מלכים א | פרק ה | איש תחת גפנו ותחת תאנתו

כשקוראים את הפרקים על מלכות שלמה קשה שלא להתפעל. התנ"ך מפרט בתיאורים צבעוניים ועזים את העושר, את שיתופי הפעולה הכלכליים, ואת ההצלחה הכבירה של מלכות שלמה, והרושם המצטייר הוא שהכל פשוט טוב. ה' מקיים את הבטחתו מפרק ג' ושלמה זוכה לעושר, עוצמה וכבוד שכמוהו לא היה ולא יהיה לאף מלך אחר. 

אבל אם עוצרים ומנתחים את הפרטים אחד אחרי השני, אז כבר יכולות להידלק לנו כמה נורות אזהרה. בפרק שלנו אנחנו קוראים על העוצמה הצבאית של שלמה ואורוות הסוסים שלו. ברצף הקריאה זה נשמע טוב, אבל אם קוראים את זה לאט, אפשר להיזכר שהתורה דווקא נגד זה שלמלך יהיו סוסים: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס" (דברים יז, טז).    

במאמר ממגדים ל"א, ד"ר חנן גפני מצביע על כך שהקישור למצרים, שמוזכרת גם בספר דברים בתוך איסור ריבוי הסוסים, בולט לאורך הפרקים: בת פרעה איתה התחתן שלמה היא בת מלך מצרים, והקישור מתבצע גם באמצעות המקבילות הרבות בין הלשון בה התנ"ך מתאר את השעבוד לשלמה לבין הלשון שהשתמש בה לתיאור שיעבוד מצרים.  רק בפרק שלנו אפשר למצוא את ההתייחסות למס: "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל" שמקבילה ל"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים" (שמות א, י"א), לסבל: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל" שמקבילה ל"לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (שם), לעבודה: "וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו" שמקבילה ל"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שם, פסוק י"ג) או את הרדייה: "הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה" שמזכירה את הרדייה בפרך שנאסרה בעבד עברי: " לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה, מג). בהמשך הפרקים יש מקבילות נוספות.  

אז מה השיפוט האמיתי למלכות שלמה? האם מדובר בתקופת השיא של ימי המלוכה, או בתקופה של שיעבוד והליכה בדרכיה של מלכות מצרים? 

נדמה לי שהתנ"ך מנסה לייצר עבורנו חווית קריאה שמדמה את התחושות שחוו בני ישראל. גם אנשי החצר וגם בני ישראל בני אותה תקופה מביטים בהצלחה המסחררת של שלמה ונדהמים. ההצלחה מסנוורת  אותם, קשה לשפוט מישהו לרעה כשהוא כל כך מצליח. התנ"ך מתאר גם לנו את העושר וההצלחה בצורה כל כך משכנעת שאנחנו בטוחים שה' איתו. רק אם עוצרים ומביטים מקרוב, מגלים שלבניינים המרשימים יש מחירים כבדים, שצבא המרכבות הוא חטא שסופו בשיבה מצרימה ובגאווה, ושזרעי הנפילה כבר נזרעו.