו ודוד כאמור לא מינה.

לאור האמור מובן, שגם בת שבע וגם נתן צריכים לילך אל דוד ולשכנעו להמלך את שלמה. בת שבע טוענת שעל דוד להמליך את שלמה, טענה זו חזקה מפיה במיוחד מכיוון שדוד הבטיח לה ששלמה ימלוך, ולכן בת שבע היא שמזכירה נקודה זו. אך, כאמור, דוד נמנע מלקבוע מלך אחריו, ומבליג בראותו את אדוניה מתנשא למלוך. נתן הוא זה שיכול לשכנע את דוד לקבוע מי ימלוך תחתיו. נתן הנביא, המכיר את דיני המלוכה, יכול לומר לדוד שהוא חייב למנות מלך תחתיו. בכך יש השלמה והרמוניה בין דברי נתן לדברי בת שבע. נתן מביא את דוד לקבוע מלך תחתיו, ובת שבע מביאה אותו למנות את שלמה.

לאור דברים אלה, מתחזקת השאלה: למה דוד נמנע מקביעת מלך תחתיו? ועוד נשאלה שאלה: מדוע דוד הוא זה שצריך לקבוע מי ימלוך תתחיו ? נתן מביא את דוד בדרכים מתוחכמות להמליך מלך תחתיו. למה נתן איננו קובע בעצמו מי ימלוך אחרי דוד? הנביא הוא הממליך את המלך; שמואל המליך את שאול וגם את דוד. האם עתה נביא ה' אינו יכול להמליך מלך?

נסכם את השאלות העומדות בפנינו:

1. כיצד קשור חטא בת שבע לנשוא הפרק?

2. למה דוד אינו מבקר את מעשי אדוניה, ואינו ממליך מלך תחתיו?

3. מדוע חשוב שדווקא דוד יקבע מי ימלוך תחתיו?

* * *

 

המלוכה נוסדה בישראל, לאחר שבתקופת השופטים עם ישראל לא הלך בדרך ה', ונועדה לפתור בעיה זו [2]. עם ישראל חי על אדמתו ועובד את ה' כל ימות יהושע והזקנים אחריו. בתקופת השופטים מצב זה מתערער. בני ישראל עושים הרע בעיני ה', עובדים לבעל ולעשתרות ולכן ה' מענישם ומוכרם לידי אויביהם. ישראל בצרתם שבים מחטאם וצועקים אל ה', וה ' שומע את נאקתם, ושולח להם שופט המצילם מידי אויביהם. כל ימות השופט הולכים ישראל בדרך ה', אבל במותו חוזרים הם לסורם.

הסבר תופעה זו, שישראל חוטאים שוב במות השופט, נעוץ באופי חיי ישראל בארץ. דרך הנהגת ה' את עמו בארץ ישראל היא טבעית - אין מציאות ה' גלויה ואין ניסים גדולים. דרך חייים זו קשה; קשה לעם ללכת בדרך ה' ולעשות מצוותיו, כאשר ה' אינו מתגלה ואין רואים את מעשיו בבירור. העם זקוק לביטוי מוחשי למציאות ה', וכאשר ביטוי זה נעדר - העם חש שאין ה' בקרבו ועוזב הוא את ה'.

ה' שולח להם שופט המושיעם בניסים ונפלאות, ואז רואים הם את מעשי ה' בבירור. הם מרגישים, שה' נמצא בקרבם, שבים אל ה', ומחזיקים בדרך זו גם בהעדר ניסים, וזאת משום שהשופט עדיין קיים וממשיך להמחיש את מציאות ה' בארץ. השופט הוא החוליה המקשרת בין העם לה', וכל עוד הוא חי - הוא ממשיך למלא פונקציה זו. במותו, הרגשת מציאות ה' נחלשת, ישראל שבים לסורם, עד ששוב שולח ה' לישראל מושיע.

על מנת שישראל לא יחטאו וישארו נאמנים לה' באופן רצוף וקבוע, יש צורך שהשופט "לא ימות"; שהקשר שנוצר בין העם לה' באמצעות השופט תמיד. שושלת מלכים היא שופט "שלא מת".

יסוד ההבדל בין שופט למלך אינו במעמד המלך או בסמכויותיו, אלא בכך שהתפקיד עובר בירושה מאב לבן. המלך מתמנה על ידי נביא, ומושיע את ישראל, והעם רואה באמצעותו את מעשי ה'. אך במותו היחס לה' אינו משתנה, משום שהמלך בעצם "לא מת". המלוכה עוברת לבנו ומלכותו של המלך כביכול ממשיכה. העם רואה בבן המלך את המשך מלכותו של המלך הקודם. כאשר בן המלך יורש את המלך - נוצרת הרגשה של מלכות נמשכת [3], והמשכיות זו אינה מאפשרת נסיגה רוחנית של העם.

עתה נוכל להבין מדוע דוד צריך למנות מלך תחתיו. זו הפעם הראשונה שהמלוכה עוברת מאב לבן, והשאלה העומדת על הפרק היא, האם במות המלך העם יחטא שוב כמו בתקופת השופטים, או שהעם יראה את בן דוד כממשיכו של דוד וימשיך להאמין בה'.

על מנת שהעם ירגיש שבן דוד הוא ממשיכו של דוד, לא די בכך שבן דוד ימלוך; חשוב שדוד עצמו יבחר את המלך. כאשר דוד הוא זה הממנה את המלך אחריו, נוצרת בלב העם הרגשה עמוקה שבן המלך הוא ממשיכו של דוד, ומלכות דוד נמשכת. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה, שהוא מלך אהוב ואידיאלי המכיר את תפקיד המלך ואת צורכי העם. לפיכן נתן מתעקש, שדווקא דוד יכריע וימנה מלך אחריו. נתן דואג למצב העם, ולכך שהמלוכה תמלא את יעודה והעם ישאר נאמן לה'.

עתה יובן הקשר של חטא בת שבע לפרשה, וחוסר רצונו של דוד לקבוע מלך אחריו. דוד חטא בחטא בת שבע וכישלון זה אינו מרפה ממנו. דוד רואה בכך הוכחה לחוסר כשירותו המלאה לתפקיד המלך, שהרי חטא בת שבע הוא סטייה מדרכו של מלך בישראל [4]. לפי שדוד רואה בחטא זה פגיעה בטיב מלכותו, סובר הוא שנכשל בתפקודו כמלך, וכיוון שכך אין ראוי שתונצח מלכותו ואינו ממנה יורש.

חידושו של נתן הוא, שלמרות חטא זה על דוד למנות מלך תחתיו. על פי דברינו ברור, שדווקא נתן מופיע לפני דוד. נתן שהוכיח את דוד על חטא בת שבע, הוא שיכול לומר לדוד שחטא בת שבע אינו מונע ממנו להיות מלך ושמלכותו תימשך לעד.

* * *

לאור הסבר זה ישנה משמעות עמוקה לפרק הראשון בספר מלכים. ספר זה מספר על קורות עם ישראל בהנהגת המלכים. הפרק הראשון בספר מקדים ומלמד אותנו על מהות המלוכה בישראל, על תפקידיה וייעודה.

---