מלכים א | פרק טז | הידרדרות מלכות ישראל
בלימוד ספר מלכים מומלץ מאוד לשים לב לתבניות חוזרות. זאת משום שהן מהוות כלי משמעותי להבנת התהליכים המתרחשים בכל ממלכה – מבחינה דתית, צבאית ומדינית. כך למשל המצב הדתי נמדד בהיקף העבודה זרה ובסוגה: יש חטא של במות לה', חמור ממנו עגלים שמיועדים לה', ויש חטא חמור יותר של ייבוא עבודה זרה ממדינות זרות. תבנית שחוזרת פעמים רבות בעונשם של מלכים רשעים היא הכרתה של ביתו ומשפחתו של המלך, למשל בניסוח "וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל" (יד, י). פעמים רבות מימוש של נבואה כזו יתרחש אחרי שנתיים במלוכת בנו של המלך הרשע.
למשל בפרק שלנו, תבנית העונש של ירבעם חוזרת במדויק על בעשא. הנביא אף מקשר ביניהם במפורש: "הִנְנִי מַבְעִיר אַחֲרֵי בַעְשָׁא וְאַחֲרֵי בֵיתוֹ וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט" (טז, ג). מדוע? התשובה פשוטה: גם בתבנית החטאים, בעשא חוזר בדיוק על חטאי ירבעם: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (טו, לד).
תופעה מעניינת היא התייחסות הנביא לפועלו של בעשא כדי להכרית את בית ירבעם. בפרק ט"ו, בתיאור המעשה, ניכרת נימה חיובית: "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא... וַיְהִי כְמָלְכוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם... כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי" – הכרתת בית ירבעם בידי בעשא הייתה מימוש של נבואת ה'! ואילו בפרק ט"ז בסיכום חטאיו של בעשא נאמר: "וְעַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו לִהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם וְעַל אֲשֶׁר הִכָּה אֹתוֹ" (טז, ז) – וכאן נשמע שהכאת ירבעם היא עצמה נחשבת חטא. מדוע? נראה שהדברים פשוטים: מטרת הכרתת בית ירבעם היא השבת מלכות ישראל למסלול של עבודת ה'. משעה שבעשא ממשיך בדיוק בחטאי ירבעם, לא היה כל טעם בהכרתתו. ממילא, את ההכרתה ניתן לראות כעת כפעולת רצח חסרת הצדקה.
בעקבות הכרתת בית בעשא, ממלכת ישראל מגיעה לשפל חדש, כאשר בתוך שבעה ימים מוחלף המלך (שימו לב לאירוניה בנאמר על מלך שמלך שבעה ימים: "אֲשֶׁר חָטָא לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל"; טז, יט). בסופו של המאבק מולך עומרי שמבסס את שומרון כבירת ממלכת ישראל, ובנו אחאב מביא את ישראל לשפל חדש: הכנסת עבודה זרה של עמים אחרים באמצעות אשתו: "וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן" (טז, לא-לב).
מצורף תרשים שעוזר לעקוב אחרי המלכים בשתי הממלכות מתוך אתר התנ״ך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)